רע"א 4349/07 אסחאק סאמר נ. עו"ד צבי וקסמן

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית), לפיה נדחתה בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופט ג' אנגל), בו התקבלה תביעת המשיב לתשלום שכר טרחה כנגד העברת בעלות בנכס על שמו של המבקש.

2.

ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המדובר בסכסוך בין המבקש למשיב בנוגע להסדרת רישום בעלות בנכס על פי הסכם מכר מיום 22.05.95 (להלן: ההסכם ). במסגרת ההסכם רכש המבקש נכס הנמצא ברחוב כורי 11 בחיפה מבעליו ואילו המשיב, עו"ד במקצועו, התחייב להסדיר את רישום העברת הבעלות בנכס, כנגד תשלום שכר טרחה בסך 800 ₪. לטענת המבקש, בחלוף כ-10 שנים ממועד כריתת ההסכם גילה להפתעתו כי רישום זכויותיו בנכס לא הושלם, ועל כן פנה למשיב בבקשה לקבלת המסמכים הדרושים על מנת לבצע את הרישום בעצמו. על רקע סירובו הנטען של המשיב להעביר למבקש את המסמכים האמורים, הגיש המבקש תלונה נגד המשיב ללשכת עורכי הדין. ביום 12.09.06 הגיש המשיב תביעה נגד המבקש לתשלום שכר הטרחה לבית המשפט לתביעות קטנות.

3.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה במלואה וחייב את המבקש בתשלום שכר טרחה והחזר הוצאות, תוך שהוא דוחה את טענת המבקש כי שילם את שכר הטרחה במלואו במעמד החתימה על ההסכם. בית המשפט אף דחה את טענת המבקש לפיה עילת התביעה נגדו התיישנה מאחר וחלפו למעלה מ-10 שנים ממועד כריתת ההסכם ועד ליום הגשת התביעה, בקבעו כי מירוץ ההתיישנות אינו מתחיל במועד החתימה על ההסכם, אלא במועד בו יוסדר רישום הבעלות בנכס על שם המבקש. על-פי קביעת בית המשפט, רישום זכויותיו של המבקש בנכס לא הושלם בשל מחדלו של המבקש עצמו אשר לא נענה לדרישותיו של המשיב לחתום על שטרי ההעברה הנחוצים לשם השלמת הרישום.

4.

על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה וזה דחה את הבקשה. בפסק דינו, אימץ בית המשפט המחוזי את הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בערכאה הראשונה והותיר את שאלת ההתיישנות בצריך עיון, תוך שהוא קובע כי ניתן לראות בחיובי הצדדים על פי ההסכם חיובים שלובים כך שדרישת המבקש להשלמת הרישום מצמיחה את זכותו של המשיב לקבלת שכר טרחה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.

במוקדה של בקשת רשות ערעור זו שאלת מועד התגבשות עילת התביעה של המשיב שממנו מתחיל מירוץ ההתיישנות. המבקש טוען כי היה על בית משפט קמא לדון בסוגית ההתיישנות לגופה, ולא להשאירה בצריך עיון, שכן לטענתו מדובר בסוגיה העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים. עוד טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לפיו עילת התביעה תתגבש רק עם השלמת רישום זכויות המבקש בנכס אינו מתיישב עם דין ההתיישנות הכללי, וכי יש לקבוע כי עילת התביעה התגבשה עם כריתת ההסכם, או למצער לאחר אי-היענותו של המבקש לדרישות המשיב. לטענת המבקש, אין לקבוע כי עילת התביעה טרם התיישנה כאשר המשיב לא נקף אצבע במשך תקופה ארוכה על מנת לגבות את חובו. כן טוען המבקש כי קביעת בית משפט קמא בדבר היותם של חיובי הצדדים חיובים שלובים אינה מבוססת על ממצאים עובדתיים. המבקש אף מעלה טענות לפיהן בית המשפט לתביעות קטנות לא ביסס את קביעותיו העובדתיות על תשתית ראייתית כנדרש.

6.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער אינה ניתנת כעניין שבשגרה אלא באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). מקל וחומר נכון הדבר במקרים בהם מדובר בבקשת רשות ערעור שיסודה בתביעה קטנה. בתביעות מסוג זה, הגביל המחוקק את זכות הערעור וקבע כי אף הערעור הראשון יהיה ברשות ולא בזכות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984). ברי כי רשות הערעור תצומצם ביתר שאת כאשר מדובר בערעור בגלגול שני, אז תינתן רשות ערעור אך במקרים בהם קיים "..עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב

(לא פורסמה, 20.3.2005) סע' ט' להחלטה. ראו גם: רע"א 237/89 קריב נ' רשות השידור (לא פורסמה, 1.8.1989)). הבקשה שבפניי אינה עומדת באמות מידה אלו.

עיקרה של הבקשה נוגע לשאלת המועד בו התגבשה עילת התביעה של המשיב לשכר טרחה. אולם, אין בשאלה זו דבר מעבר ליישום ההלכות הנוהגות בדיני ההתיישנות, תוך בחינת עובדות הסכסוך בין הצדדים. אכן, עיון בבקשה מעלה כי הטענות והשאלות שמציג המבקש עניינן במסכת העובדתית של המקרה, אותה הוא מבקש לבחון לאור הדין הקיים והחלטת בית משפט קמא. שאלה החורגת מעניינו של המבקש אין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.