פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4353/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
אריה קינג
נ ג ד
המשיבה:
חגית משה
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 13.03.2017 בהפ"ב 61277-01-17 שניתנה
על ידי כבוד השופט א' רון
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
בעצמה
החלטה
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים המרצת פתיחה בענייני בוררות נגד המשיבה. בית המשפט התרשם כי זו כללה "אי בהירויות רבות", ובנוסף לא צורף לה שטר בוררות ופסק בוררות כנדרש. על רקע זה קבע רשם בית המשפט, ( א' רון ) , כי המבקש יגיש מסמכים נוספים לבית המשפט בתוך 21 ימים. לאחר שבית המשפט התרשם כי המבקש לא פעל כאמור, הורה הרשם על מחיקת ההליך (הפ"ב 61277-01-17, החלטה מיום 13.3.2017). מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו, בה טוען המבקש כי לא היה מקום להורות על מחיקת ההליך.
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת תשובת המשיבה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בענייני בוררות, שכן אין היא מעוררות שאלות בעלות היבט עקרוני-כללי החורג מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת, ואין היא מצדיקה התערבות ערעורית משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו: רע"א 8309/17 יעקב ואלעזר אברהמי, חברה לבניין בע"מ נ' עו"ד שטרן אברהם , פסקה 7
(21.12.2017); רע"א 6753/15 כהנמן נ' מרקוביץ , פסקה 8 (22.6.2017)).
למעלה מן הצורך אעיר, כי סבורני שהחלטת הרשם סבירה גם לגופה. אף להבנתי ישנו חוסר בהירות בטענות שמעלה המבקש. ככל שהבינותי, הסכסוך שבנדון עוסק בחלוקת תפקידים בסיעת "ירושלים המאוחדת", אשר המבקש והמשיבה הם חברים בה. המבקש סבור כי על-פי ההסכמים הפנים-סיעתיים, קיימת לו זכות להתמנות לתפקיד סגן ראש העיר ירושלים ומחזיק תיק הכספים, במקומה של המשיבה אשר ממלאת את התפקידים כיום. המבקש גורס כי זכות זו נובעת מפסק בוררות שניתן על-ידי הרבנים איתן אייזמן וישראל אריאל. עיון במסמך אשר המבקש רואה בו כפסק הבוררות, מלמד כי זה נושא את הכותרת "סיכום בוררות" וכלל לא רשומים עליו שמות הצדדים. בגוף המסמך נכתב אמנם, כי " הסיעה קיבלה על עצמה לשכנע את ראש העיר לתת את תיק הכספים [למבקש] . לחילופין הועלתה הצעה להכין חבילת משאבים לחזק את יכולת הפעילות של [המבקש] " (עמוד 2); אך צוין בו גם כי בפועל " חברי הסיעה... התקשו ליישם את ההסכמים מאחר שראש העיר פועל כראות עיניו בחלוקת התפקידים. באשר לסגנות, מדובר במינוי אישי של ראש העיר " (עמוד 3). זאת ועוד, ככל שניתן להבין מהמסמך, וזהו העיקר, בסופו של דבר לא כלולה בו אף קביעה אופרטיבית או חיוב, בפרט כלפי המשיבה. כל שצוין בסופו הוא שב" כוונת אנשי הסיעה לפנות לראש העיר למציאת פתרונות נוספים " כדי " להעצים את פעילותו של [המבקש] בעיריית ירושלים ", ואף נכתב, בניגוד למקובל בפסקי בוררות שנועדו מטבעם לסיים את ההליך, כי השותפים לדיון ביקשו " לקיים פגישה נוספת ".
הנה כי כן, מקריאת המסמך הנ"ל, לא ניתן ללמוד כי המשיבה הייתה צד להליך בוררות וחויבה בחיובים כלשהם במסגרתו. אם לא די בכך, הרי שייתכן שיש ממש בטענה שהעלתה המשיבה בסעיף 22 לתשובתה, לפיה אף אם היה מוכח שקיימות הסכמות פנים סיעתיות בתוך סיעת "ירושלים מאוחדת", ספק אם בנסיבות המקרה ניתן היה לאכפן בבית המשפט. לנוכח הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, הקובעת כי " אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים ". הדברים חשובים בפרט בנסיבות העניין, לנוכח טענת המשיבה, אשר קיבלה ביטוי גם במסמך "סיכום הבוררות", לפיה תפקידה הנוכחי בעיריית ירושלים מבוסס על מינוי אישי של ראש העיר, בתקן ששמור לסיעתו הפנימית, וכלל אינו מבוסס על מינוי של סיעת "ירושלים מאוחדת". בנסיבות אלה, ובשים לב לכלל השאלות המתעוררות כבר על סיפו של ההליך בו ביקש המבקש לנקוט, סבורני כי החלטת רשם בית המשפט המחוזי אשר דרשה הבהרות והשלמות מסמכים בטרם הדיון בהליך לגופו הייתה החלטה סבירה; ומשלא מולאה, גם החלטתו העוקבת למחוק את ההליך הייתה החלטה סבירה. הדברים נכונים, אף אם הייתי משתכנע בטענת המבקש כי מוטב היה לאפשר לו לשטוח פעם נוספת את מלוא טענותיו (ואינני קובע כך).
סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.
משהתבקשה תשובה, המבקש יישא בהוצאות לטובת המשיבה, על הצד הנמוך, בסך 3,000 ש"ח.
ניתנה
היום, ג' באדר התשע"ח (18.2.2018).
ש ו פ ט