רע"א 4338/08 כמאל חנא חדאד נ. אנטון גריס

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג ) מיום 27.4.2008 בבש"א 6242/08 שבה נדחתה בקשת המבקש לבטל החלטה שניתנה על ידי בית המשפט ביום 4.3.2008.

1.

במסגרת הליך שהתקיים בין הצדדים בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ ) ניתן צו מניעה האוסר על המשיבים לבצע עבודות בנייה כלשהן במרפסת הדרומית בדירה הנמצאת בחלקה 213 בגוש 10811.

במסגרת הליך זה הגיש המבקש בקשה לביזיון בית המשפט וטען כי בחודש דצמבר 2006 התקינו המשיבים באותה מרפסת שתי צלחות פרטיות לקליטת שידורי לוויין, בניגוד לצו המניעה. כמו כן נטען, כי בחודש יוני 2007 בנו המשיבים מעקה במרפסת ובוצעו עבודות יציקת בטון ליצירת רצפה. המשיבים חלקו על הטענות, אולם בית משפט השלום (כבוד השופטת ב' טאובר ) קבע כי המשיבים אכן הפרו את צו המניעה. יחד עם זאת, בית משפט השלום הגיע למסקנה, כי בהיות הליך של ביזיון בית המשפט "צופה פני עתיד", הרי שהליך זה אינו כולל סמכות ליתן צו המורה למפר להחזיר את המצב לקדמותו, ולכן על בעל הדין המעוניין לנקוט בהליך עצמאי אחר לצורך כך.

2.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות לערער על החלטה זו, ולאחר שהמשיבים לא הופיעו לדיון ולא הגישו תשובה, נתן בית המשפט המחוזי ביום 31.12.2007 רשות ערעור וקיבל את הערעור. נקבע, כי אמנם צו לפי פקודת בזיון בית המשפט הוא צו הצופה פני עתיד, אולם כפייה לאכיפת הצו יכול שתיעשה גם באמצעי של צו המורה על החזרת המצב לקדמותו. זאת מאחר שתיקון ההפרה בדרך של השבת המצב לקדמותו אף הוא צופה פני עתיד. בנסיבות המקרה, בית המשפט המחוזי הורה להחזיר את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שיחזור ויבחן האם ניתן להורות על אכיפת הצו בדרך של מתן צו המורה על החזרת המצב לקדמותו. בית המשפט פסק למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ (להלן תכונה החלטה זו: פסק הדין ).

3.

המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. מאוחר יותר, חזרו בהם המשיבים מהבקשה, אך יחד עם זאת, ביקשו מבית המשפט לחזור ולשקול את ביטול ההוצאות שנפסקו, שכן לטענתם לא נמסר לידם עותק מהחלטת בית המשפט המחוזי הקובעת כי עליהם להגיש תשובה לבקשה וכי התיק נקבע לדיון (החלטה מיום 27.11.2007).

ביום 4.3.2008 קבע בית המשפט המחוזי כי בהעדר תגובת המבקש לא ניתן לדון בבקשה לביטול ההוצאות, וכי אין מקום לחזור ולדון בנושא במסגרת אותו הליך בהעדר הסכמה של המבקש. לפיכך נקבע, כי "בנסיבות אלה, אני מורה שבמסגרת הליך שיינקט לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש, יחזור ביהמ"ש וידון גם בנושא ההוצאות בערכאה זו, ויאפשר לב"כ הצדדים לחזור ולטעון בנושא" (להלן: ההחלטה בנושא ההוצאות ).

4.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול ההחלטה מיום 4.3.2008 בנושא ההוצאות. ביום 27.4.2008 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה:

"אין בדעתי לחזור ולהידרש לבקשות בתיק. הבקשה נדחית.

ההחלטה שניתנה ביום 4/3/08, אינה משנה עקרונית את פסק הדין שניתן ביום 31/12/07, ועם מתן ההחלטה ביום 4/3/08, סיים בית המשפט את מלאכתו בתיק.

בנסיבות העניין, ומאחר שלא נדרשה תגובה, אין צו להוצאות. אדרש לבקשות נוספות בתיק אשקול הטלת הוצאות גם לטובת אוצר המדינה."

5.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 4.3.2008 מאפשרת פתח לדיון מחדש של עניין הוצאות המשפט, באופן שסכום ההוצאות אמור עתה להיקבע על ידי מותב שלא דן בהליך נשוא ההוצאות ולא זו בלבד, אלא שמדובר בערכאה נמוכה יותר. המבקש מוסיף וטוען כי מן הצדק לבטל את ההחלטה מיום 4.3.2008, אשר ניתנה במעמד צד אחד.

6.

ביום 28.10.2008 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור. המשיבים ביקשו להדגיש כי השגותיו של המבקש מתמקדות אך ורק בסוגיית ההוצאות, סוגיה שבה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב אלא במקרים חריגים ביותר. עוד טוענים המשיבים כי לגופו של עניין, פסק הדין מיום 31.12.2007 ניתן בהעדר המשיבים ומבלי שידעו על קיום הדיון ולכן רשאי היה בית המשפט המחוזי לבטל את ההוצאות שהושתו על המשיבים או לאפשר לערכאה שתדון במחלוקות המהותיות להכריע גם בשאלת ההוצאות.

7.

הבקשה שלפניי נוגעת לעניין שהובא ונדון כבר בפני שתי ערכאות קודמות, היינו מדובר בבקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" [ראו: רע"א 6068/07 פז נ' סאדאב (1998) בניין והשקעות בע"מ (לא פורסם, 22.11.2007); רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (לא פורסם, 25.9.2008)]. הבקשה אכן נוגעת לשאלת ההוצאות בלבד, שאלה שבה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, מה עוד שבסופו של יום סוגיה זו עודנה פתוחה לשיקול דעתו של בית משפט השלום וייתכן שכלל לא תיפגע זכות כלשהי של המבקשים. בנסיבות אלה, איני סבור כי יש מקום כי ערכאה שלישית תדון בעניין.

8.

למעלה מן הצורך, ראיתי לנכון להוסיף מספר מילים לגופו של עניין. אכן, ככלל, הערכאה שדנה בעניין מסוים היא שאמורה לפסוק בנושא ההוצאות באותו הליך (ראו: תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אותה ערכאה היא שבקיאה בפרטיו של ההליך ובאופן התנהלותם של הצדדים בנסיבות העניין, דרך ניהולם את ההליך בו מדובר וכיוצא באלה שיקולים המשפיעים על שאלת ההוצאות [ראו למשל: ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.2008)]. זוהי גם הסיבה להלכה הידועה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה הדיונית [ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר , פ"ד מט(2) 233, 246 (1995)]. יחד עם זאת, איני סבור כי בהכרח ישנו פסול בכך שבית משפט שלערעור אשר מחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לצורך הכרעה בסוגיה מסוימת יקבע כי נושא ההוצאות בהליך הערעורי יישקל גם הוא על ידי הערכאה הדיונית (ראו לדוגמא ע"א 10271/05 קורינטוס ביזנס אינק נ' כנף מפעלי הנדסה וטכסטיל בע"מ (לא פורסם, 6.3.2008), סעיף 22 לפסק הדין).

9.

במקרה דנן, בית המשפט המחוזי, בקבלו את הערעור (במובן זה שהדיון הוחזר לבית משפט השלום) אכן הכריע בשאלת ההוצאות. רק לאחר שהוגשה הבקשה לביטול פסק דין מטעם המשיבים (בקשה ממנה הם חזרו, למעט בסוגיית ההוצאות) קבע בית המשפט המחוזי כי במסגרת ההליך שיתקיים בבית משפט השלום ידון זה האחרון גם בנושא ההוצאות בהליך הערעור, לאחר שיאפשר לצדדים לטעון בנושא. גם בעניין זה איני סבור כי נפלה שגגה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. מאחר שפסק הדין מיום 31.12.2007 ניתן במעמד צד אחד, בלא התייצבות מטעם המשיבים, הרי שלבית המשפט המחוזי היתה סמכות לבטלו, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אם כך לגבי פסק הדין כולו, וודאי שסמכות זו היתה נתונה לו לגבי סוגיה אחת בלבד, כלומר בעניין ההוצאות. משחזרו בהם המשיבים מהבקשה לבטל את פסק הדין לגופו, ברי שלא היה עוד מקום לבטל את פסק הדין כולו, אולם הבקשה נותרה בעינה בהתייחס לסוגיית ההוצאות, ובית המשפט המחוזי רשאי היה לעשות כן. יתרה מכך, כפי שכבר ציינתי לעיל, זכויותיו של המבקש לא נפגעו מהותית, שהרי שאלה זו תשוב ותידון על ידי בית משפט השלום, לאחר שיתאפשר לצדדים לטעון בנושא.

10.

נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.