רע"א 4258/07 בנק אוצר החייל-סניף חיפה 362 נ. אלקבץ יוסף

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' וסרקרוג, י' כהן ור' שפירא), לפיו התקבל באופן חלקי ערעור המשיב ונדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד' פיש), כך שהתיק הוחזר לדיון בפני בית משפט השלום.

1.

המבקש, בנק אוצר החייל בע"מ, הגיש בשנת 1999 תביעה בסדר דין מקוצר נגד חברת טל קום (מ.ק.) בע"מ (להלן: החברה ) ונגד שלושה ערבים לחוב, ביניהם המשיב, בגין יתרת חוב בגובה 346,566 ₪ בחשבונה העסקי של החברה. ההליכים נגד החברה הסתיימו בפסק דין שניתן בהעדר הגנה וההליכים נגד שניים מן הערבים הסתיימו בהסכם פשרה. לאחר שהתקבלה בקשת רשות להתגונן שהגיש המשיב, עברה התביעה נגדו להתנהל במסלול רגיל ובמסגרתו נעתר בית משפט השלום לבקשת המשיב להגיש כתב הגנה אשר יחליף את הבקשה למתן רשות להתגונן.

2.

בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה, תוך שהוא קובע שהמבקש עמד בנטל הבאת הראיות לעניין גובה החוב וכי המשיב העלה אך טענות כלליות שאין ביכולתן לסתור את הראיות שהוצגו. עם זאת, קבע בית המשפט כי לאור העובדה כי חלפו שבע שנים מיום הגשת התביעה ועד להכרעה בה, ולאור זאת שהליך גילוי המסמכים למשיב נמשך אף הוא זמן רב בלא שהבנק מקדם אותו, אין זה ראוי כי המשיב ישא לבדו בעלויות שנגרמו בגין עיכוב זה. על כן, קבע בית המשפט כי המשיב ישא בתשלום סכום החוב שעמד בעת הגשת התביעה, כאשר ממנו יופחת הסכום ששולם במסגרת הסכם הפשרה, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לתנאי החשבון ולתקופה של 24 חודשים.

שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור, למעט ביחס לשאלת היותו של המשיב "ערב יחיד" כהגדרתו בסעיף 17א(א) לחוק הערבות (תיקון), התשנ"ב-1992 (להלן: תיקון תשנ"ב ). בית המשפט המחוזי הורה כי הדיון בשאלת היותו של המשיב ערב יחיד, על המשמעויות הנלוות לכך, יערך בפני בית משפט השלום, אשר יהא רשאי לשמוע ראיות נוספות לעניין זה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקש טוען כי יש להעניק לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מן הטעם שפסק הדין אינו מנומק ואינן דן בטענות שנדחו לגופן, כך שבנסיבות העניין כלל לא התקיים דיון בפני ערכאת ערעור ראשונה. המבקש מוסיף כי פסק דינו התמציתי של בית המשפט המחוזי מקשה על הצדדים להעמידו לביקורת שיפוטית, ומותיר שאלות רבות ללא מענה הולם וללא הכרעה לגופה של המחלוקת. כמו כן, טוען המבקש כי פסק הדין מעורר שאלות חוקתיות ועקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים, אשר טרם נתקבלה בהן הכרעה של בית משפט זה, כגון שאלת מעמדו של המשיב כ"ערב יחיד" לפי תיקון תשנ"ב. לטענת המבקש החזרת הדיון לבית משפט השלום בשאלת היותו של המשיב ערב יחיד בלבד, ומבלי שנקבעו גבולות ברורים לדיון בשאלה זו, פוגעת בצורה לא מידתית בזכות הקניין שלו. עוד נטען, כי בקביעה זו של בית המשפט המחוזי יש משום הרחבה אסורה של חזית המחלוקת, שכן הטענה בדבר היותו של המשיב ערב יחיד עלתה רק בכתב ההגנה של המשיב, לא נכללה בבקשה למתן רשות להתגונן ולא נתמכה בתשתית עובדתית כנדרש. לעניין זה מוסיף המבקש כי הסכמתו לבקשת המשיב להגיש כתב הגנה במקום בקשתו לרשות להתגונן נועדה לאפשר פירוט של טענות הגנה אשר הופיעו בתצהיריו הקודמים, לאור המסמכים אשר גולו לו, ולא על מנת שירחיב את היריעה ויוסיף טענות הגנה חדשות. עוד מציין המבקש כי בהתאם לכך, התנגד בכתב התשובה לטענות החדשות שהועלו בכתב ההגנה מטעמו של המשיב בטענה כי הן מהוות הרחבת חזית אסורה. המבקש מוסיף וטוען טיעונים שונים לעניין היותו של המשיב "ערב יחיד".

המבקש אף יוצא נגד קביעותיו של בית משפט השלום, וטוען כי שגה כאשר הפחית באופן משמעותי מסכום החוב שעל המשיב לשלם. לטענתו, הדרך הראויה להתחשב בהתמשכות ההליכים, ככל שניתן להטיל את האשם בגין התמשכות זו לפתחו, היא על-ידי הטלת הוצאות משפט. המבקש מוסיף כי קביעתו של בית המשפט מהווה התערבות לא ראויה בתוכן ההסכם שבין הבנק לערב, לפיו מוגדרת הריבית שתשולם בגין חוב. עוד מציין המבקש, כי סוגיית התמשכות הליכי גילוי המסמכים כלל לא נכללה בכתבי הטענות של הצדדים, ועל כן לא היה בית המשפט רשאי להתחשב בשיקול זה. בנוסף, טוען המבקש כי המשיב לא הביא כל ראיה לסתור את הראיות שהוצגו בפני בית משפט השלום, וכי לעניין זה יש לתת משקל מיוחד לעובדה כי המשיב משך את תצהירו ונמנע מלתת עדות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה אינו נענה לבקשות רשות ערעור אלא אם הן מעוררות שאלות משפטיות חוקתיות ועקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" והיא תחומה כולה בסכסוך הפרטי שבין הצדדים. כך למשל, טוען המבקש כי המקרה מעורר שאלות העקרוניות הנוגעות להגדרת המשיב כ"ערב יחיד" במשמעותו לפי תיקון תשנ"ב. עם זאת, הערכאות הקודמות לא הכריעו בעניין זה אלא קבעו כי הוא יידון - וממילא גם יוכרע - בפניי הערכאה הדיונית. כל עוד לא הוכרעה שאלת היותו של המשיב "ערב יחיד" במסגרת ההליך, אין מקום שבית משפט זה יתערב בה, על אחת כמה וכמה בדרך של מתן רשות ערעור. גם טענותיו הנוספות של המבקש - הטענות בדבר התחשבות בית המשפט קמא בהתמשכות ההליכים על-ידי הפחתת סכום החוב הפסוק ובדבר התייחסות לטענות שנוספו רק בכתב ההגנה - אינן מעלות שאלה עקרונית המצריכה תשובה מפי בית משפט זה. יתר על כן, גם לגופם של דברים לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להתערבות בית משפט זה. כך למשל, המבקש עצמו אינו חולק על כך שלאחר שמוגש כתב הגנה ברשות בית המשפט חדל התצהיר בבקשת הרשות להתגונן מלשמש מסמך המגדיר את טענות ההגנה של המשיב ועל כן לא היה מקום לקבל את טענתו בדבר ההתייחסות לטענות בכתב ההגנה כ"הרחבת חזית" (ראו למשל: ע"א 298/62 פנץ נ' גלזמן , פ"ד יז 103, 111(1963)).

5.

מעבר לאמור, אעיר כי יש ממש בטענת המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מפורט די הצורך. כידוע, חובת ההנמקה הוכרה בפסיקת בית משפט זה כמהותית וכבר נפסק כי: "ההנמקה הינה חלק בלתי נפרד מכל פסק דין. ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט" (רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני , פסקה 4 להחלטה (לא פורסמה, 23.1.2006, להלן: עניין מקומון כל הצפון )). בהתאם לכך נקבע במקרים מסוימים כי אי-הנמקה מהווה עילה לביטולו של פסק דין (ראו למשל: רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743 (1998); עניין מקומון כל הצפון ). עם זאת, כבר נקבע בפסיקה שאין בטענה בדבר חוסר הנמקה כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.1990)). כמו כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מסיים את ההליכים בתיק, כך שלצדדים תעמוד האפשרות לטעון את טענותיהם בפני בית משפט השלום. בנסיבות אלו, אני סבורה כי על אף שהיה מוטב לו היה בית המשפט קמא מנמק ביתר פירוט את הכרעתו, אין בכך בלבד כדי להצדיק את קבלת הבקשה למתן רשות ערעור.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.