רע"א 4242/05 אלון ציבעון נ. בנק בינלאומי לישראל בע"מ-סניף החרושת

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) החליט ביום 15.2.05 לדחות את בקשת המבקשים למתן סעד זמני של עיכוב מימוש התחייבויותיהם למשיב (להלן - הבנק) ועיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדם. כן נדחתה בקשה לאסור על הבנק לממש את השעבוד הרובץ לטובתו על נכס מקרקעין מסוים. ביום 6.4.05 דחה בית משפט קמא בקשה לעיון חוזר בהחלטתו האמורה מיום 15.2.05. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.המבקשים 1 ו-2 הם ערבים לחובותיה לבנק של חברת חרושת ציוד מערכות למינריות (1990) בע"מ (להלן - החברה), הנמצאת בהליכי פירוק. המבקשת 3 שעבדה לטובת הבנק נכס מקרקעין בבעלותה לשם הבטחת חובות החברה לבנק. ביום 28.5.03 הושג הסכם בין המבקשים לבנק, שקיבל תוקף של פסק דין, ובו נקבע גובה החוב של המבקשים לבנק (בסך כ-1.9 מיליון ש"ח) וכן נקבעו בו מועדי תשלום לפירעון החוב. עוד נקבע בהסכם כי אם המבקשים לא ישלמו את הסכומים בהם חויבו, יוכל הבנק להמשיך בהליכים נגד המבקשים ובכלל זה בהליכי הוצאה לפועל. כן נקבע בהסכם כי אם הבנק יקבל בפועל כספים מקופת הפירוק, יופחתו סכומים אלה מחובם של המבקשים לבנק. משלא עמדו המבקשים בתנאי התשלום שנקבעו בהסכם הוגשה על ידם תובענה לסעד הצהרתי, לפיו הם אינם חייבים לשלם לבנק כספים כלשהם במסגרת ההסכם. בגדרה של התובענה הוגשה על ידי המבקשים בקשה לסעד זמני, לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ולאיסור על הבנק לפעול למימוש התחייבויותיהם של המבקשים. בית המשפט המחוזי קבע כי משלא העלו המבקשים טענה כלשהי לגבי תוקף השעבוד, אין מקום למנוע מהבנק לנקוט בהליכים נגד המבקשים לשם מימוש החוב. עוד קבע בית המשפט כי נראה שלא נפלו פגמים בהתנהלות הבנק בקשר לגביית חובה של החברה.

3.המבקשים טוענים כי הבנק לא פעל כראוי במסגרת תיק הפירוק לשם פירעון חובה של החברה. המבקשים מצביעים על כך כי לבנק ישנו שעבוד שוטף (במסגרת איגרת חוב) על כל נכסי החברה. אילו פעל הבנק למימוש איגרת חוב, כך טוענים המבקשים, היה החוב של החברה נפרע במלואו והם לא היו נפגעים כערבים. הבנק טוען, לעומת זאת, כי לא נפל כל מחדל באופן פעולתו בתיק הפירוק וכי הוא לא ויתר על בטוחתו. עוד טוען הבנק, כי הוא רשאי להמשיך בהליכי מימוש החוב נגד המבקשים, לאחר שאלה לא עמדו בהתחייבויות שנטלו על עצמם על פי ההסכם, ללא קשר לתיק הפירוק. יוער, כי לא מצאתי לנכון להידרש בגדרו של הליך זה למחלוקת בין בעלי הדין באשר לגובה החוב של המבקשים לבנק.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, סבורני, כי לכאורה לא התרשל הבנק באופן פעולתו בתיק הפירוק ביחס לגביית חובה של החברה. ביום 20.7.03 יידע הבנק את המפרק בדבר השעבוד השוטף הרובץ לטובתו על נכסי החברה. בנוסף לכך עתר הבנק ביום 10.10.04 לבית המשפט של הפירוק, בדרך של בקשה למתן הוראות, להכיר במעמדו כנושה מובטח מכוח איגרת החוב ולהעביר לו את הכספים המצויים בקופת הפירוק. הליך זה עודנו תלוי ועומד בפני בית המשפט של הפירוק. בנסיבות אלה אף אם הייתה מוטלת על הבנק חובה כלשהי לפעול לפירעון החוב של החברה במסגרת תיק הפירוק, לפני שפעל למימוש התחייבויותיהם של המבקשים, נראה לכאורה כי הבנק עמד בחובה זו. זאת ועוד, מעיון בהסכם עולה, לכאורה, כי על הבנק לא מוטלת חובה כלפי המבקשים לפעול באופן מסוים בתיק הפירוק. על כן נראה, כי אין כל מניעה לכך שהבנק ינקוט בהליכים נגד המבקשים, לאחר שאלה לא עמדו בתנאי התשלום שנקבעו בהסכם, בלא קשר להליכים בתיק הפירוק. באשר למאזן הנוחות, יש לציין כי הנכס שבמימושו עסקינן הינו נכס עסקי, והמבקשים לא הצביעו על נזק כלשהו, שאינו ניתן לפיצוי כספי, שעלול להיגרם להם כתוצאה מאי עיכוב הליכי המימוש.

5.אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום מופחת של 7,500 ש"ח (בהתחשב באיחור בהגשת התשובה).