רע"א 3949/17 עמינדב ברוש נ. ערן אוזן כליפה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר שרון ) מיום 5.4.2017 בת"א 351-09-14, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לסלק את התביעה אשר הוגשה נגדו על הסף בהיעדר סמכות עניינית.

1.

המשיב הגיש תביעה נגד המבקש למתן פסק דין הצהרתי על פיו יוצהר כי שלושה הסכמים במסגרתם רכש ממנו המשיב חלק מזכויות החכירה לדורות המוחזקות על ידו במגרש 51 בגוש 6613 חלקה 4 ברמת השרון (להלן: המקרקעין ) הינם ברי תוקף. אין מחלוקת כי המבקש הינו צד לחוזה חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל ) מיום 4.2.1982 במקרקעין. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בתביעה מאחר שהסעד שהתבקש בה מתייחס לזכויות שהן זכויות חוזיות שנרכשו בתמורה לסך של 105,000 דולר ולא בזכויות קנייניות. לעומתו טען המשיב כי הסמכות העניינית של בית המשפט נקבעת בהתאם לסעד המבוקש שהוא בענייננו אכיפת הסכם מכר לזכויות חכירה במקרקעין ועל כן מסורה היא לבית המשפט המחוזי.

2.

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע שהוא מוסמך לדון בתובענה מכיוון שסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע שבית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין. הואיל ובמקרה זה עיון בהסכם החכירה שבין המנהל לבין המבקש מלמד כי זכויותיו הן בגדר חכירה לדורות, בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בתובענה.

3.

המבקש משיג על החלטה זו בטוענו, בקליפת האגוז, כי המשיב לא רכש ממנו זכויות חכירה בקרקע אלא "אך ורק מקצת זכויות חוזיות לפי הסכם החכירה לדורות שבינו לבין המנהל". מכאן שתביעתו של המשיב כלפיו היא לאכיפת הסכם לרכישת זכויות חוזיות, סעד המסור לסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

5.

מדובר כאמור בחוזה מכר למכירת זכויות חכירה לדורות בהן מחזיק המבקש. על פניו ההתחייבות להעביר זכויות אלה למשיב על-ידי המבקש הינה פעולה הנכנסת לגדרה של תביעה בדבר חכירה לדורות ועל כן תובענה המבקשת לאכוף זכויות מעין אלו, אף אם אינן רשומות לעת הזו בלשכת רישום המקרקעין, מסורה לסמכותו של בית המשפט המחוזי.

6.

אכן, המבקש סומך את טענותיו בפסיקתו של בית משפט זה התומך לפי השקפתו בטענתו כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות לדון בתובענה (בין היתר: רע"א 9890/16

חבוט נ' תייר (13.2.2017); רע"א 1924/16 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (20.4.2016); רע"א 4890/15 אלוש נ' עיריית טבריה (30.12.2015)). אלא שעיון בפסיקה זו אינו מצביע על צדקתו של המבקש, שכן פסקי דין אלו אינם דנים בסוגיה הנדונה במקרה זה.

7.

כאמור, הבקשה נדחית ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.