רע"א 4339/08 עזבון המנוחה מונא סלים ז"ל נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

רקע

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ח'טיב, הווארי ועיילבוני), מיום 1.4.08 בע"א 1148/07, בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (השופטת בסול) מיום 19.4.07 בתיק א' 2506/02.

ב.

המנוחה, שעזבונה המבקש 1 והוריה המבקשים 2­3, הלכה לעולמה בטרם עת, בגיל 17, כתוצאה מדלקת ריאות נגיפית ( ADENO TYPE 3 ).

בהיותה תלמידת בית ספר, היתה מבוטחת בפוליסה לביטוח תאונות אישיות שהנפיקה המשיבה ושקיומה מעוגן בדין. המבקשים פנו למשיבה בבקשה לקבל את תגמולי הביטוח; אך זו סירבה, בטענה שלא אירע מקרה ביטוח.

ג.

המבקשים הגישו תביעה לבית משפט השלום. נטען, כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מ"תאונה", כמשמעותה בפוליסת הביטוח, קרי, "אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני". מנגד טענה המשיבה, כי המחלה אינה בגדר "תאונה", כהגדרתה בפוליסה וכמובנה בעיני אדם מן היישוב; וכי הפוליסה אף החריגה במפורש נזק שנגרם ממחלה.

ד.

בפסק דין מפורט כדבעי, דחה בית המשפט את התובענה. נקבע, כי פסיקה שהכירה לעתים במחלות כ"תאונות" נגעה, רובה ככולה, ל תאונות עבודה , בהם השיקולים שונים מאלו המעורבים בפרשנות חוזה ביטוח מסחרי; וכן, כי באותם מקרים היה מעורב "דבר מה נוסף", כלשון בית המשפט, בעל אופי פיזי וחיצוני, אשר הביא למחלה – כגון עקיצת יתוש, חתך סכין, וכדומה. כן נקבע, כי לשון פוליסת הביטוח ברורה, וכי לשון זו אף תואמת את רוח המסמך והגיונו; וכי משום כך אין מקום לפנות לפרשנות "כנגד המנסח", המיטיבה עם המבוטח. סיכומו של דבר, נקבע כי המחלה אינה יכולה להיחשב כ"תאונה".

ה.

כן נדחתה טענת המבקשים, לפיה מנועה המשיבה מהעלאת טענות הגנה נוספות, מלבד הטענה כי מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מ"אירוע חיצוני" – הטענה שנטענה במכתב הדחייה שנשלח למבקשים. נקבע, כי במקרה זה יש לאפשר למשיבה לטעון טענות נוספות, שכן אחרת תורחב מסגרת הכיסוי הביטוחי "גם על סיכונים, שמלכתחילה לא היו מבוטחים על פי חוזה הביטוח".

ו.

ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התמקד באותן טענות שנטענו בפני בית משפט השלום, נדחה, תוך שבית המשפט המחוזי מאמץ את מכלול הנמקתו של בית משפט השלום.

ז.

מכאן הבקשה הנוכחית. נטען, בין השאר , כי מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית עליונה לציבור תלמידי בית הספר במדינת ישראל והוריהם. הודגש, כי את פוליסת הביטוח יש לפרש

לטובת המבוטח , תוך הבנת תכלית הביטוח כמתן פיצוי במקרה של תאונה. עוד נטען, כפי שנטען כאמור בפני בתי המשפט קמא, כי המשיבה מנועה מלטעון כל טענת הגנה, מלבד הטענה שמותה של המנוחה נגרם "כתוצאה מגורם חיצוני". כן נטען, כי אין מקום להבחנה בין תאונות עבודה לתאונות שבמסגרת פוליסת ביטוח תאונות.

דיון והכרעה

ח.

לאחר העיון חוששני, עם כל הצער על הילקחה של המנוחה בדמי ימיה, שאין בידי להיעתר לבקשה. הטעם הוא כי לא מצאתי, בכל מאמציו הראויים של בא כוח המבקשים, מקום משפטי לקבל את הטענה שביסודה, אף שהיא שובת לב. עלי לציין כי אני ניזון אך מן הבקשה ואשר צורף אליה – פסקי הדין הקודמים – אך די בהם, במיוחד בפסק הדין המפורט של בית משפט השלום שאומץ על-ידי בית המשפט המחוזי, אל מול הנימוקים בבקשה, כדי להכריע את הכף.

ט.

משאלת המבקשים לאמיתה היא, כי בית משפט זה יוציא את הביטוי "תאונה" בפוליסה המדוברת לביטוח תאונות אישיות, והמוגדר "אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני", מפשוטו הלשוני והמוכר לעבר מחוז של מחלה, וזאת בפוליסה שבה הוחרג מפורשות מן הכיסוי נזק מחלה, "בתנאי שהמחלה איננה נובעת מתאונה המכוסה על פי הפוליסה". שונה הדבר, למשל, מן המקרה שבו "עורבו" זו בזו, על-ידי הרחבת כיסוי, תאונה ומחלה, כבפוליסה שהיתה נשוא ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון אמיתי (טרם פורסם, 21.5.08). כפי שנאמר שם (בדעת הרוב), ה"עירוב" מעורר קשיים וקורא להידרשות מחדש לפוליסה. ואולם, בנידון דידן אין עירוב כזה ואין הרחבה, אלא בשתי משוכות עסקינן, ה"משלימות" זו את זו, האחת – הטענה כי ב"תאונה" עסקינן, והשניה, הטענה כי סייג היעדרו של כיסוי למחלה אינו מתקיים.

י.

בית משפט השלום, אל נכון, הבחין בין ענייננו העצוב ובין פרשת Brintons Ltd. v. Turvey , [1905] A.C. 230 (H.L. 1905) , בה נדבק ממיין צמר בחיידק אנטרקס שנשא הצמר. שם היה המדובר בפוליסת ביטוח לתאונות עבודה, וניתן להבין פרשנות לפיה פגיעה מחומר שנחשף אליו עובד במסגרת עבודתו היא פגיעה מגורם חיצוני, שלא היה נחשף אליו אילולא בשל עבודתו עסק באותו צמר. אכן, חריפה היא טענת המבקשים כי עצם כניסתו של נגיף לגוף האדם היא תאונה; אך דבר זה קשה מאוד להלמו, להבדיל מן הנסיונות, חלקם דחוקים אך באים לשרת גדרי צדק, של עקיצה או התקף לב שהוכרו כגורמי תאונה. קשה מאוד להכניס וירוס למסגרת של תאונה – תהא זו פרשנות מרחיקת לכת ביותר, נוכח ניסוח הסעיפים הרלבנטיים בפוליסה. חוששני כי אין המדובר בפרשנות לטכסט עמום, שאז נבחרת - כעניין של צדק - "התכלית המיטיבה עם המבוטח" (ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח , פ"ד מח(1) 221, 230 (השופט – כתארו אז – ברק)). אכן, באותו עניין לקה המערער בהתקף לב בעקבות ויכוח קשה עם עובד, והשאלה היתה אם המדובר ב"אמצעי אלימות" המזכים בדמי הביטוח; נקבע כי "אלימות" תוכל להיות מילולית ולא אך פיזית בלבד. באותו פסק דין הובאו דוגמאות שונות למה שהוכר כ"אמצעי אלימות", ואף אחת מהן איננה מחלה כפשוטה. אמנם, פעמים עושה שיגרת הלשון שימוש בביטוי "חיידק אלים" או "חיידק טורף", אך ה"אלימות" וה"טרפנות" היא היא המחלה, ולא גורם "חיצוני".

י"א.

כותבים המלומדים ד' שוורץ ור' שלינגר ( דיני ביטוח (תשס"ה), סעיף 4.19 בעמ' 342): "תנאי מוקדם לתחולת כלל הפרשנות נגד המנסח יהא עמימות טקסטואלית. העמימות תיבחן מנקודת מבטו של הקורא הסביר ולא מנקודת מבטו של המבטח. העמימות עשויה להתבטא במונח או במונחים רב משמעיים...". המחברים מציעים ( שם , סעיף 4.20 בעמ' 343­344), התחשבות גם בשיקולים מורכבים יותר, אך הצד השוה ביניהם הוא קיומה של עמימות, כמו בפרשת שלו נ' סלע הנזכרת, ובכגון דא אכן תפעל העמימות, כמסתבר וכהגון, כנגד המנסח, חברת הביטוח. אולם ברי כי משאין עמימות של ממש, וחוששני שבמקרה דנן כך המצב, קשה להלום פרשנות אחרת. מציין השופט ברק בפרשת שלו נ' סלע (עמ' 228), כי "אין לכלול בגדר 'תאונה' אירוע טבעי כגון מחלה 'טבעית'". בנידון דידן, גם אם לא היה המדובר במחלה "צפויה" אלא בהפתעה טרגית, עדיין במחלה מידי שמים עסקינן.

י"ב.

אכן, המבקשים מצביעים על החובה לביטוח תאונות אישיות, לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949, הקובע כי "מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית...". סעיף זה נוסף בתיקון מס' 20 לחוק בתשנ"ד-1994, בעקבות הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת ש' יהלום וא' בורג, ובדברי ההסבר ( הצעות חוק תשנ"ד, 330) נאמר כי מטרתה היא "לעגן בחוק את ההסדר הקיים בענין ביטוח תאונות אישיות לתלמידים". אין בדברים הסבר ספציפי למונח "ביטוח תאונות אישיות"; ב דברי הכנסת

(הכנסת השלוש עשרה, מושב שלישי), כ' תמוז תשנ"ד (29.6.94), בעמ' 8871, בהצגת התיקון לקריאה שניה ושלישית מפי ח"כ א' בורג, מדובר ב"מום או ליקוי או חבלה שנפלו בהם (בתלמידים – א"ר) בגלל אותה תאונה". כדברי המבקשים המדובר אמנם בחוק סוציאלי, ואולם חוזרים אנו לשאלת לשונה הברורה של הפוליסה שהוצאה בעקבות החוק. אכן, בתי המשפט, נאמר דברים כהוייתם, ערים לפער הכוחות בין חברת ביטוח למבוטח (בצדק ציטט בא כוח המבקשים את דברי המשנה לנשיאה השופט ריבלין בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח נ' קדוש (טרם פורסם, 25.6.07)). אלא שלפרשנות, אף התכליתית, גבולות התוחמים אותה.

י"ג.

לא ראיתי להיעתר לטענה הקשורה בתשובתה של חברת הביטוח שתלתה את דחיית התביעה בכך שאין מדובר ב"גורם חיצוני", בעוד שעל פי הנקבע נגרם המוות על-ידי חיידק ש"חדר מחוץ לגוף אל תוכו ('גורם חיצוני') וחולל מחלה...". בית משפט השלום הזכיר את הנחיות המפקח על הביטוח מ-16.11.98 המגבילים את נימוק הדחיה להזדמנות ראשונה, מה שלא אירע כאן; ואולם, אל נכון ציין בית משפט השלום, כי דבר זה אינו יכול להוסיף לפוליסה מה שבבירור אין בה. בבש"א (מחוזי חיפה) 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח נ' גידולי שדה נטופה

(לא פורסם, 15.12.02 השופט יצחק כהן), שהזכיר גם בית משפט השלום, ואשר צוטט ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' אסולין (לא פורסם, 4.5.06), נאמר בין השאר כי "לדעתי אין מקום להפעיל את הסנקציה שבהנחית המפקח על הביטוח כאשר מדובר בתניה המחריגה את הכיסוי הביטוחי, וזאת כאשר קיום התניה ברור וגלוי גם למבוטח...". אכן, כשהמדובר בפוליסה "כללית" לתלמידים, מסוג זה בו עסקינן, אולי אין המבוטח בקי ברזיה (או אף בקיומה), אולם כותרתה היא "ביטוח תאונות אישיות" ודעת לנבון נקל כי האדם מן היישוב רואה "תאונות" כ"תאונות" כפשוטן.

י"ד.

אמנם, טוענים המבקשים, כי נוצר מצב לפיו חיידק טורף שייכנס לגוף דרך קנה הנשימה ויגרום למוות ייחשב כ"מחלה" לפי הפוליסה, ואם ייכנס דרך חתך של סכין ייחשב כ"תאונה". אין חקר לאפשרויות שמזמנת המציאות האנושית, אך חתך סכין הוא חתך סכין והוא איפוא תאונה, ואם נוצר הימנו זיהום, יכוסה הדבר; אך "חיידק טורף" כמחלה הוא מחלה.

ט"ו.

סוף דבר, בתי המשפט יהיו נכונים "להגן על מבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח" (אליאס, דיני ביטוח , 43); אך במה דברים אמורים, שעה שיש עמימות; אין בתי המשפט יכולים לברוא יש מאין, ולקרוא באופן מלאכותי למחלה בשם תאונה.

ט"ז.

דואב הלב על פטירת המנוחה, ובא כוח המבקשים גם עשה מאמץ מקצועי ראוי לציון, אך כאמור אין בידי להיעתר לבקשה.