רע"א 4367/08 שמעון אליהו נ. נייר וקרטון הדרום (1996) בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא א' קובו ) מיום 7.4.2008 בה נדחו שתי בקשות של המבקשים להוספת ראיות במסגרת ע"א 1258/07.

ואלו העובדות הצריכות לעניין.

המשיבה 1 הינה חברה בבעלותה ושליטתה של משפחת קרטין (להלן: החברה ). המשיבות 2 ו-3 הן בעלות המניות בחברה והמשיב 4 הינו מנהל החברה. ביום 13.6.2002 נערך הסכם בין המבקש 1 למשיבים ובו הוסכם כי המבקש 1 ימונה למנהל החברה , בעוד המשיבות 2 ו-3 נשארו בעלות זכות החתימה בחשבון הבנק של החברה. עוד הוסכם כי מורשי החתימה יעבירו למבקש 1 שיקים של החברה לטובת תשלום לספקים כנגד שיקים בסכום זהה או דומה לפקודת החברה מצד לקוחותיה, שיעביר להם המבקש 1. בפועל טענה החברה כי המבקש 1 עשה בחברה כבתוך שלו, שלשל לכיסו מכספי החברה תוך גרימת אי סדרים בכספיה והנהלת חשבונותיה. משנתגלו מעשיו, פוטר המבקש 1 ביום 11.5.2003.

ביום 11.6.2003 הגיש המבקש 2, חתנו של המבקש 1, בקשה לביצוע שטר נגד החברה בגין שני שיקים של החברה שחוללו, בסך 7,500 ש"ח האחד (תיק הוצאה לפועל 26-05791-03-1). ביום 3.8.2003 הוגשה בקשה לביצוע שטר על ידי המבקש 1 בגין שיק של החברה בסך 5,000 ש"ח שחולל (תיק הוצאה לפועל 26-07695-03-4).

ביום 9.1.2005 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים לבית משפט השלום בקרית גת לתשלום דמי שימוש במכונה לייצור והדפסה על שקיות נייר השייכת למבקש 1 לטענתו וכן תשלום שוויה של המכונה לאחר שהחברה מכרה אותה לצד שלישי בסכום של 25,000 ש"ח שלא כדין (א 1315/05), המבקש 1 כבעליה החוקי של המכונה והמבקש 2 כבעל משכון על אותה המכונה. המשיבים הגישו תביעה שכנגד בסך 1,473,000 ש"ח ובה טענות על כך שהמבקש 1 שלח יד ברכוש החברה ובכספה. תיק זה הועבר מבית משפט השלום בקרית גת לבית משפט השלום בהרצליה וכלל התיקים נידונו במאוחד.

במסגרת התביעה שכנגד מצא בית המשפט שבמספר מקרים קיבל המבקש 1 שיקים מלקוחות המיועדים לחברה ונטלם לכיסו. במקרים אחרים נגבה כסף מזומן מלקוחות החברה אשר שלשל המבקש 1 לכיסו הפרטי. עוד קבע בית המשפט כי המבקש 1 גרם לשיבוש רב בהנהלת החשבונות של החברה, כאשר לא דיווח על עסקאות רבות שערך בשם החברה. בהיעדר התייחסות לעניין זה מצד המבקש 1, קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים כי עלות שיחזור הנהלת חשבונות החברה הסתכמה בסכום של 63,000 ש"ח.

באשר לתביעתם של המבקשים בנוגע למכונה לייצור והדפסה על שקיות נייר, קבע בית המשפט שהוכחה בעלותו של המבקש 1 על המכונה שנמכרה לצד שלישי. לעניין שוויה, לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה מהימנה ומשכך קבע בית המשפט את ערכה של המכונה על פי המוסכם בסיכומי המשיבים, סכום של 8,000 ש"ח.

ביום 14.12.2006 קבע בית המשפט כי בתביעה הנוגעת למכונה לשקיות נייר, המשיבה 1 תשלם למבקש 1 סך של 18,000 ש"ח, בעוד את תביעתו של המבקש 2 ביחס למכונה דחה בית המשפט. את תביעתו של המבקש 1 למימוש שטר דחה בית המשפט, בו בעת קיבל בית המשפט את תביעתו של המבקש 2 למימוש שני שיקים בסך 7,500 ש"ח. לעניין התביעה שכנגד, בית המשפט פסק שעל המבקש 1 להמציא לידי המשיבה 1 את כל מסמכי החברה אשר ברשותו. כמו כן, הורה בית המשפט למבקש 1 לקחת לחזקתו את מכונות הקרטון שבבעלותו והמאוחסנות בידי צד שלישי תוך 30 יום. אם לא ייעשה כן, נפסק שהמשיבה 1 תוכל לעשות במכונות אלו כבשלה. בנוסף, המבקש 1 חויב לשלם למשיבה 1 סכום של 306,390 ש"ח; למשיבה 2 סכום של 15,000 ש"ח; למשיבה 3 סכום של 15,000 ש"ח; ולמשיב 4 סכום של 50,000 ש"ח. כל הסכומים הללו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה הרלוונטית ועד התשלום בפועל.

על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. במסגרת הליכי הערעור הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי שתי בקשות להגשת ראיות נוספות.

עניינה של הבקשה הראשונה (בש"א 16448/07) במסמכים, ביניהם דף מתוך כרטסת הנהלת החשבונות של החברה, אשר לטענת המבקש 1 מוכיחים כי המשיבים שיקרו בבית המשפט קמא כאשר טענו כי בשל פעולותיו של המבקש 1 נאלצו לשחזר את כרטסת הנהלת החשבונות שלהם, פעולה אשר בגינה חויב המבקש 1 בסכום של 63,000 ש"ח. לטענת המבקשים, מסמכים אלו נגנבו מרכבו של המבקש 1 ורק לאחרונה הוחזרו לו, ומשום כך לא הציגם לפני בית המשפט קמא.

עניינה של הבקשה השנייה (בש"א 3954/08) בדו"ח שמאי אשר מעריך את שוויה של המכונה נשוא תביעתם של המבקשים בסכום של 30,000$, סכום גבוה בהרבה מזה אשר חייב בית המשפט קמא את המשיבה 1 לשלם למבקש 1, לאחר שהעריך את שוויה של המכונה בסכום של 8,000 ש"ח, בהיעדר הערכת שווי. לטענת המבקשים, דו"ח השמאי הוזמן על ידי המשיבים עצמם במסגרת משא ומתן עם צד שלישי והגיע אל המבקשים על דרך המקרה, לאחר שהוסתר מעיני בית המשפט

על ידי המבקשים.

ביום 7.4.2008 דחה בית המשפט את שתי הבקשות. לעניין הבקשה הראשונה להוספת ראיה, קבע בתי המשפט שמלא בא זכרם של המסמכים בתצהיר על גילוי מסמכים עליו חתם המשיב 1, אשר הוגש לפני גניבת הרכב, אין המשיבים יכולים להסתמך עליהם לפני בית המשפט. עוד ציין בית המשפט כי גניבת המסמכים האמורים לא צוינה לפני בית המשפט קמא, ונטענה לראשונה על ידי המבקשים בגוף הבקשה. לעניין הבקשה השנייה להוספת ראיה, קבע בית המשפט שלא הוברר שדו"ח השמאי עוסק במכונה נשוא התביעה ומשכך דחה את הבקשה. כמו כן, בית המשפט חייב את המבקשים בתשלום שכר טרחת עורכי דין של המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אישר את שתי הבקשות להוספת ראיה. לעניין הבקשה הראשונה להוספת ראיות, טוענים הם כי המסמכים אשר צורפו צוינו בתצהיר לגילוי מסמכים. לעניין הבקשה השנייה להוספת ראיות, טוענים המבקשים כי קיימת רק מכונה אחת אשר עמדה במוקד הדיון לפני בית משפט השלום, היא המכונה נשוא דו"ח השמאי אשר בקשה להוסיף כראיה חדשה לתיק.

מנגד מתנגדים המשיבים לבקשה וסומכים את ידם על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי הגשת ראיות חדשות בשלב הערעור מתאפשרת במשורה. בית המשפט לא יתיר את הגשתן של ראיות נוספות לאחר מתן פסק דין, אלא אם המבקש לא ידע על הראיה או היה יכול לגלותה בשקידה ראויה וכן פעל בתום לב (ראו בש"פ 2723/05 עאצי נ' רשות הפיתוח (לא פורסם, 7.2.2007)). לעניין הבקשה הראשונה להוספת ראיה חדשה, ברי שרוב המסמכים שצורפו לבקשה אינם מצויים בתצהיר לגילוי מסמכים אשר הוגש עובר לגניבת רכבו של המבקש 1, ולכן אין מקום להתיר את הגשתם לבית המשפט כראיה חדשה בשלב הערעור. באשר לדף מתוך כרטסת הנהלת החשבונות של החברה הכלולה בבקשה, אף אם אקבל שהלה צוין במסגרת תצהיר גילוי המסמכים של המבקש 1, בית המשפט המחוזי עמד על כך כי נושא גניבת המסמכים לא צוין לפני בית משפט השלום, אלא רק כי מסמכים שאינם רלוונטיים לבקשה נגנבו במהלך שוד. יוצא אפוא שלא הייתה מניעה להגשת ראיה זו, שקיומה היה ידוע למבקשים, במסגרת ההליכים בבית משפט השלום, ואין להתיר את הגשתה במסגרת הליך הערעור.

לעניין הבקשה השנייה להוספת ראיה חדשה, גם דינה להידחות. תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "ראיות נוספות בערעור", מורה לאמור:

"בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות".

מעדותו של המבקש 2 בפני ראש ההוצאה לפועל בתיק 26-05794-03-4 שעניינו במימוש המשכון של המבקש 2 על מכונת הנייר, וכן מתצהירו של המשיב 4 במסגרת אותו תיק, עולה כי דו"ח השמאי אומד את מחירה המשוער של מכונת הנייר בסכום של 30,000$ אלא שהמ דובר במכונה אחרת מאת אותו יצרן. גם בית משפט השלום בפסק דינו הביע ספק אם סביר שעסקה בשווי 25,000$ למכירת המכונה תושלם ללא תיעוד המעיד על כך. אי לכך, אין בראיה המ דובר ת כל ערך ממשי אשר בגינה צריך היה בית המשפט המחוזי לקבל את בקשת המבקשים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.