רע"א 4229/19 עיזבון ויורשי המנוח עבד אלרחמאן יוסף אמארה ז"ל ו28 נ. סמארה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 23.5.2019 בת"א 61466-01-18 (כב' השופט דאוד מאזן ) שדחתה את בקשת המבקשים לסילוק התובענה על הסף.

1.

להלן השתלשלות האירועים, בקצרה: ההליך העיקרי בבית המשפט קמא הוגש על ידי המשיב 1 (להלן: " המשיב ") ביום 28.1.2018, במסגרתו מתבקש פסק דין הצהרתי בדבר זכותו הנטענת להירשם כבעלים של 600/15215 חלקים מחלקה 26 גוש 20398, בכפר זלפה (להלן: " החלקה " ). בחלקה התבצע הליך הסדר בשנת 1962, ובשנת 1988 פורסם לוח הזכויות לפיו הזכויות בחלקה שייכות לעבד-אלרחמן יוסף אמארה (להלן: עבד-אלרחמן ). כיום רשומות הזכויות על שם יורשיו, הם המבקשים. בכתב התביעה נטען כי בשנת 1973 נכרת הסכם מכר, במסגרתו מכר עבד-אלרחמן 8 דונם מהחלקה לאמארה עלי ז"ל. הצדדים להסכם לא דיווחו אודותיו לפקיד ההסדר ולא פעלו לרישומו. החזקה בשטח שנמכר הועברה לידי אמארה עלי, ולאחר מכן ליורשיו. לטענת המשיב, בשנת 2012 נכרת הסכם בינו לבין יורשי אמארה עלי במסגרתו נמכר לו שטח של 600 מ"ר מתוך 8 הדונם שבבעלותם, והמשיב תפס חזקה בקרקע לאחר כריתת ההסכם. בין הצדדים מתקיימים בעניין החלקה הליכים שונים שטרם הוכרעו בבית משפט השלום בחיפה.

2.

ביום 15.4.2018 המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לסילוק התובענה על הסף. טענותיהם העיקריות הן כי התבצע הליך הסדר תקין בחלקה שלמשיב אין כל טענה לפגם בעניינו, ולכן עיקרון סופיות המרשם מחייב את סילוק התובענה. בנוסף, הם מפנים לפסיקתא שנחתמה ביום 27.3.2017 על ידי בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת

גלית ציגלר ) בת"א 12129-03-17, במסגרתה נקבע שהסכם המכר משנת 1973 בטל. עוד לטענת המבקשים, אין יריבות בינם ובין המשיב, כתב תביעתו איננו מגלה כל עילה, והוא הגיש בעבר שתי תובענות זהות שנמחקו. ביום 15.5.2018 הגיב המשיב לבקשה לסילוק על הסף, וטען כי היא כוללת טענות עובדתיות הדורשות בירור. בנוסף, נטען כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב ומנצלים לרעה את ההליך המשפטי.

3.

בהחלטה מיום 23.5.2019 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לסילוק על הסף, תוך התייחסות לכך שסעד זה ניתן לעתים נדירות בלבד, וכי אין די בכך שעילת התביעה חלשה, אלא יש צורך שלא תתגלה עילה כלל. המבקשים סומכים את בקשתם בעיקר על עיקרון סופיות ההסדר, אולם לעיקרון זה ישנם חריגים, ולא ניתן להכריע בתובענה מבלי לבחון אותם, עניין המחייב בירור עובדתי. כך למשל, יש לבחון קיומה של מרמה לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, בשל שתיקתו של עבד-אלרחמן לגבי שינוי הזכויות בחלקה. לפיכך, נקבע שיש לערוך בירור עובדתי המחייב שמיעת ראיות, ועל כן לא ניתן לסלק את התובענה על הסף.

4.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, במסגרתה חזרו על מרבית טענותיהם כפי שהופיעה בבקשה לסילוק על הסף. לאחר שעיינתי בבקשה ובחומרים שצורפו לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני, והשימוש בו צריך להיות זהיר ומדוד. המבחן המנחה לצורך בחינת בקשה לסילוק תובענה על הסף הוא העדר אפשרות ממשית שהתובע יזכה בתביעתו, וזאת גם אם כל העובדות הנטענות על ידו יוכחו (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית 2012)). כאשר הערכאה המבררת סבורה שיש טעם בשמיעת התיק, דהיינו כי קיימת להערכתה אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יזכה בתביעתו, רק לעיתים נדירות יתערב בית משפט של ערעור בשיקול דעתה (ראו רע"א 3910/19 ש.ח פארק פיתוח וגינון (1986) בע"מ נ' עיריית מעלות מ.י (10.7.2019)) . זאת ועוד, במצבים בהם ההכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחייבת בירור עובדתי, מהווה הדבר לרוב הצדקה לדחיית הבקשה. כך בענייננו – בית המשפט קמא פירט באריכות את הסוגיות בהן נדרש בירור עובדתי כדי להכריע בטענות המועלות בבקשה לסילוק על הסף: האם שתיקתו של עבד-אלרחמן עולה כדי מרמה, האם התרחשו ויתור והודאה של הבעלים הרשום, ועוד. בית המשפט קמא קבע כי אין מקום לקיים את בירור העובדתי הנחוץ להכרעה בסוגיות אלה במסגרת בקשה לסילוק על הסף, אלא מוטב לקיימו במסגרת שמיעת מכלול הראיות בהליך. בקביעה זו, המצויה במרחב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, לא מצאתי הצדקה להתערב.

5.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה אינני עושה צו להוצאות.