רע"א 4273/18 אימפופיקס בע"מ נ. אורבן קופיקס בע"מ

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.5.2018 (תא"ק 4734-04-18; השופט ע' מאור ) – במסגרתה נדחתה בקשת המשיבות לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכסיהן ביום 4.4.2018 (סגנית הנשיא י' שבח ), במעמד צד אחד, לבקשת המבקשת.

בהחלטה הראשונה, שניתנה כאמור במעמד צד אחד, נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לבקשת המבקשת, והעמיד את צו העיקול הזמני על סך 1.7 מיליון ₪ בלבד, אף שזו ביקשה כי הצו יינתן על מלוא סכום התביעה – למעלה מ-21 מיליון ₪. זאת, נוכח קשיים פרוצדוראליים ומהותיים שונים שמעוררת התביעה, ומשיקולי מאזן הנוחות. כאמור, המשיבות ביקשו לבטל את צו העיקול, אך בקשתן נדחתה לאחר דיון במעמד שני הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת הציגה ראיות מהימנות לכאורה לקיומם של עילת תביעה – "בכל הקשור להזמנות של הסחורה" (פסקה 39 להחלטה המאוחרת) – ושל יסוד ההכבדה, והוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. משום כך, ובהתחשב במקדמות המוחזקות בידי המבקשת (בסך של כ-1.3 מיליון ₪), נקבע בהחלטה השנייה כי העיקול הזמני החלקי יוותר על כנו באותו היקף.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוענת המבקשת כי ראוי היה להרחיב את היקף העיקול הזמני, לכל הפחות, עד כדי 6 מיליון ₪, "בניכוי המקדמות בסך 1.3 מיליון ₪". לדעתה, ההחלטה הראשונה אינה כובלת את ידי הערכאה הדיונית, ומכאן שהיה על בית המשפט המחוזי להסיק את המסקנות מן הממצאים שעוגנו בהחלטה השנייה – התומכים, לדבריה, בהרחבת היקפו של האחרון.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. כבר בהחלטתו הראשונה הבהיר בית המשפט המחוזי כי "עיקול על כל הסכום המבוקש עלול להביא לשיתוקן המלא והמיידי של הנתבעות, ונכון לעת הזו נראה שיש לצמצם את העיקול לסכום המתייחס לחובות העבר". נימוק זה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיהן על בית המשפט להביא בחשבון את שיקולי מאזן הנוחות (גם ביחס למתן צו עיקול זמני; רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך , פסקה 17 (12.2.2014)). אכן, בהחלטה השנייה נאמר כי מאזן הנוחות נוטה לזכות המבקשת, אך באותה נשימה הובהר (פסקאות 38-39) כי דברים אלה אמורים ביחס לסכום העיקול שנקבע בהחלטה הראשונה. בהחלטה השנייה לא נקבע, אפוא, כל ממצא הסותר את הקביעה בהחלטה הראשונה באשר לנטיית מאזן הנוחות – ואין בסיס לטענה כי קביעותיה מובילות בהכרח להרחבת היקף העיקול הזמני.

וזהו עיקר – לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשה למתן צו עיקול זמני בהיקף שנקבע ולא מעבר לכך. שני צדדים להליך הטלת העיקול, ובית המשפט מחויב לשקול את הפגיעה בצד שכנגד גם בשלב הראשון – בו ניתן הצו במעמד צד אחד. בכך אין כל חידוש. הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים, בעקבות בקשת המשיבות לביטול העיקול, הביא להותרת צו העיקול על כנו במתכונת בה ניתן תחילה, ואף בכך לא נפלה שגגה. אכן, רק במקרים חריגים – שענייננו אינו נמנה עליהם – תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן במתן סעדים זמניים, ובכללם צווי עיקול זמניים (רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך , פסקה 16 (12.2.2014)).

3.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.