רע"א 4360/01 סימבר מסחר והובלות בע"מ נ. חברת רונדה מט בע"מ (בפירוק)

בפניי בקשה לתיקון בקשת רשות לערער.

1.בקשת הרשות לערער הוגשה ביום 3.6.01. נשוא הבקשה היא החלטה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) מיום 12.5.01, בה נעתר בית המשפט לבקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המשיבה 1 בהליך שבפניי, חברה רונדה מט בע"מ (בפירוק). הבקשה היתה לסעד זמני המתיר למנהל המיוחד של המשיבה 1 לתפוס, לשמור ולאחסן כלי רכב מסוימים, עד להכרעה בהליך בו נקט לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו הרכבים האמורים שייכים לחברה שבפירוק. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ומכאן בקשת הרשות לערער.

2.ביום 18.6.01 עתרה המבקשת כי יותר לה לתקן את בקשת הרשות לערער. מנספח 1 עולה, כי המבקשת מבקשת להכניס שלושה שינויים בבקשת הרשות לערער. האחד, נוגע להליך שבו נקטה המשיבה 1 בבית משפט קמא לצורך קבלת הצו הזמני, הוא הליך של בקשה למתן הוראות. המבקשת מעוניינת להוסיף לבקשת הרשות לערער חטיבה של טענות הנוגעת לעניין זה.

הטענה השנייה שהמבקשת מבקשת להוסיף היא טענת שיהוי, אותה העלתה בבית המשפט המחוזי, ואשר בית המשפט לא דן בה בהחלטה נשוא בקשת הרשות לערער.

טענה שלישית שהמבקשת עותרת כי יותר לה להוסיף נוגעת לכך, שההליך העיקרי בגדרו ניתנה החלטת בית משפט קמא הועבר לפסים של תובענה רגילה. המבקשת טוענת, כי בכך כרוכה הארכה ניכרת של הדיון, וכי לעובדה זו יש השלכה על שיקול הדעת במתן הצו הזמני שניתן במסגרת ההתדיינות.

3.בין הצדדים שבפניי נתגלעה מחלוקת, אשר מצאה ביטוי גם בסגנון התבטאות חריף, וגם בהיקף בלתי מקובל של כתבי טענות, לרבות תשובה של המבקשת לתשובת המשיבה, אשר כלל לא נתבקשה רשות בית המשפט להגישה. מוטב היה אילו כל הנוגעים בדבר היו שומרים לא רק על פרופורציה הולמת בסגנון ובהיקף כתבי הטענות, אלא גם בקיום סדרי הדיון האלמנטריים כפשוטם. יש להצר על כך, שהצדדים בחרו שלא לנהוג בדרך זו.

4.אשר לגופם של דברים. המבקשת טוענת, כי ביסוד בקשת התיקון נעוצה העובדה, שהייצוג המשפטי שלה התחלף בין מתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי לבין הגשת בקשת הרשות לערער. בשל כך, וכתוצאה מקשיים בהשגת החומר של בית המשפט המחוזי, עניינים מסויימים שעלו בפני בית המשפט המחוזי לא נזכרים בבקשת הרשות לערער, וכעת המבקשת מעוניינת להוסיפם.

המשיבה טוענת, כי החומר בו מדובר היה, למשל, בחזקת המשיבה 3 בהליך שבפניי, אך אין כל טענה כי נעשה ניסיון לקבלו מאת אותה משיבה, וכי דבר זה מצביע על כך שאין יסוד לטענת המבקשת. המשיבה מייחסת לעניין זה חשיבות, נוכח העובדה שהטענה אותה מבקשת המבקשת להוסיף, לעניין המסגרת הדיונית להחלטת בית משפט קמא, הועלתה לטענת המשיבה 1 רק על ידי משיבה 3 בבית משפט קמא. המשיבה 1 קובלת גם על המועד בו הומצאה לידיה בקשת הרשות לערער, והבקשה לתיקונה, וטוענת כי הדבר נעשה באיחור, וכי הוא מצביע על חוסר תום לב. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי כל המסמכים הצריכים לעניין היו בידי המבקשת כבר ביום 21.5.2001, וכי אין במצב זה הסבר מדוע הוגשה בקשת התיקון רק במועד בו הוגשה (18.6.2001).

5.השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא האם התיקון המבוקש נחוץ על מנת להעמיד בפני בית המשפט את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. אמת מידה בסיסית זו היא החולשת על בקשות לתיקון כתבי טענות, בין לפי תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר מצויה בסוף החלק בתקנות סדר הדין האזרחי שעניינו בכתבי טענות בערכאה הראשונה; ובין לפי תקנה 524 לתקנות, אשר עניינה סמכות כללית המוענקת לבית המשפט, כמו גם לרשם, לתקן כתבי טענות. דומה, כי גם הצדדים אינם חלוקים כי זו אמת המידה הצריכה לעניין.

כיצד באה אמת מידה זו לידי ביטוי במקרה שבפניי?

(א) אשר לטענה בדבר המסגרת הדיונית לניהול ההליך למתן צו זמני. מטיעוני הצדדים שבפניי עולה, כי בפניי בית משפט קמא הועלתה טענה לעניין זה רק בשלב הסיכומים. הטענה הועלתה בצורה מפורטת על ידי משיבה 3, ובצורה חסרת כל פירוט גם על ידי המבקשת כאן. אין טענה, כי הטענה האמורה הועלתה בשלב קודם כלשהו של ההתדיינות, או כי הוגשה, בשלב כלשהו, בקשה לבית המשפט להעלאת ההתדיינות על פסים דיוניים אחרים.

בנסיבות אלה, קשה לי לראות כיצד הוספת טענה זו בשלב הנוכחי משרתת את התכלית של בירור השאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים. ככלל, על מי שמבקש לחלוק על המסגרת הדיונית לקיומו של הליך, בטענה כי אין היא מתאימה מסיבות שונות למהותו של ההליך, מוטל להעלות טענתו בתחילתו של ההליך, כאשר יש טעם בהעלאת הטענה. מקום בו מועלית הטענה בדיעבד, לאחר ששמיעת ההליך נסתיימה, וכל שנותר הוא לקבל את טענות הסיכום של הצדדים ולהחליט בתיק, קשה לראות בטענה כזו משום טענה המהווה חלק מן המחלוקת האמיתית שבין הצדדים. בשלב בו הועלתה הטענה, קשה לראות את הטעם בהעלאתה, נוכח העובדה שיש בה כדי למשוך את השטיח מתחת להתדיינות כולה. נראה כי גם המבקשת היתה ערה לכך, באשר הטענה הועלתה על ידה בבית משפט קמא, על פי טענות המבקשת עצמה, באורח סתמי ובלתי מפורט.

זו אף זו, בנסיבות העניין קשה לראות יסוד גם לעילת התיקון הנטענת, היא קבלתו באיחור של חומר ההתדיינות של בית משפט קמא. הלא עולה מטיעוני המבקשת עצמה (בתגובה שהגישה, ללא נטילת רשות, לטיעוני המשיבה 1), כי איזכרה את הטענה בדבר המסגרת הדיונית בסיכומיה בבית המשפט המחוזי. מה התחדש, אפוא, למבקשת מתוך החומר שקבלה, לפי הטענה, באיחור?

מסיבה זו, לא מצאתי טעם להיעתר לבקשה לעניין זה.

(ב) אשר לתיקון המבוקש לעניין טענת השיהוי, הרי שמדובר בטענה שהועלתה בפני בית המשפט המחוזי על ידי המבקשת, ולא נדונה על ידי בית המשפט. בנסיבות אלה, ובהעדר התייחסות כלשהי לטענה זו מצד המשיבה, אני מתיר את התיקון בנקודה זו.

(ג) אני מתיר גם את התיקון המבוקש ביחס להשפעת השינוי במהות ההליך העיקרי, ובהעברתו לפסים של תובענה רגילה, על מתן הצו הזמני. בלא לנקוט עמדה לעיצומה של טענה זו, השאלה העיקרית במסגרת בקשת הרשות לערער היא צידקת ההחלטה ליתן צו זמני לבקשת המשיבה 1. העלאת שיקולים אשר לדעת מי מן הצדדים הינם חשובים בהחלטה כאמור היא חלק חשוב מן המחלוקת בין הצדדים, ובנסיבות אלה יש להתיר את התיקון.

אעיר, כי לא ראיתי כל חוסר תום לב בהעלאת הטענה האמורה, כפי שמייחסת המשיבה 1 למבקשת. המבקשת רשאית היתה לסבור - ומתברר, כי המשיבה 1 הסכימה עימה בדיעבד - כי ההליך של בקשה למתן הוראות אינו הולם את ההליך העיקרי בבית משפט קמא.

6.אשר לטענות השונות של המשיבה 1, לא ראיתי בהן מכשול בפני היעתרותי החלקית לבקשת המבקשת. מתיאור הדברים בבקשה עולה כי המבקשת פעלה בתום לב ובאופן סביר על מנת לקבל את חומר ההתדיינות בבית המשפט המחוזי, וכי הדברים השתהו בשל גורמים אובייקטיוויים אשר לא היו בשליטתה, ובהם אי זמינות התיק והיקפו.

אשר לטענה בדבר אי ביצוע החלטת בית משפט קמא, הרי שעניין זה אינו מהווה עילה שלא להעתר למבקשת. הוצאת החלטתו של בית משפט קמא לפועל לחוד, והדיון בבקשת הרשות לערער לחוד. אעיר, כי לעניין זה גם קיימת מחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה מכתבי הטענות שבפניי, ובוודאי שאין זה המקום הראוי להיכנס לפרטי מחלוקת זו או לדון בה.

אשר לעיתוי בקשת התיקון, הרי שאף שהחומר הרלוונטי היה ברשות המבקשת בעת הגשת בקשת הרשות לערער, איני סבור כי הדבר צריך להוות מכשול בפני בקשתה. בקשת התיקון הוגשה זמן קצר (שבועיים) אחרי בקשת הרשות לערער. היעתרות לבקשת התיקון אינה עלולה להביא לעיוות דין או פגיעה כלשהי במשיבה 1, אשר טרם הגישה תגובה (או התבקשה להגיש תגובה) לבקשת הרשות לערער. משכך, גובר השיקול בדבר הצורך לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת, על האיחור בהגשת הבקשה.

סופם של דברים, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, ואני מתיר את הוספת הטענות שבסעיף 11 ו- 12.4 בנספח המסומן 1 (תיקונים לבקשת הרשות לערער), המצורף לבקשת התיקון. נוכח החלטתי וההנמקה לה, אין צו להוצאות.