רע"א 4117/08 אבי תם נ. מיכל פרס

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר ע' בנימיני ) מתאריך 7.4.2008 בבש"א 14919/04 (ה"פ 1260/03 וה"פ 1261/03 שאוחדו לדיון; להלן – המרצות הפתיחה ). בהחלטה זו דחה בית המשפט הנכבד קמא את בקשת המבקשים להעביר את ההליכים בהמרצות הפתיחה למסלול של תובענה רגילה.

2.

המבקשים הגישו בתאריך 2.12.2003

שתי תובענות, על דרך של המרצת פתיחה: כנגד כל אחד מן המשיבים. תובענה אחת היא כנגד המשיב 2 (להלן – המשיב ) בנוגע למימוש זכויות במקרקעין על פי הסכם בין המבקשים למשיב והשניה היא כנגד המשיבה 1 (להלן – המשיבה ), שהיא בתו של המשיב, בנוגע לזכויותיה כבעלת מניות ודירקטורית בחברה, המבקשת מס' 4. בד בבד עם פתיחת ההליכים התבקשו גם סעדים זמנים ואמנם ניתן סעד זמני המגביל את זכויותיה של המשיבה כבעלת זכויות ודירקטורית בחברה מאז שהוגשו התובענות בשנת 2003 נותר צו המניעה הזמני בעינו. לכל אחת מן התובענות צורף תצהירו של המבקש 1. בתאריך 15.2.2004 הגישו המשיבים את תשובתם להמרצות הפתיחה. לתשובתה של המשיבה צורפו שני תצהירים וחוות דעת של מומחה. לתשובתו של המשיב צורפו שלושה תצהירים ואותה חוות דעת של מומחה. לטענת המבקשים, בתשובתם הרחיבו המשיבים את חזית המריבה, מטענות חוזיות לטענות נוספות רבות ושונות (טענות הגנה עובדתיות, כגון טענות חשבונאיות וטענות מרמה). המבקשים הגישו תשובתם לתשובת המשיבים, ולה צירפו חמישה תצהירים וכן חוות דעת נגדית לחוות דעת המשיבים.

3.

המבקשים הגישו בתאריך 7.7.2004 בקשה להעברת הדיון בתובענות לפסים רגילים, בהתאם לתקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות) . המשיבים הגיבו לבקשה והביעו התנגדותם להעברת התובענה לפסים רגילים. עוד יוער כי גם לאחר הגשת הבקשה להעברת התובענה לפסים רגילים, המשיכו להתנהל ההליכים בין הצדדים, בין היתר בנושאים הבאים: מינוי בורר, טענות לגבי זיוף חתימות, איחוד התובענות, ועוד.

במקביל, הגישו המבקשים בשלב כלשהו בקשת רשות ערעור אחרת, שנדונה בבית משפט זה (רע"א 7159/05 תם נ' פרס (לא פורסם) (2007)) ובה נקבע כי הסכסוך בין הצדדים ראוי להתברר בבית המשפט ולא במסגרת הליך בוררות וכן כי יש לדון במאוחד בשני התיקים.

4.

בתאריך 7.4.2008, דחה, כאמור, בית המשפט הנכבד קמא את הבקשה להעברת התיק למסלול של תובענה רגילה. בית המשפט הנכבד קבע כי נוכח קביעת בית המשפט העליון לגבי הצורך באיחוד התיקים, והעובדה שהמבקשים הם אלה שבחרו לפתוח בהליך של המרצת פתיחה – אין מקום להיעתר לבקשה. עוד קבע בית המשפט הנכבד קמא כי יש צורך לקדם את הטיפול בהמרצת הפתיחה הנוגעת למשיבה, לאור צו המניעה הזמני שהוצא כנגדה במסגרת הליכים אלה והעובדה שלא ניתן להפריד בין התיקים. מבחינה מעשית, קבע בית המשפט הנכבד קמא כי הצדדים לא יורשו להביא עדים מעבר למצהירים שתצהיריהם כבר הוגשו וקבע ארבעה דיוני הוכחות, המוקדם שבהם לתאריך 23.11.2008.

5.

עמדת המבקשים היא כי מכתבי הטענות בתיק זה עולה באופן ברור כי לא ניתן לברר תובענות אלה בדרך של המרצת פתיחה ויש צורך להעבירן לפסים של תביעה רגילה. המבקשים מדגישים בהקשר זה את המחלוקת העובדתית שהתגלתה לשיטתם בין הצדדים ושלטענתם בירורה דורש שמיעת עדים רבים וקבלת חוות דעת מומחים. לגישת המבקשים, בית המשפט הנכבד קמא סבר כי את התובענה כנגד המשיבה אין לנהל על דרך של המרצת פתיחה,

ואולם נוכח פסיקת בית משפט זה בנושא איחוד התיקים – הוא לא מצא לנכון להפריד בין התיקים, או להורות על בירור ההליך נגד המשיבה במסלול רגיל ולא בהמרצת פתיחה.

6.

המשיבה טוענת בתשובתה לבקשה כי אין ממש בטענת המבקשים לגבי היותו של ההליך מסובך ומורכב עד כדי כך המחייב העברתו לפסים רגילים. עוד מדגישה המשיבה כי ממילא נקבעו ארבעה ימי דיונים לשמיעת העדים, ולא נטען על ידי המבקשים כי קיימים עדים נוספים שהם חפצים להביא לעדות, או ראיות שהם מבקשים לצרף. משכך, טוענת המשיבה, אין מקום להיעתר לבקשה. המשיבה מוסיפה וטוענת בתשובתה כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב, שכן המבקשים, לשיטתה, מבקשים בסך הכל לעכב את ההליכים עוד ועוד. המשיבה מדגישה בתשובתה את העובדה כי בתיק קיים צו מניעה זמני והעברת התובענה למסלול רגיל תגרום לעיכוב ולנזק חמור נוסף למשיבה (מעבר למה שהיה מנת חלקה עד כה) ובהקשר זה היא מדגישה שפעילותה "משותקת" נוכח צו המניעה הזמני התלוי ועומד נגדה במשך כארבע שנים וחצי.

המשיב סבור אף הוא כי דין הבקשה להידחות, מן הטעם שהמבקשים פתחו בהליך של המרצת פתיחה כאשר רצו להשיג צו מניעה זמני בצורה מהירה, וכעת עניינם הוא לעכב את ההליכים עד כמה שאפשר ועל כן מבקשים הם להעביר את התובענה לפסים רגילים. גם המשיב טוען בתשובתו כי השאלה בבסיס התובענה אינה סבוכה כלל וניתן לבררה בקלות. המשיב מדגיש כי בעת בחינת העברת הליך מהמרצת פתיחה לפסים של הליך רגיל, יש לשקול בעיקר האם יקופח אחד מבעלי הדין ובייחוד המשיב לתובענה, ובמקרה דנן התשובה שלילית.

לאחר קבלת התשובות ביקשו המבקשים להגיב לתשובות אלה ואולם לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה זו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה – מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות .

החלטה בדבר העברת תיק ממסלול של המרצת פתיחה לפסים רגילים מחייבת, בין השאר, הכרעה בשאלת מידת המורכבות של המחלוקת בין הצדדים. הכרעה זו נעשית בין היתר, על פי התצהירים המוגשים מטעם בעלי הדין, ועל פיהם קובע השופט האם ניתן לטפל בסכסוך במסגרת המרצת פתיחה . כאמור, שאלת בירור התובענה על דרך של המרצת פתיחה , או על דרך של כתב תביעה, נתונה בראש ובראשונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. על המבקש להשיג על החלטה זו, לעבור משוכה גבוהה (רע"א 8630/06 מרכז הקונגרסים בינ"ל - חיפה בע"מ נ' עמותת המצפה לישראל (לא פורסם, 15.11.2006)).

8.

זאת ועוד – ככלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אלא אם כן ההחלטה מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (עיינו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990); ע"א 1937/92, קוטלר נ' קוטלר פ"ד מט (2) 233 (1995)). ההחלטה, נשוא בקשת רשות הערעור – להמשיך ולדון בשתי התובענות במאוחד בדרך של המרצת פתיחה – עומדת במבחנים אלה שהרי היא החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בתיק, והיא איננה מנוגדת לדין ולא גורמת לעיוות דין למבקשים.

למעלה מן הצורך אוסיף כי טענתו של מי שיזם פתיחת הליכים בדרך של המרצת פתיחה, כי אין עוד מקום לדון בהליכים בדרך של המרצת פתיחה, תהא, דרך כלל, מוקשית. כך הוא הדבר גם במקרה דנן.

9.

לבסוף ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל יש להזכיר כי תקנה 258 לתקנות מאפשרת לבית המשפט בכל שלב של הדיון לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה זו, אם ימצא שיש בכך צורך, ואולם דבר זה נתון להכרעתה של הערכאה הדיונית. עיינו: ד"ר א. וינוגרד תקנות סדר

הדין, כרך א' (עדכון אוגוסט 2008), עמ' 395, 396.

10.

נוכח דחיית הבקשה – המבקשים ישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים בסך 5,000 ש"ח לכל אחד מהמשיבים.