רע"א 4114-22 רע"א 4114-22

1.עניין לנו בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 2.5.2022 (השופטת י' רוטנברג) ב-ת"צ 30612-04-21, שבגדרה נדחתה בקשה לגילוי ועיון במסמכים ולמתן מענה על שאלון, וזאת במסגרת הליך דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה המבקשת נגד המשיבה.

הבקשה לאישור תובענה כייצוגית

2.המבקשת, גב' רבקה ביטון, ילידת 1944, רכשה לראשונה בשנת 2008 פוליסת ביטוח תאונות אישיות מהמשיבה, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת, ו-הראל, בהתאמה); הפוליסה שנרכשה זיכתה את המבקשת בכיסוי ביטוחי על סך 50,000 ש"ח במקרה של מוות בתאונה או נכות מתאונה, וכן בכיסויים נוספים למקרים של שברים וכוויות, מצב סיעודי עקב תאונה וימי אשפוז. לטענתה של המבקשת, עם הגיעה לגיל 70, בשנים 2016-2014 פנו אליה נציגיה של חברת הראל שוב ושוב בשיחות טלפוניות יזומות בהזדמנויות שונות, והציעו לה להגדיל את היקף הכיסוי שהיא מחזיקה בביטוח תאונות אישיות (להלן: שיחות המכירה). בכל שיחה משיחות המכירה נמכרה למבקשת הרחבה של הכיסוי הביטוחי הקיים בפוליסה החלה במקרה של מוות מתאונה, נכות מתאונה, שברים וכוויות, סיעוד עקב תאונה ובגין ימי אשפוז; ובחלקן נמכרו אף כיסויים בגין ניתוח פלסטי או ניתוח אורתופדי הנדרשים כתוצאה מתאונה.

3.ביום 14.4.2021 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד הראל בגין אופן שיווק פוליסות הביטוח בשיחות המכירה (להלן: בקשת האישור). בבקשת האישור העלתה המבקשת טענות שלפיהן הראל נוקטת בשיטת מכירה אגרסיבית ומטעה, במסגרתה היא משווקת ללקוחות פוליסות ביטוח רבות ומיותרות באמצעות שיחות טלפון יזומות, תוך הפרה של חובות גילוי וחובות רגולטוריות אחרות, ניצול חוסר הניסיון של הלקוחות והטעייתם.

המבקשת פירטה בבקשת האישור על אודות שיחות המכירה. כך, במסגרת שיחת המכירה הראשונה שהתנהלה ביום 29.7.2014, נציג מכירות מטעם הראל יצר קשר עם המבקשת – לדבריו, על רקע שינוי קבוצת הגיל שאליה היא משויכת עם הגיעה לגיל 70. בפנייה זו הוצע למבקשת להעלות את גובה הפיצוי שהיא זכאית לו בקרות תאונה, וזאת בעלות של 67 ש"ח בחודש. שיחה נוספת התקיימה ביום 29.4.2015, ובה הוצע למבקשת להרחיב את הכיסוי הביטוחי בעלות של 104 ש"ח בחודש, תוך שנאמר לה כי "זה משהו שאנחנו יוצרים לגביו קשר עם כלל המבוטחים". בהמשך, ביום 8.10.2015 יצרו נציגיה של הראל קשר עם המבקשת פעם נוספת, והודיעו לה כי "מרימים את סכומי הפיצוי" למבוטחים שעברו את גיל 70, ובהתאם הציעו לה הרחבה נוספת בעלות של 149 ש"ח. בחלוף כשנה, בחודש דצמבר 2016, שוב הוצע למבקשת להרחיב את הכיסוי הביטוחי המוקנה לה, תוך שנאמר לה כי "אנחנו לפי קבוצת גילך מרימים את סכומי הפיצוי באופן שהוא כבר יהיה לך על המקסימום, שיותר מזה לא תצטרכי לגעת"; וזאת בעלות של 159 ש"ח. המבקשת הסכימה לכל הצעותיה של הראל.

למען שלמות התמונה יוסף כי המבקשת רכשה מהראל שתי פוליסות ביטוח תאונות אישיות נוספות, בדצמבר 2013 (בעלות של 174 ש"ח בחודש) וביוני 2014 (בעלות של 132 ש"ח בחודש). פוליסות אלה לא צוינו לכתחילה בבקשת האישור; וביום 28.7.2021 הגישה המבקשת בהסכמת הראל בקשה לצרף אותן להליך כראיות נוספות. המבקשת הבהירה כי "טענותיה ביחס לפוליסות אלו זהות לטענותיה ביחס ליתר הפוליסות שנכללו בבקשה והתנהלותה של המשיבה בקשר עמן".

4.עיקרה של בקשת האישור נעוץ בטענה שנציגיה של הראל יצרו בפני המבקשת בשיחות המכירה מצג שווא הן באשר לטיב ההרחבות שנמכרו הן באשר למחירן. נטען כי המבקשת הוטעתה, מאחר שנאמר לה בכל אחת משיחות המכירה שהיא רוכשת פוליסת ביטוח רחבה יותר שמחליפה את פוליסת הביטוח הקיימת, בעוד בפועל היא רכשה בכל פעם פוליסת ביטוח חדשה ונפרדת שנוספה על פוליסות הביטוח הקיימות. נוסף על כך, המבקשת טענה כי נציגי הראל בשיחות המכירה יצרו את הרושם המוטעה שלפיו עלות הכיסוי הביטוחי התעדכנה למחיר שננקב בשיחה, בעוד למעשה העלות שצוינה בשיחות המכירה הצטברה על המחיר החודשי שכבר שולם להראל קודם לכן. דהיינו, נטען שהמבקשת הייתה סבורה כי המחיר שצוין בכל אחת משיחות המכירה מתייחס לכלל הכיסוי הביטוחי המצטבר שהראל מספקת לה, וכי הוא המחיר הסופי שהיא משלמת; אולם בחלוף זמן התברר לה כי המחיר שצוין התייחס רק לעלות ההרחבה הנרכשת, והוא נוסף על המחיר שכבר שולם קודם לכן בגין הפוליסות הקיימות. בבקשת האישור נטען כי בסופו של יום המבקשת אחזה בשבע פוליסות ביטוח תאונות אישיות שונות, שהעלות המצטברת שלהן הגיעה בשנת 2020 למעל 700 ש"ח בחודש; זאת בעוד המבקשת הייתה תחת הרושם שהיא מחזיקה בפוליסת ביטוח אחת, שעלותה החודשית המעודכנת היא 159 ש"ח כפי שצוין בשיחת המכירה האחרונה.

המבקשת טענה בבקשת האישור כי עניינה הפרטי מייצג תופעה רוחבית בשוק הביטוח, שבמסגרתה חברות הביטוח משווקות פוליסות ביטוח תאונות אישיות לציבור שאינו מודע לצרכיו הביטוחיים; וזאת מבלי לוודא שפוליסות אלה תואמות את צורכי המבוטח, כך שנמכרות לצרכנים פוליסות ביטוח רבות ומיותרות בכפל. בהקשר לכך המבקשת פירטה על אודות חוזרי ביטוח שהוציא הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר בשנים 2021-2015, שמסדירים את אופן שיווק הפוליסות על ידי חברות הביטוח וקובעים כי שומה על הגורם המשווק לברר את צורכי המועמד לביטוח ולהתאים לו פוליסה התואמת את צרכיו.

לבסוף, המבקשת טענה כי יש לאשר את הבקשה בעילות חוזיות שונות, לרבות הפרת חוזה והפרת חובת תום הלב במשא ומתן לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הטעיה לפי סעיף 55 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין); הפרה של החובות הקבועות בסעיף 58 לחוק הפיקוח בדבר איסור ניצול מצוקת המבוטח; הפרת חובת הגילוי היזום; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; ורשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. על יסוד עילות אלה נטען כי יש לאשר את התובענה כייצוגית, ולהורות להראל לחדול משיטת המכירה שבה היא נוקטת; כן נתבקש להורות להראל "להשיב ו/או לפצות את חברי הקבוצה בפרמיות ששולמו בגין הפוליסות הנוספות אליהן צורפו ו/או בגין הרחבת הכיסוי בפוליסה תוך הטעיה, כמפורט בבקשה זו".

5.בתשובתה לבקשת האישור, הראל דחתה את טענות המבקשת מכל וכל. לדבריה, המידע המלא כולו הוצג בפני המבקשת בשיחות המכירה, וזו לא הניחה תשתית עובדתית לקיומה של עילת תביעה. הראל הדגישה בתשובתה כי המבקשת אף הפעילה את פוליסות הביטוח שרכשה ונהנתה מהפיצוי הנרחב שקיבלה על פיהן. כעולה מתשובתה של הראל, במרץ 2016 הגישה המבקשת תביעה לתגמולי ביטוח בגין תאונה שבה נגרם לה שבר בקרסול ימין כתוצאה מנפילה. במועד זה, המבקשת החזיקה בשש פוליסות ביטוח שונות – וכתוצאה מכך היא זכתה בתגמולי ביטוח על יסוד כל אחת מהפוליסות שהיו ברשותה בנפרד, באופן שהגיע לכדי פיצוי מצטבר בסך 12,515 ש"ח. הראל עמדה בתשובתה לבקשת האישור על כך שהפעלת הפוליסות מהווה ראיה לכך שהמבקשת ידעה שהיא מחזיקה בהן, ומעת שהסתמכה ונהנתה מהמידע שנטען על ידה שהוטעתה לגביו, נשמט הבסיס לטענותיה של המבקשת בדבר הטעיה.

כן נטען כי בכל מקרה לא הוכחו קיומה של שיטה או מדיניות מפירה, אלא שעניינה של המבקשת מהווה אירוע נקודתי שאינו מבסס כשל מערכתי רחב המצדיק אישור של הליך ייצוגי. לכך הוסיפה הראל כי הסעד שנתבקש בבקשת האישור, להשבת הפרמיות ששולמו בגין הרחבת הכיסוי לאחר שכבר נודע למבוטחים אם התממש הסיכון שביסוד הפוליסה, מהווה התערבות בעייתית בחוזה הביטוח בדיעבד. עוד לטענת הראל, יש קושי בניסיון לגזור מתוך מהלכי האסדרה בשוק כולו מסקנה ביחס לעניינם הקונקרטי של הצדדים. לשיטתה, למהלכים רגולטוריים רחבים בשוק הביטוח שנועדו למנוע כשלים בהליך הצירוף לביטוח, לא נודעת השלכה ישירה לעניינה הפרטי של המבקשת; וממילא לא ניתן להסיק מהם על קיומה של שיטת פעולה של הראל.

המבקשת הגישה תגובה לתשובתה של הראל לבקשת האישור, שבה חזרה עמדה על שנטען על ידה בבקשת האישור. בין היתר, המבקשת טענה בתגובתה כי משעה שהראל לא ביססה בראיות כלשהן, כגון תמלילי שיחה ונהלים, את גרסתה כי המקרה הפרטני של המבקשת אינו מלמד על מדיניות כללית, ובהינתן הדמיון שבין שיטת המכירה שננקטה בכל אחת משיחות המכירה –התנהלותה של הראל מצביעה על פניה על "שיטת מכירה פסולה ורוחבית".

ההליך בבית המשפט המחוזי והבקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון

6.ביום 8.12.2021 פנתה המבקשת להראל בבקשה מקדימה לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון, בטרם הגשת בקשה לבית המשפט (להלן: דרישת גילוי המסמכים). במסגרת דרישת גילוי המסמכים, נתבקשו נהלים, הנחיות, תסריטי שיחה, הכשרות והדרכות לאנשי מכירות, הרלוונטיים למכירת ביטוחי תאונות אישיות על ידי אנשי המכירות של הראל; וכן מסמכים הרלוונטיים לתהליכי בקרה ולכשלים שתועדו וטופלו במסגרת מכירת ביטוחים אלה. מלבד זאת, ציינה המבקשת בבקשתה מסמכים פנימיים הנוגעים למכירת פוליסות למבוטחים שכבר אוחזים בפוליסה, ולתהליך ההתאמה בין הפוליסה ובין המבוטח. מעבר לכך, בדרישת גילוי המסמכים ביקשה המבקשת אף מענה על שאלות בעניין המידע המונח בפני נציג מכירות בשעת המכירה בנוגע למבוטח ולפוליסות שבהן הוא מחזיק, ובעניין שיעור ביטול ביטוחי תאונות אישיות לעומת ביטוחים דומים אחרים.

בהמשך לכך, ולאחר שהוגשה לבית המשפט "רשימת בקשות" ובה בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומתן מענה על שאלון, נערך ביום 17.1.2022 דיון מקדמי בבית המשפט המחוזי. בסיומו הציע בית המשפט למבקשת שלא לעמוד על בקשת האישור ותחת זאת לבוא בדברים עם הראל ולהגיע עימה להסדרים כאלה ואחרים. ואולם המבקשת בחרה לעמוד על בקשת האישור, וביום 17.2.2022 הגישה בקשה לגילוי ועיון במסמכים ולמתן מענה על שאלון (להלן: בקשת הגילוי). במסגרת בקשת הגילוי, שבה המבקשת על עיקר טענותיה, תוך שהיא מדגישה כי המקרה הפרטי שלה מהווה חלק מתופעה רווחת של מכירת ביטוחים בכפל וכי "עניינה הוא שיקוף מושלם של כשל המצוי בטיפול מתמשך של המאסדר".

בתשובתה לבקשת הגילוי טענה הראל כי לא מתקיימים התנאים לקבלת הבקשה. הראל עמדה על כך שהמבקשת לא העמידה תשתית ראייתית המאפשרת את קבלת בקשת הגילוי, וזאת מהטעמים שפורטו בתשובתה לבקשת האישור. נטען כי תכליתה של בקשת הגילוי הגורפת היא למלא את החוסרים בתשתית לבקשת האישור, ובפרט לבסס באמצעות המסמכים המבוקשים עילה ייצוגית רק על סמך המקרה הפרטי של המבקשת. כמו כן, הראל העלתה טענות בנוגע לסוגי מסמכים ספציפיים שנתבקשו בבקשת הגילוי, וציינה כי מדובר בדרישות כלליות, גורפות ומכבידות, שבחלקן מתייחסות למסמכים חסויים. בתגובתה לתשובה לבקשת הגילוי, חזרה המבקשת על טענותיה והוסיפה כי עניינה הפרטי נסמך על התנהלות ארוכת שנים המעידה על קיומם של פגמים בהליך המכירה של הראל. עוד נטען כי הטענה שבקשת הגילוי מכבידה יתר על המידה, נטענה בכלליות ואין לה בסיס; וכן כי לא הוכח שהגילוי יסב נזק להראל בשל חשיפת סודות מסחריים, בהינתן שהמבקשת מתחייבת לשמור על סודיות המסמכים.

7.ביום 2.5.2022 נערך דיון בבקשת הגילוי, במסגרתו שבו באי-כוח הצדדים על טענותיהם לעניין בקשת הגילוי. בין היתר, טען בא כוח המבקשת בפני בית המשפט למספר סעדים אפשריים שעשויים לצמוח מן התשתית העובדתית והעילות המנויות בבקשת האישור. הראל מצידה גרסה כי עמדת המבקשת מנוגדת לכל ההיגיון של חוזי ביטוח, שכן משמעה שגורלו של החוזה ייקבע בדיעבד; בעוד חוזה ביטוח במהותו מבוסס על סיכון שנוטלים על עצמם הצדדים לכתחילה באשר להתקיימות מקרה הביטוח.

בתום הדיון דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הגילוי, זאת בעיקר בשל קיומם של קשיים בתשתית הראייתית של בקשת האישור (להלן: החלטת הגילוי). בית המשפט המחוזי קבע כי יש קושי בסעד שנתבקש בבקשת האישור, שכן המבקשת דורשת כי בית המשפט יורה על "כריתת פוליסת ביטוח חדשה", כך שהכיסויים שנרכשו יישארו בתוקפם, אך הפרמיה תיקבע לפי עלות הפוליסה האחרונה בלבד. בהחלטת הגילוי נקבע כי אין הלימה בין טענת המבקשת שהפוליסות נמכרו לה בכפל, על בסיס מצג שווא ושלא לצורך, בעוד במישור הסעד המבקשת דורשת שהכיסויים של פוליסות אלו יוותרו על כנם. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם במהלך הדיון טען ב"כ המבקשת לסעדים אחרים שעשויים לנבוע מעילות התביעה שנזכרו, אלא שיש לבחון את התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת לצורך גילוי המסמכים אך ורק על פי המבוקש בבקשת האישור.

עוד קבע בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שחלק ניכר מהמסמכים המבוקשים חוסים תחת סוד מסחרי. נימוק נוסף שנתן בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה הוא שדרישות הגילוי הן גורפות ומכבידות, משהן מתייחסות לשורה ארוכה של מסמכים שנוצרו לאורך תקופה של שנים רבות. לדברי בית המשפט המחוזי, בהינתן שעילת התביעה נושאת עימה קשיים ניכרים, העובדה שהמסמכים המבוקשים מהווים סוד מסחרי ומטילים על הראל דרישה מכבידה מהווה שיקול נוסף שלא להיעתר לבקשה.

בקשת רשות הערעור

8.המבקשת סבורה כי נפלו שגיאות בהחלטת הגילוי, ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור. לב הבקשה הוא בטענה כי בניגוד לקביעות בית המשפט המחוזי, בקשת האישור מבססת תשתית ראייתית לקיומה של עילת תביעה אישית וייצוגית. בהקשר זה טוענת המבקשת כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, אין קושי בהתערבות בחוזה שנכרת בחוסר תום לב מצד הראל או תוך כדי הטעייה מצידה, וכי במישור הסעד ממילא לבית המשפט נתונה סמכות לאשר סעדים שלא נזכרו בפירוש בבקשת האישור. משכך, המבקשת גורסת כי לא היה מקום לדחות את בקשת הגילוי רק בשל הקשיים שזיהה בית המשפט המחוזי בעניין הסעד.

עוד לדברי המבקשת, משעה שהיא צולחת את דרישת התשתית הראייתית הראשונית, אין מקום לדחות את בקשת הגילוי מהנימוקים האחרים שציין בית המשפט המחוזי. לעמדתה, הראל לא הוכיחה כי הגילוי יביא לחשיפת סודות מסחריים; ואף אם מדובר במסמכים המצויים תחת חיסיון ממין זה, שומה על בית המשפט לפעול על מנת לאפשר את הגילוי תוך קביעת תנאים להגנה ושמירה על סודיות המסמכים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המסמכים שנתבקשו אינם מעמידים דרישה גורפת ומכבידה – שכן מדובר בנהלים והנחיות פנימיים של הראל עצמה, ובנוסחיהם שעודכנו בהתאם להוראות האסדרה המשתנות, בתוך תקופה מוגדרת שבה נוהלו שיחות המכירה.

יצוין למען הסדר, כי בהמשך לבקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה "לצירוף אסמכתא משפטית", כאשר בבקשתה כללה התייחסות מפורטת לאותה אסמכתא. המדובר בהחלטה שבה נתקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין זלמנוב (החלטה מיום 19.6.2022 ב-ת"צ 11836-02-17 זלמנוב נ' איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ). בבקשתה ציינה המבקשת כי הראל מתנגדת לבקשה ולנטען בה. מכל מקום ייאמר כבר כעת, כי לעניין בקשת הגילוי אין באסמכתא שצירופה נתבקש כדי להעלות או להוריד, ומשכך לא מצאתי מקום להידרש לה.

9.הראל מצידה טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בדין, וכי בקשת רשות הערעור נדונה לדחייה. כטענה מקדמית, נטען כי יש לדחות על הסף את הבקשה בכל הנוגע למענה על שאלות, שכן לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין שאלון. לגופו של עניין, הראל סבורה שלא הונחה תשתית ראייתית ראשונית לבקשת האישור, וזאת ממספר טעמים. ראשית לכל נטען כי למבקשת אין עילת תביעה אישית, שכן בשיחות המכירה נמסר לה המידע המלא ביחס לתנאי הכיסוי הביטוחי ולמחירו. כן חוזרת הראל על הטענה שלפיה העובדה שהמבקשת מימשה בשנת 2016 את הפוליסות שכעת היא מבקשת לטעון לפגם בכריתתן מלמדת על מודעותה המלאה לטיב העסקאות שנקשרו בשיחות המכירה; ומכל מקום הראל סבורה כי אין לאפשר למבקשת לבטל מחמת פגם את חוזי הביטוח, לאחר שהיא ניצלה במודע את זכויותיה מכוחם. עוד טוענת הראל כי הצדק עם בית המשפט המחוזי בקובעו כי המבקשת דורשת לכפות על הראל רטרואקטיבית חוזה ביטוח חדש שמעולם לא נכרת בין הצדדים, וכי יש סתירה פנימית בדרישה להותיר את הפוליסות על כנן כאשר בה בעת נטען כי מדובר בכיסויים מיותרים שנמכרו על רקע מצג הטעיה פסולה ומכוונת.

על כך מוסיפה הראל כי גם אם הייתה עומדת למבקשת עילת תביעה אישית, התובענה אינה ראויה להתברר כייצוגית כבר מן הטעם שהמבקשת לא הוכיחה את קיומה של קבוצת נפגעים. בתוך כך נטען כי המבקשת לא העמידה בפני בית המשפט ראיות לכך שהתנהלותה הנטענת של הראל יש בה משום שיטה ומדיניות מפירה, להבדיל מאוסף תקריות נקודתיות בשיחות המכירה עימה בלבד. על כן הראל עומדת על כך שאין מקום להורות על יסוד המקרה הפרטי של המבקשת, על גילוי מסמכים שנועד לחשוף את נוהלי המדיניות הכללית של הראל. עוד נטען כי צדק בית המשפט המחוזי בנותנו משקל לכך שבקשת הגילוי דורשת להורות להראל לחשוף מסמכים המהווים סוד מסחרי; אף לכך שהגילוי המתבקש הוא מכביד ורחב עד מאוד.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בבקשה למתן רשות ערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

כידוע, הלכה היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות ביניים בעניין סדרי דין; והדברים כוחם יפה גם להליך ייצוגי, ובתוך כך להחלטות בבקשות לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון. זאת בהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך שלפניה, לנוכח ההיכרות המעמיקה שיש לה עם ההליך, הניסיון והמומחיות שבידיה, והאפשרות הנתונה לה להתרשם באופן ישיר מהצדדים ומהתנהלותם (רע"א 332/22 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' בורמן, פסקה 9 (5.7.2023), להלן: עניין ארקיע). משכך, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה תהא שמורה למקרים חריגים, שבהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שיש בה כדי לגרום לעיוות דין (רע"א 1106/23 פלנטקס בע"מ נ' ריגלר, פסקה 11 (19.6.2023), להלן: עניין פלנטקס). מקרה זה אינו בא בקהל מקרים חריגים אלה.

11.הליך גילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מוסדר בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנה 4(ב)). תקנה זו מורה כי לבית המשפט נתונה הסמכות ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים ובלבד שהתקיימו שני תנאים מצטברים. נדרש כי המסמכים שנתבקשו יהיו רלוונטיים לבירור השאלות שבמחלוקת בדיון בבקשת האישור; וכן שומה על המבקש להראות כי בקשת האישור מעמידה תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים לאישור תובענה כייצוגית הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגית, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) (עניין פלנטקס, פסקה 12; עניין ארקיע, פסקה 10). על מנת לעמוד בדרישה הקבועה בתקנה 4(ב) בדבר העמדת תשתית ראייתית ראשונית בבקשת האישור, לא די שהמבקש יצביע על כך שבקשתו איננה בקשת סרק; וזאת אף שמדובר ברף הוכחה נמוך מזה הנדרש לצורך אישור התובענה כייצוגית (עניין ארקיע, פסקה 11).

לצד תנאים אלה, על מבקש הגילוי לעמוד גם ביתר התנאים הנדרשים למתן צו גילוי ועיון במסמכים בהליך אזרחי "רגיל", ובתוך כך עליו להראות כי המסמכים המבוקשים מצויים בידי בעל הדין שכנגד או בשליטתו; כי גילוי המסמכים יביא לייעול ולפישוט ההליך; וכי לא יהיה במתן הצו משום הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד (רע"א 8674/19 שפגאט בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 17 (5.12.2021), להלן: עניין שפגאט; עניין ארקיע, פסקה 10).

אם כן, הזכות לגילוי ועיון במסמכים טרם אישור התובענה כייצוגית היא אמנם מצומצמת בהיקפה בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים", שכן היא מתוחמת בגדרות נוספות כאמור בתקנה 4(ב) שנועדו למנוע מהליך גילוי המסמכים להפוך ל"מסע דיג" שתכליתו להשלים את התשתית הראייתית החסרה בבקשת האישור. עם זאת, אין להמעיט מחשיבותה של זכות זו בהליך הייצוגי, שככל הליך אזרחי רצוי שיתנהל "בקלפים פתוחים" ובאופן יעיל; ובמיוחד מאחר שההליך הייצוגי מאופיין לעיתים קרובות בפערי כוחות ומידע מובנים בין הצדדים (עניין פלנטקס, פסקה 12; עניין שפגאט, פסקה 17; עניין ארקיע, פסקה 10).

12.במוקד החלטת הגילוי של בית המשפט המחוזי עמדה הקביעה כי "אין הלימה בין הטענה כי נמכרו פוליסות רבות ומיותרות, ובין טענה כי מבוקש להותיר את הכיסויים שנמכרו ואינם, אך להוזיל את עלות רכישתן"; וכי למעשה מתבקש ש"בית משפט יורה על כריתת פוליסה חדשה שתוכנה מחד, הותרה של כל הכיסויים שנרכשו בתוקפם, ומאידך תשלום של הפרמיה שנקבעה בפוליסה האחרונה שנרכשה". צוין כי עילת התביעה שבמוקד בקשת האישור היא מוקשית ובתוך כך הסעד המבוקש; ומכאן שלא הונחה תשתית ראייתית ראשונית כנדרש לפי תקנה 4(ב) ועל כן דין בקשת הגילוי להידחות.

כפי שכבר צוין, מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את בקשת הגילוי – מקובלת עליי; אלא שלמסקנה זו הגעתי מנימוק אחר, והוא שהמבקשת לא הניחה תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של קבוצת נפגעים. ואפרט.

13.אחד התנאים המרכזיים לאישור תובענה כייצוגית הוא כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה" (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). המשמעות היא שלפתחו של המבקש צו לגילוי ועיון במסמכים בשלב זה של הדיון, רובץ הנטל להצביע על תשתית ראייתית ראשונית לכך שקיימת קבוצת נפגעים שבשמה ינוהל ההליך, וכי העניין שעליו הוא מלין אינו מוגבל לעניינו הפרטי בלבד (ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ, פסקה 28 (2.9.2018), להלן: עניין גרסט).

הן בבקשת האישור הן בבקשה למתן רשות ערעור הנדונה, טענותיה של המבקשת מתמקדות רובן ככולן בסיפורה האישי; בתוך כך, הבקשות מגוללות פירוט וניתוח נרחבים של שיחות המכירה שהתנהלו בין המבקשת ובין נציגי המכירות של הראל, ונטען כי המבקשת הוטעתה במסגרתן באמצעות מצג שווא לגבי טיב העסקה ומחירה. ואכן, הרושם הוא שהאופן שבו התנהלו שיחות המכירה מעורר קושי לא מבוטל. מתמלול שיחות המכירה עולה כי למבקשת ניתנו הסברים חלקיים ותיאורים מעורפלים של טיב ומחיר העסקאות שהוצעו לה באופן יזום על ידי נציגיה של הראל, תחת שייאמר למבקשת במפורש ובבהירות מהו המחיר המצטבר הסופי של פוליסות הביטוח שרכשה מהראל, ומהי המשמעות של הכיסויים הביטוחיים הנוספים שנרכשו ביחס לפוליסות הביטוח הקיימות. התנהלות זו מתחדדת בהינתן פערי הכוחות והמידע המובנים שבין מבטח ובין מבוטח, המטילים על המבטח חובת גילוי מוגברת מכוח עקרון תום הלב (ירון אליאס דיני ביטוח 263-261 (מהדורה שלישית, 2016)).

עם זאת, אין בכוחו של עניינה הפרטי של המבקשת לבדו להעמיד בסיס לקיומה של קבוצת נפגעים; זאת מאחר שעצם העובדה שהראל הפרה לכאורה את הדין באופן נקודתי – אף אם מדובר בסדרה של הפרות דין כלפי המבקשת – איננה מוליכה באופן אוטומטי למסקנה כי קיימת "קבוצה" של נפגעים שנפגעו מאותה ההפרה במסגרת כשל מערכתי רחב (עניין גרסט, פסקאות 30-29). בהתאם, על המבקש לאשר לו להגיש תובענה ייצוגית מוטל הנטל להוכיח כי הפרת הדין שאירעה לגביו, התרחשה באופן דומה גם לגבי אחרים. יתרה מכך, הנטל המוטל על המבקש אינו מתמצה בכך שעליו להוכיח כי קיימים אנשים נוספים שאוחזים בטענות דומות לשלו, אלא שעליו להראות שהטענות של אותם נפגעים מעוררות שאלות משותפות של עובדה או משפט, כך שקיימת הצדקה להשתמש במכשיר הייצוגי כדרך יעילה והוגנת לברר שאלות אלה במרוכז (עניין גרסט, פסקה 30).

14.המבקשת טוענת כי התרחשות האירועים בעניינה "מלמד היטב על אופן פעולתה הרוחבי ורב השנים של הראל", ואולם טענה זו אינה נתמכת בתשתית עובדתית. עניינה הפרטני של המערערת, הגם שהוא נמשך לאורך מספר שנים ומורכב משיחות מכירה נפרדות עם נציגי שירות שונים, לא מהווה ראיה מספקת לכך שלצד המבקשת. קיים קהל נפגעים שנפגע באופן שיטתי בדומה לפגיעה הנטענת על ידי המבקשת. למעשה, המבקשת לא הציגה ולו עדות אחת נוספת למבוטח אחר זולתה שטוען כמותה כי הוא נפגע בדרך דומה ובנסיבות דומות מאופן שיווק הפוליסות על ידי הראל; ולא הציגה ראיה אחרת לכך שהתנהלותה של הראל מהווה מדיניות שיטתית, להבדיל מרצף ליקויים נקודתיים שהתרחשו בעניינה של המבקשת ויכול שהתרחשו גם בעניינם של אחרים מסוימים.

זאת ועוד. לצד המישור הפרטני, בקשת האישור ובקשת רשות הערעור מוסיפות ופורשות יריעה רחבה במישור "הציבורי" – במובן זה שהמבקשת טוענת ומפרטת כי בישראל קיימת תופעה נרחבת של מכירת ביטוחים בכפל של פוליסות מיותרות במסגרת שיווק יזום, וזאת במיוחד בענף של ביטוחי תאונות אישיות; וכי נעשו מהלכי אסדרה מגוונים על מנת לתת מענה לאותם כשלים צרכניים. בהיבט זה יש להבהיר כי הטענות במישור הציבורי אינן מהוות תחליף לתנאים שנדרש להוכיח במישור הקבוצתי כמפורט. הווה אומר, שהטענה הכללית שלפיה ברקע הדברים קיימים כשלים צרכניים נפוצים, אינה מעמידה את התשתית הנדרשת לקיומה של קבוצת נפגעים במקרה הנדון. כך שגם אם כנטען עניינה של המבקשת משקף תרחיש שרווח בשוק כולו, לא ניתן לגזור מכך אפריורית את המסקנה כי קיימת קבוצת נפגעים שנפגעה באופן דומה על ידי הראל ומצדיקה את ניהול ההליך הייצוגי בטענותיה הקונקרטיות של המבקשת.

התמונה המצטיירת היא שהמסמכים שנתבקשו בבקשת הגילוי אינם אלא ניסיון לבסס את התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת להוכחת קיומה של קבוצת נפגעים; וזאת לא ניתן. ניכר כי המסמכים, הכוללים נהלים ותסריטי שיחה של הראל לאורך השנים, נדרשים למבקשת על מנת ליצור את התשתית הראייתית שנעדרת מבקשת האישור, ולא כדי לבסס תשתית ראייתית קיימת. כפי שכבר צוין, הליכים ייצוגיים מתאפיינים לא אחת בפערי מידע מובנים בין הצדדים, והליכי גילוי מסמכים עשויים להוות פעמים רבות כלי ראוי ושימושי לגישור על פערים אלו. אלא שלא בכל מקרה ייעתר בית המשפט לבקשת גילוי ועיון במסמכים, ובמקרה שלפנינו בקשת הגילוי נועדה על פניה להצמיח "יש מאין" תשתית ראייתית לבקשת אישור חסרה, ומשכך היא מהווה "מסע דיג" פסול שאין להתירו.

15.בנוסף, יש ממש בכך שבית המשפט המחוזי מצא לייחס משקל לטענת הראל שלפיה המסמכים המבוקשים מהווים סוד מסחרי שלה, וכי הדרישה לגילויים מטילה עליה הכבדה לא מבוטלת בהיותה גורפת ונרחבת. בקשת הגילוי מונה אוסף נרחב של מסמכים, שהראל נדרשת לאתר, לקבץ ואף לנסח במיוחד, לטובת המענה לגילוי המבוקש. מסמכים אלה אף משקפים מידע בדבר טכניקות מכירה ושיווק ונתונים באשר לנהלים והליכי בקרה פנימיים של הראל, באופן שעשוי לחסות תחת סודיות מסחרית. אמנם סודיות המסמכים וכן מידת ההכבדה שיש בהיעתרות לבקשת הגילוי על המשיבה, לרוב לא יהוו נימוקים עצמאיים לדחיית בקשה לגילוי ועיון מסמכים, מקום שבו מתבקשים מסמכים רלוונטיים שעשויים לתמוך בבקשת אישור ראויה שמעמידה כשלעצמה תשתית ראייתית ראשונית. עם זאת, ככל שבקשת הגילוי פוגעת באינטרסים מסחריים לגיטימיים של המשיב, כך התשתית הראייתית הראשונית שמוצגת על ידי המבקש נדרשת להיות מוצקה וברורה יותר; ומכאן שבמקום שבו התשתית הראייתית הראשונית שביסוד בקשת האישור היא רעועה, אין מקום להיעתר לבקשה המטילה על המשיב נטל כבד במיוחד. בנסיבות המקרה, על פניה הבקשה מטילה על הראל מעמסה כבדה לאיסוף מסמכים רבים, שהגילוי של חלקם נושא עימו לכאורה חשיפה של סודות מסחריים – ומשעה שבקשת האישור אינה מציגה תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של קבוצת נפגעים כמפורט, שיקולים אלה מוסיפים ושוקלים אל עבר דחיית בקשת הגילוי.

16.מן המקובץ עולה כי משעה שלכאורה לא הוכחה קיומה של קבוצת נפגעים, המבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים לצורך היעתרות לבקשת הגילוי, ואין אפוא מקום לשנות מן התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. יצוין למען הסדר כי במצב דברים זה, ממילא מתייתר הדיון בטענת הראל כי יש לדחות על הסף את הבקשה למתן רשות ערעור בעניין המענה על השאלון לפי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט.

כזכור, בית המשפט המחוזי סמך את עיקר החלטת הגילוי בהיותה של עילת התביעה מוקשית ובתוך כך הסעד שנתבקש בבקשת האישור, שהוא "כריתת פוליסת ביטוח חדשה שתוכנה מחד, הותרה של כל הכיסויים שנרכשו בתוקפן, ומאידך תשלום של הפרמיה שנקבעה בפוליסה האחרונה שנרכשה". אינני מוצאת להידרש לקשיים אלה, שכן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מנימוקים אחרים כמפורט. עם זאת, בשונה מבית המשפט המחוזי, דומני כי בבקשת האישור לא נתבקש סעד אחד בלבד, אלא שמוצגות בה מספר עילות שעשויות להצמיח סעדים שונים; ואיני רואה מקום וצורך להרחיב בנושא לנוכח המסקנה שאליה הגעתי.

בטרם סיום אוסיף כי אף שהחלטה זו מתמקדת בתשתית הראייתית הראשונית הנדרשת לקיומה של קבוצת נפגעים בראי בקשת הגילוי, לא נעלם מעיניי שיכול שיהא באמור כדי להשליך על הדיון בבקשת האישור לגופה; ואולם אינני קובעת מסמרות, ובית המשפט יחליט כחוכמתו.

17.סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאותיה של הראל בסך 5,000 ש"ח.