רע"א 4825/08 שמואל פרס נ. אבי תם

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בצו מניעה זמני שניתן במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה נגדו (ה"פ 1260/03).

1.

בין המבקש למשיבים התגלעה מחלוקת לגבי שאלת מימוש אופציה לרכישת מגרש הסמוך לגן אירועים שמפעילים המשיבים, על שטח השייך בחלקו למבקש ובחלקו נקנה על ידי המשיבים. מדובר בחלקה מס' 72 בגוש 3903 במזכרת בתיה, שחולקה לשלושה מגרשים – 3,2 ו-4. מגרש 2 נמכר על ידי המבקש למשיבה 4 (להלן – החברה , או גן האירועים ), וסוכם בין הצדדים כי יוקנו למשיבים גם זכויות מעבר לכלי רכב במגרשים 4-3 וכן אופציה לרכישת מגרש מס' 3 לתקופה קצובה.

המשיבים הגישו בתאריך 2.12.2003

שתי תובענות, על דרך של המרצת פתיחה, כנגד המבקש וכנגד המשיבה הפורמאלית. עניינה של התובענה כנגד המבקש (היא התובענה הנוגעת לענייננו) במימוש זכויות במקרקעין על פי ההסכם בין המשיבים לבין המבקש. המשיבים ביקשו בתובענה כי יוצהר שהחברה היא בעלת הזכות להירשם כבעלים במגרש 3 וכן בעלת הזכות להירשם כבעלת זיקת הנאה במגרש 4. להשלמת התמונה יוער כי התובענה הנוספת שהוגשה נגד המשיבה הפורמאלית נוגעת לזכויותיה כבעלת מניות ודירקטורית בחברה.

עם הגשת התובענה, התבקש צו מניעה זמני שיאסור על המבקש להפריע לשימוש שעושה החברה במגרשים, וכן שיאסור עליו כל דיספוזיציה או שינוי בשטח מגרשים 3 ו-4. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה ונתן, בתאריך 11.1.2004 צווים כמבוקש. בהחלטה נקבע עוד כי המשיבים יפקידו ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח לכיסוי כל נזק שייגרם למבקש וכן ערבות עצמית של אחד מהם. המבקש לא השיג על החלטה זו אך עתר להבהרת ההחלטה באופן שידגיש כי הצו איננו חל על יתרת מגרש 4 שלגביה לא התבקש כלל לשיטתו צו מניעה. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי אין מקום להבהרות וקרא למבקש "להתאזר בסבלנות".

2.

ההליכים בבית המשפט קמא לא התקדמו בקצב ראוי, מטעמים שונים שאין צורך לפרטם לצורך הבקשה שבפני, אך יצוין כי, בין היתר, ביקשו המשיבים להעביר את הדיון בתובענה ממסלול של המרצת פתיחה למסלול רגיל ובקשה זו נדחתה בבית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהוגשה על אותה החלטה לבית משפט זה נדחתה אף היא – ראו: רע"א 4117/08 תם נ' פרס (לא פורסם, 12.11.2008)).

3.

ביום

31.10.2005 הגיש המבקש לפי תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סדר-הדין ) בקשה לעיון מחדש בצו המניעה ולהגדלת סכום העירבון, כך שיעמוד על 278,300 ש"ח וכן ביקש כי המשיבים יפקידו מדי חודש סכום השווה ל-2,750 דולר כתנאי להשארת צו המניעה בתוקף. בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא, תוך שהוא מציין כי בקשה לעיון מחדש איננה יכולה להוות תחליף לבקשת רשות ערעור שלא הוגשה. לעניין העילות לעיון מחדש קבע בית המשפט קמא כי חלוף פרק זמן של שנה איננו מהווה נסיבות חדשות המצדיקות עיון מחדש וכי ממילא הובאו בחשבון, בעת מתן צו המניעה הזמני, טענותיו הכספיות של המבקש והן באות לידי ביטוי בערבון שנקבע למשיבים.

4.

ביום 17.3.2008 , בחלוף ארבע שנים ויותר מיום מתן צו המניעה הזמני הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון מחדש. בבקשה זו שב וטען כי המשיבים עושים שימוש לרעה בצו שניתן לצורך הפעלת גן האירועים שלא כחוק, לאחר שנקבע בבית משפט כי הגן פועל ללא כל היתר והוצא נגדו צו הריסה; כי חלפו ארבע שנים מעת מתן הצו ובשנים אלה לא יכול המבקש לפעול במקרקעין שאין חולק כי שייכים לו ובעיקר מדגיש המבקש בבקשתו את הנזק שנגרם לו בארבע השנים שחלפו מאז מתן הצו וטוען כי לא ייתכן שלכך התכוון בית משפט קמא בהחלטתו על מתן סעד זמני בהמרצת הפתיחה.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיון מחדש תוך שהוא מציין כי המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה המקורית בעניין צו המניעה הזמני ועל כן איננו יכול להעלות כעת טענות בעלות אופי ערעורי, כפי שהוא עושה. עוד קבע בית המשפט קמא כי המצב המשפטי ביחס לגן האירועים לא השתנה מאז 2002 – שכן כבר אז, עוד לפני מתן הצו הזמני, לא היה היתר להפעלת הגן. עוד קבע בית המשפט הנכבד קמא כי זכות המעבר והחניה של המשיבים במגרשים 4-3 איננה קשורה בהכרח לגן האירועים והיא זכות חוזית שהוענקה להם בהסכמים שנחתמו בין הצדדים. בנוסף שב וקבע בית המשפט כי מבחינת מאזן הנוחות, כל שינוי שיעשה המבקש במגרשים עלול לגרום נזק בלתי הפיך למשיבים ועל כן עדיין רלוונטיים השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה למתן הצו הזמני מ-2004. כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור שבפני.

5.

המבקש טוען כי בית המשפט קמא התעלם מלשונה ורוחה של תקנה 368 לתקנות סדר-הדין כפי שפורשה לגישתו בפסיקה, ולפיה קודם שפונים בערעור על החלטה בבקשת ביניים, יש להגיש בקשה לעיון מחדש על מנת שלא "להטריד" את ערכאת הערעור. עוד טוען המבקש כי לגופו של עניין לא התבררו סיכויי המשיבים לזכות בתביעתם נגדו, שכן הנושא לא נדון בהחלטה המקורית לגבי צו המניעה הזמני, או מאז. עוד טוען המבקש כי חלוף הזמן מאז מתן הצו מהווה שינוי נסיבות, וכך גם החלטות שניתנו בערכאות שונות – בית משפט השלום ברחובות (ת"פ 3770/99), בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 1213-09-07) ובית משפט זה (מ"ח 3653/07) – האוסרות על המשיבים להפעיל גן אירועים בשטח נשוא הצו.

המשיבים מצידם מבקשים לדחות את הבקשה על הסף וסומכים ידיהם על החלטת בית המשפט קמא ועל פרשנות תקנה 368 לתקנות סדר-הדין. לגופו של עניין, הם שבים וטוענים כי צמצום או ביטול צו המניעה הזמני יהווה "צו לחיסולה של החברה ולפיטוריהם של כ-200 עובדיה". לגבי המשך קיומו של גן האירועים בצל צו סגירה שהוצא למקום, מדגישים המשיבים כי הם עושים כל מאמץ להכשיר את פעילותם במקרקעין ולמבקש אין זכות עמידה בעניין זה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. כמו כן אני סבורה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כך שצו המניעה יעמוד בעינו, אך יוגדל סכום הערבון לכיסוי נזקי המבקש, על מנת שיהא בו כדי לשקף את חלוף הזמן מאז הוצאת הצו.

תקנה 368 לתקנות סדר-הדין קובעת כי בית המשפט רשאי לעיין מחדש בצו זמני שניתן, "אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו" (ראו: דודי שוורץ סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות 375 (תשס"ז)). ככלל, עיון חוזר בהחלטת ביניים ייעשה עם שינוי נסיבות ובמקרים מתאימים (וחריגים) – גם בלעדיו (ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); ע"א 3537/03 בר נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד נט (4) 568 (2005); רע"א 9728/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים , פ"ד נט (3) 760 (2004)) . בענייננו, המבקש טוען כי היה שינוי נסיבות, הבא לידי ביטוי בשניים: חלוף הזמן ופסקי הדין שניתנו בערכאות שונות הקובעים כי לא ניתן לעשות שימוש במקרקעין להפעלת גן אירועים.

7.

אשר לפסקי הדין הנוגעים לשימוש החורג במקרקעין כגן אירועים. בית המשפט המחוזי קבע לעניין זה בהחלטתו כי הדבר היה ידוע כבר בעת מתן הצו ועיון בנספחי הבקשה שבפני מלמד כי אכן כך הוא (ראו דיון מיום 15.12.2003 בפני כב' השופטת ש' סירוטה ז"ל – נספח ט' לבקשה). על כן, טענה זו לעצמה אינה יכולה להוות עילה לעיון מחדש בסעד הזמני שניתן.

טענתו הנוספת של המבקש היא כי חלוף הזמן מהווה שינוי נסיבות כדרישת תקנה 368 לתקנות סדר הדין. טענה זו יש בה ממש. אכן, העובדה שההליך העיקרי טרם הסתיים אף שחלפו ארבע שנים ויותר מאז הוצא הצו הזמני, מצדיקה עיון מחדש בצו שניתן ואף כי במקרה דנן אין מקום לביטולו היות שמאזן הנוחות נוטה גם לעת הזו לטובת המשיבים, יש בהחלט מקום נוכח חלוף הזמן להורות על הגדלת הערובה להבטחת תשלום פיצוי למבקש עבור נזקיו, אם תידחה התובענה. שינוי זה בתנאיו של הצו הזמני מתחייב על מנת שבנסיבות שנוצרו הערובה אכן

תשיג את המטרה והתכלית שלשמן נועדה, ועל כך עמד בית משפט זה ברע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת ים (פ"ד נו (4) 612, 617 (2002)) באומרו:

"בהעניקו סעד זמני מגביל בית המשפט את זכויותיו של הנתבע על אתר ובטרם ניתן פסק דין הקובע את חובתו, או חבותו או את היקפה. ערובה מטעם מבקש הסעד הזמני לשיפוי בשל הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה ממתן סעד זמני היא, איפוא, המחיר אותו על המבקש לשלם תמורת הסעד הזמני. מטרתה של הערובה להבטיח את זכותו של מי שכפו עליו את הקפאתו של המצב, שהיא תולדה של מתן סעד זמני, כדי שניתן יהיה לפצותו, למעשה, בבוא העת, ואם הנתונים יצדיקו זאת, בגין הנזק שבינתיים סובל".

8.

אשר על כן, אני מורה על הגדלת העירבון שבהפקדתו יחוייבו המשיבים כתנאי לצו המניעה הזמני, כך שיעמוד על סכום של 200,000 ש"ח במקום הסכום של 50,000 ש"ח, בו הותנה הסעד הזמני בראשית. הפרש הערבון, במזומן או בערבות בנקאית צמודה ובלתי מותנית, יופקד בבית המשפט המחוזי עד יום 3.5.2009, שאם לא כן יפקע צו המניעה הזמני. כמו כן, ישלמו המשיבים למבקש הוצאות בקשה זו ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.