רע"א 4197/05 יאיר בן ענת נ. דינה חסידוב

לפני בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבו נדחה הערעור על פסק-דין של בית משפט השלום בקריות. תחילת ההשתלשלות בתביעה שהגיש המבקש – חבר הוועד המקומי בבוסתן הגליל ובמליאת המועצה האזורית מטה אשר – בגין לשון הרע שפורסמה כנגדו, לדידו, במכתב שפרסמו המשיבים. המכתב כולל ביקורת על התנהלותו של המבקש במסגרת תפקידו, כאשר במסגרת בקשת רשות הערעור מלין המבקש על טענות שנשמעו במכתב לגבי אופן בחירתו.

בית משפט השלום דחה את התביעה. בית המשפט סקר את העדויות שנשמעו בפניו, מהן עלתה "תמונה קשה של אינטרסים כלכליים כאלה או אחרים ושל לחצים פוליטיים ואחרים אשר הם הבסיס לפעילותו של הוועד המקומי...". בית המשפט ציין כי גם המבקש היה שותף לאותו הלך רוח עכור ששרר ביישוב. את המכתב נשוא התביעה – כך סבר בית המשפט – יש לבחון בהקשר זה. בית המשפט בחן את הוראות החוק שלעניין ואת ההלכות שנקבעו בפסיקה, והדגיש כי עסקינן בביקורת שהושמעה כלפי איש ציבור, עובדה המחייבת הרחבת גבולות ההגנה. בית המשפט מצא כי גם אם יש במכתב התבטאויות המהוות לשון הרע – עדיין עומדות למשיבים הגנות החוק. בהקשר זה סבר בית המשפט, בין היתר, כי "המכתב מצביע יותר בכיוון של הבעת דעה ופחות בכיוון של התייחסות לעובדות, זו הבעת דעה לגיטימית, ללא כוונת זדון, דהיינו – מבלי מטרה לפגוע בשמו של התובע ולהשפילו". עם זאת ציין בית המשפט, שגם לגבי עובדות הכלולות במכתב – אמיתותן הוכחה.

בית המשפט המחוזי דחה כאמור את התביעה, בציינו כי אין עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום, ששמע את הראיות והתרשם כפי שהתרשם. בית המשפט המחוזי ציין כי "גם לוּ נכתב פסק הדין על ידי ערכאה זו יתכן והיה מנוסח בחלקו אחרת, הרי מסקנתנו היא אותה מסקנה". בית המשפט חזר על ההלכה לפיה יש ליתן משקל מיוחד לעובדה שהמבקש הוא איש ציבור.

המבקש עותר כי עניינו יידון בפני ערכאה זו ב"גלגול שלישי". הוא טוען כי לא היה לו יומו בבית המשפט, שכן עניינים שהיו טעונים הכרעה לא נדונו, והלכות פסוקות לא הובאו בחשבון. המבקש גורס כי במכתב נכללו עובדות כוזבות שיש בהן משום לשון הרע.

עיינתי בטענות המבקש ובתגובת המשיב להן, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש אינו מגלה בבקשתו שאלה משפטית חדשה, בעל חשיבות כללית, המצדיקה דיון נוסף בבית משפט זה, לאחר שתביעתו התבררה בפני שתי ערכאות קודמות. בסופו של יום קבעו שתי הערכאות – כל אחת בסגנונה – כי מדובר במקרה זה בביקורת לגיטימית – גם אם חריפה – על איש ציבור, וכי אין היא מקימה אחריות לפי חוק איסור לשון הרע, בין היתר בהתחשב בהקשר הדברים ובאווירה שהיתה ביסוד הפרסום. שיקולים אלה הם שיקולים רלבנטיים (ראו למשל ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון (לוני) הרציקוביץ' , פ"ד נח(3) 558) ולא מצאתי טעם מספיק לליבון נוסף של המחלוקות.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת עורכי הדין של המשיבים, בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד מהם.