רע"א 4390/16 חיים קציר נ. כונס הנכסים הרשמי

1.המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל, שבמהלכם מומשה דירת מגוריו. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין המבקש אינו זכאי לדמי דיור חלוף. בכל זאת, ולנוכח הסכמת יתר הצדדים, נקבע כי ישולם לו לפנים משורת הדין סך השווה למחצית משווי דמי הדיור החלופי. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה נוספת, לתשלום סכום השווה למלוא דמי הדיור החלופי. בקשה זו נדחתה. מכאן הבקשה שלפני, למתן רשות ערעור. המבקש שב וטוען כי על פי החוק מגיע לו סכום השווה למלוא דמי הדיור החלופי.

2.דין הבקשה להידחות. הבקשה מושא ההליך דנן היא, למעשה, בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה על פי דין המבקש אינו זכאי לדמי דיור חלוף. דא עקא, ואף אם נניח כי ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר בכגון דא, המבקש לא הצביע על כל טעם המצדיק עיון חוזר בבקשה, כגון שינוי נסיבות או גילוי ממצאים חדשים. לא למותר לציין כי על ההחלטה הראשונה לא הוגש ערעור, והיא חלוטה מזה זמן רב. די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה לרשות ערעור. אציין כי גם לגופם של דברים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת ערכאה קמא. מכיוון שהדברים הם מעבר לנדרש, לנוכח האמור לעיל, אומר בקצרה כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי נטועות בנסיבות המקרה. נקבע כי המבקש ויתר על זכותו לדמי חלוף, תוך התייחסות לדברי החקיקה הרלוונטיים באותה העת. המבקש לא השכיל להצביע על נתונים שאינם מתיישבים עם מסקנה זו, ואין אפוא מקום להתערב בה.

3.הבקשה נדחית. לא בלי היסוס, איני עושה צו להוצאות.