רע"א 3943/17פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות הערעור שבכותרת מופנית כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 6.4.2017 (ת"א 48473-02-17; השופט מ' אלטוביה ) – במסגרתה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפרסם כתבה המאשימה את משיב 1 כי מנע מאשתו המנוחה קבלת גט בעודה בחייה. על פי השקפת בית המשפט קמא, קיים עניין ציבורי בפרסום הכתבה – אך "בשלב זה טענת ההגנה של המשיבים לפיה מדובר באמת בפרסום אינה נתמכת בראיות ממשיות ובשלב הזה של הדיון דומה כי היא באה בגדר מה שכונה הגנת סרק".

המבקשים מבקרים החלטה זו, הפוגעת לטענתם במעמד חופש הביטוי וחופש העיתונות, וסבורים כי בית המשפט קמא שגה בהערכת טיב ההגנה העומדת להם כנגד טענות משיב 1 – בראש ובראשונה, על רקע ראיות המלמדות, לטענתם, כי משיב 1 השיב ריקם פניות שונות למתן גט. לצד זאת, מציינים המבקשים כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 21.2.2017 (תלה"מ 29782-11-16) – במסגרתה נדחתה, מטעמים פרוצדוראליים, בקשה דומה של משיב 1 לאיסור פרסום – מכילה את "עיקרי הפרטים" העתידים להתפרסם בכתבה, ומשהחלטה זו הותרה לפרסום (בהשמטת פרטים מזהים), אין מניעה לדווח עליה.

המשיבים התבקשו להשיב לבקשת רשות הערעור, אך מסיבות שונות – ובראשן, פטירתו המצערת של ב"כ משיב 1, עו"ד אלקנה בישיץ ז"ל – התעכבה תשובתם. מכל מקום, בתשובתו עבת הכרס, המתפרשת על פני לא פחות מ-62 עמודים, טוען משיב 1 כי התנהלותו לאחר הגשת תביעת הגט על ידי אשתו המנוחה "ראויה לשבח", וכי ההתרחשויות שקדמו לכך אינן רלוונטיות הואיל ו"בהיעדר תביעת גט, אין סרבן גט". כמו כן, סבור משיב 1 כי חל על תוכן הכתבה חיסיון סטטוטורי מכוח סעיפים 68(ה) ו-70(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – חיסיון שהמבקשים כלל לא טרחו לבקש את הסרתו. לדידו, מאזן הנוחות נוטה במובהק לזכותו ואין, אפוא, מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי.

2.

לאחר העיון בחומר, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, התערבותו של בית משפט זה בהחלטות הערכאות הדיוניות שעניינן סעדים זמניים – מצומצמת. ברם, גם אם משקלו של חופש הביטוי עשוי להצדיק, מן הבחינה העקרונית, התערבות רחבה יותר, סבורני שאין ביריעה שנפרשה בהליך הנוכחי כדי להוביל לתוצאה כזו. אכן, קשה לקבוע שאין בחומר ולו תשתית ראייתית ראשונית ל"עיכוב גט" – להבדיל מ"סרבנות גט" פורמאלית – אלא שתוכנה המלא של הכתבה, והטרמינולוגיה המדויקת בה היא נוקטת, לא הובהרו. זאת ועוד, החומר שלפני אינו מפזר את הערפל באשר למידת החפיפה הקיימת, אם בכלל, בין תוכן הכתבה ועניינים שנדונו בדלתיים סגורות בפני בית המשפט לענייני משפחה – סוגיה שעשויה להיות לה השפעה על התוצאה המעשית. בהתחשב באופיו הזמני של הסעד מושא בקשת רשות הערעור, ובהתקדמות ההליכים בתיק העיקרי, אין מקום להעמיק את הבירור במסגרת הדיונית הנוכחית – ואילו התשתית הקיימת אינה מראה, כאמור, עילת התערבות. אוסיף, למניעת אי הבנה, כי הדברים האמורים הינם בגדר התייחסות ראשונית, הנחוצה לצורך ההכרעה בבקשה הנוכחית, ואין לראות בהם הבעת עמדה מעבר לכך. רוצה לומר, התמונה שהוצגה בהליך זה רחוקה מלהיות מלאה, ואף בשל כך הגעתי לתוצאה אליה הגעתי.

3.

בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא, ועמה בקשת המבקשים להגיב לתשובת משיב 1. נוכח היקפה החריג של האחרונה, אין צו להוצאות.