רע"א 4360/01 סימבר מסחר והובלות בע"מ נ. חברת רונדה מט בע"מ (בפירוק)

מנהלה המיוחד של המשיבה 1 (להלן: החברה), שהינה חברה בהליכי פירוק, הגיש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שבפניו מתנהלים הליכי הפירוק, בקשה למתן פסק-דין המצהיר כי שישה רכבים, הרשומים על-שם המבקשת ועל-שם המשיבות הפורמאליות 2 ו3-, הם בבעלות החברה. טענת המנהל המיוחד הייתה, כי ששת כלי-הרכב שימשו את החברה לצורך עיסוקה בהובלת חול, ורישומם על-שם המבקשת והמשיבות הפורמאליות 2 ו3- נעשה על-ידי מנהליה של החברה - בטרם נכנסה החברה להליכי פירוק - באופן פיקטיבי ועל-מנת להבריחם מתוך החברה. המנהל המיוחד ציין עוד בבקשתו, כי מתוך 69 כלי-רכב שהיו רשומים על-שם החברה, נותרו רשומים שמונה בלבד, תוך שמרבית כלי-הרכב של החברה הועברו לשטחי הרשות הפלסטינית או נמכרו לצדדים שלישיים.

בצירוף לבקשה למתן פסק-דין הצהרתי הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות לתפיסת ששת כלי-הרכב, וזאת על-מנת שהמנהל המיוחד יהיה רשאי להחזיק את כלי-הרכב באופן זמני עד שיינתן פסק-דין במסגרת הבקשה שהגיש למתן פסק-דין הצהרתי.

בית-המשפט המחוזי (השופטת שרה דברת), לאחר ששמע ראיות, ובכללן גם את עדותו של בעל-מניות המבקשת, המשמש גם כמנהלה, יצחק אבוחצירה, קבע בהחלטה מפורטת כי יש להיעתר לבקשה למתן סעד זמני. בין היתר ציין בית-המשפט המחוזי, כי מעדותו של אבוחצירה, שנתגלו בה סתירות שונות, עולה, כי אף הוא עצמו קיבל רכבים של החברה לאור חוב שלטענתו החברה חבה לו, ועל-כן מדובר לכאורה בהעדפת נושים אסורה; וכי מעיון ברישומי משרד-הרישוי עולה, כי עובר להגשת בקשת הפירוק נרשמו בתוך זמן קצר בלבד מספר עיסקות ברכבים והעברות של הבעלות בהם, באופן המעורר חשש כי המדובר בהברחת נכסים. בית-המשפט המחוזי הורה איפוא על מתן הסעד הזמני, אך קבע כי מכיוון שהרכבים משמשים לעבודה, תהיה המבקשת רשאית לקבל את הרכבים כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך 100,000 ש"ח בגין כל רכב וכן התחייבות מטעם מנהל המבקשת, כי יימנע מלעשות כל דיספוזיציה ברכבים.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. עיקר טענת המבקשת היה, כי בית-המשפט המחוזי שגה בקובעו כי בעדותו של אבוחצירה נתגלו סתירות, וכי לסתירות אלו יש הסבר והן נובעות משוני בנתוני עיסקות הרכישה של כל אחד מן הרכבים.

מנגד, החברה תמכה בהחלטת בית-המשפט המחוזי, בציינה כי בטענות המבקשת אין כל ממש, מה גם שטענות אלו אינן מופנות אלא כנגד הסתירות שנתגלו בעדותו של אבוחצירה. החברה הטעימה, כי סתירות אלו ממילא שימשו אך כחיזוק לראיות שבאו בפני בית-המשפט המחוזי בדבר ניסיונות להבריח את נכסי החברה אל המבקשת.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

בית-המשפט המחוזי הורה על מתן הסעד הזמני לאחר ששמע ראיות, שמהן עלה, כאמור, כי בתכוף להגשת בקשת הפירוק שונו רישומי הבעלות על כלי-הרכב מספר פעמים, באופן המעורר חשש להברחת נכסים. משכך, אין מקום להתערב במסקנת בית-המשפט המחוזי, כי למנהל המיוחד של החברה עילת תביעה לכאורה כנגד המבקשת.

על-כל-פנים, והוא העיקר, אין מקום למתן רשות ערעור נוכח ההסדר שקבע בית-המשפט המחוזי, שעל-פיו כאמור, פתוחה הדרך בפני המבקשת לעשות שימוש ברכבים אף בתקופה שעד למתן הכרעה סופית בבקשת המנהל המיוחד של החברה למתן פסק-דין הצהרתי. בהסדר מידתי זה יש כדי לאזן באופן ראוי בין האינטרס של המבקשת כי יתאפשר לה להמשיך ולהשתמש בכלי-הרכב כל עוד לא הוכחו טענות המנהל המיוחד של החברה שבפירוק, לבין האינטרס של המנהל המיוחד של החברה, המייצג את כלל נושי החברה, כי ימוצה הליך בירור התובענה שהגיש כנגד המבקשת.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 10,000 ש"ח.