רע"א 4143/99 קלרה לוינזון נ. רחל שמיל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא ח' פורת) מיום 16.5.99, בה דחה בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז (השופט ש' בוקובסקי) מיום 29.12.98, החלטה בה קבע בית המשפט כי המבקשת והמשיבים שותפים שווה בשווה בדירה בה התגוררו עד שנתגלע סכסוך ביניהם והורה על פירוק השיתוף בדירה זו.

1.המבקשת והמשיב מס' 2 נישאו בשנת 1970. ב1983- רכשו את הדירה נשוא הדיון וב1984- עברו להתגורר בה יחד עם המשיבה מס' 1, אם המבקשת. ברבות השנים נתגלעו סכסוכים בין המבקשת לבעלה והאחרון עזב את הדירה (בשנת 1994). גם אמה של המבקשת עזבה את הדירה (בשנת 1996). האם והבעל עתרו לפרוק השיתוף בדירה. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי הדירה נרכשה מכספי מכירת דירתם הקודמת של בני הזוג ומכספי משכנתא ש"גררה" האם מדירה קודמת שהיתה בבעלותה וכן כי בני הזוג הסכימו על הוספת שם האם כצד בהסכם רכישת הדירה וכי חתמו גם על תצהירים בדבר העברה ללא תמורה של שליש מן הבעלות בדירה לאם. לפיכך, קבע בית המשפט כי הבעל, האשה והאם שותפים בחלקים שווים בדירה והורה על פירוק השיתוף. לעניין זה, סירב בית המשפט להיענות לבקשת המבקשת לעכב את פירוק השיתוף עד להכרעה בתביעות נוספות שהגישה האשה נגד אמה ונגד הבעל. זאת נוכח הזמן הרב שחלף מאז הגשת התובענות לפירוק השיתוף ועד להגשת התובענות הנוספות.

2.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה האשה על החלטה זו, בקבעו, כי לא מצא מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה ובמסקנות שהסיק על סמך ממצאים אלה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי צדק בית המשפט לענייני משפחה גם בכך שסירב לעכב את פירוק השיתוף בדירה - שכן האשה תוכל לממש את זכויותיה כלפי המשיבים גם לאחר פירוק השיתוף.

3.בבקשת רשות הערעור שבפני טוענת המבקשת, כי שתי הערכאות שדנו בעניינה הסיקו מסקנות שגויות מן הראיות שהובאו בפניהן ושגו בהכירן באם כשותפה שווה בדירה, שעה שזו לא תרמה כל תרומה לרכישת הדירה. עוד היא טוענת, כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו מספר טעויות, כך, לדוגמא: באשר לקביעה שאין היא מתגוררת עוד בדירה (שעה שהאם היא זו שאינה מתגוררת בדירה) וכך באשר למהות ההסכם לרכישת הדירה.

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחותה. טענותיה של המבקשת נדונו לגופן בשתי ערכאות - ונדחו. אפילו נפלו הטעויות הנטענות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אין בהן כדי לשנות מן התוצאה אליה הגיעה. שמיעת טענות בשלישית, במסגרת ערעור שני, היא חריג שיתקיים, לפי פסיקתו של בית משפט זה, אך ורק במקרים חריגים בהם מעלה בקשת רשות הערעור טענות החורגות בהיקפן מן הסכסוך הפרטני שבין הצדדים להליך ומעוררות סוגיות בעלות השלכות חוקתיות, משפטיות או ציבוריות (וראו, לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). חריג זה אינו מתקיים בבקשה שבפני. טענותיה של המבקשת מתמקדות אך בממצאים העובדתיים שנקבעו, במסקנות שהוסקו על בסיסן, ובהליכים הדיוניים שנבחרו. אין הן מצדיקות דיון שלישי בפני בית משפט זה.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.