רע"א 4353/17 אריה קינג נ. חגית משה

בהמשך להחלטה מיום 3.10.2017 ולאחר שעיינתי בהבהרת המערער, בתגובת המשיבה ובתשובה לתגובה שהגיש המערער, סבורה אני כי יש לאפשר למבקש להשיג על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי (תוך תיקון סיווג ההליך).

המשיבה טוענת בתגובתה כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת קלושים וכן טוענת היא התנהלותו של המערער מוקשית. ואולם - ומבלי להידרש לטענות אלו לגופן, ומובן כי כל טענות המשיבה שמורות לה - הרי שבענייננו לא ניתן להתעלם מן הנסיבות הקונקרטיות אשר קדמו להגשת ההליך בבית משפט זה, וכוונתי להחלטה אשר ניתנה בערעור שהגיש המערער תחילה לבית המשפט המחוזי. בהחלטה האמורה הובהר כי ההחלטה עליה נסב הערעור היא פסק דין ועוד נקבע "על פסק דין שניתן על ידי רשם בית המשפט המחוזי יש להגיש ערעור לבית המשפט העליון..." [ההדגשה הוספה]. לטענת המערער מהחלטה זו הבין הוא כי נתונה לו זכות ערעור לבית משפט זה, ובהמשך לכך הגיש את הערעור דנן. בנסיבות אלו, ובפרט בהתחשב בכך שהמערער אינו מיוצג ובכך שההליך בבית המשפט המחוזי הוגש לפני שהמועד להגשת ההליך הערעורי בבית משפט זה חלף, התוצאה לפיה לא יתאפשר למבקש להשיג על פסק הדין נראית לי בלתי מידתית.

יחד עם זאת, ובניגוד לעמדת המערער, יש "לתקן" את סיווג ההליך, להליך של בקשת רשות ערעור (וראו הפסיקה אליה הפניתי בהחלטתי הנזכרת).

ניתנת אפוא ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, ומעשית ישונה סיווג ההליך לבקשת רשות ערעור. המזכירות תשנה את סיווג ההליך בהתאם ותעבירו לטיפול מותב מתאים (ותתייק החלטה זו בתיק השופט).

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.