רע"א 412/00 א.את ג'(אלגם) 1984 בע"מ נ. מנחם ליבוביץ

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון. הבקשה הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' בר-אופיר) לעכב את ביצועו של חיוב כספי שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום, נוכח הערכתו כי קיימים סיכויים "קלושים ככל שיהיו" לערעור על פסק הדין.

1.המבקשת הגישה את בקשת רשות ערעור ביום 16.1.00. ביום 1.2.00 התקבלה אצל המבקשת הודעה על קביעת ערבון. על פי ההודעה, היה על המבקשת להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח תוך חמישה עשר יום. ביום 20.2.00 ביקש נציג המבקשת להפקיד את הערבון. מחמת חלוף המועד לא הותר לו לעשות כן. ביום המחרת הוגשה הבקשה שבפני. הבקשה נתמכת בתצהיר חתנו של בעל השליטה המנוח במבקשת. על פי האמור בתצהיר, נפטר בעל השליטה במבקשת. לעזבונו מונה מנהל זמני. אי לכך, נדרשת הסכמת מנהל העזבון הזמני והסכמת היורשים לכל פעולה כספית. עקב הצורך באישורים האמורים, התעכב הטיפול בגיוס הכספים בימים ספורים. לטענת המבקשת, עשתה כמיטב יכולתה על מנת למלא אחר צו בית המשפט, איחורה היה מועט, ואין בו כדי להעיד על זלזול. עוד טוענת המבקשת, כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים וכי ייגרם לה נזק בלתי הפיך, אם תידחה בקשת רשות הערעור מחמת אי הפקדת ערבון. זאת בעוד שהמשיב לא ניזוק כלל עקב האיחור והוצאותיו מובטחות.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, לוקה הבקשה בחוסר פירוט: לא פורט בה מתי נפטר המנוח, לא הובאו כל ראיות באשר להסדר זכויות החתימה, לא צויין, כי המנוח נפטר לפני כשנה. זאת ועוד: דבר הקושי בגיוס כספים היה ידוע למבקשת מבעוד מועד. היה עליה להיערך להפקדת הערבון מבעוד מועד ולחלופין - להגיש את בקשתה להארכת מועד מיד משנודע לה דבר העיכוב.

3.החלטתי לקבל את הבקשה. המועד להפקדת ערבון הוא מועד שאינו קבוע בחיקוק, וככזה - ניתן להאריכו אף בלא טעם מיוחד (וראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). אין משמעות הדבר שהארכת מועד תינתן כדבר שבשיגרה - עדיין נדרש בעל דין מאחר ליתן "הסבר מתקבל על הדעת" לאיחורו (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , בעריכת ד"ר ש. לוין, מהדורה שביעית, עמ' 888). ההסבר שניתן על ידי המבקשת, ואשר נתמך בתצהיר מהווה, בנסיבות המקרה, הסבר מתקבל על הדעת: המועד שנקבע מלכתחילה היה קצר, כך שניתן להניח, כי בנסיבות המתעוררות בענייננו עלול להיווצר קושי בעמידה בו, האיחור היה איחור של ימים ספורים (הערבון היה אמור להיות מופקד ביום ד' והופקד ביום א' שלאחריו), והבקשה להארכת מועד הוגשה יום לאחר סרובה של המזכירות לקבל את הערבון. זאת ועוד: עם הפקדתו (ולו הפקדתו המאוחרת) של הערבון הובטח עניינו של המשיב, כך שלא נפגעה כל זכות שלו. אדרבא: סמיכות הזמנים בין פקיעת המועד להגשת הבקשה להארכתו הביאה לכך שהפגם שהתרחש ניתן לתיקון בטרם ביקש המשיב את מחיקת בקשת רשות הערעור ובטרם נדרש בית המשפט לעניין ( וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625). בנסיבות אלו, משלא נפגע האינטרס הציבורי ומשלא הוכחה כל פגיעה במשיב, שומה עלינו להעדיף את האינטרס של המבקשת, שאיחורה מזערי והתנהגותה אינה מעידה על שיהוי או זלזול, בכך שבקשת רשות הערעור תישמע.

הבקשה להארכת מועד נענית איפוא. עם זאת, הואיל ואיחורה של המבקש הסב טרחה למשיב ולבית המשפט תישא המבקשת בהוצאות המשיב את בסך 1,000 ש"ח ותשלם הוצאות לאוצר המדינה בסכום זהה.