רע"א 4400/15יצחק בן משה (חלה) נ. עו"ד מרים זפט, "מנהלת מיוחדת" לנכסי "הח

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 24386-07-13, כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ), לפיה אין מקום להעברת משיבה 1 (להלן: המשיבה ) מתפקידה כנאמנת על נכסי המבקש-החייב.

כנגד המבקש ניתן צו כינוס נכסים לבקשת נושה, שהוגשה על ידי המשיבה כבאת-כוחו של הנושה – בנק מזרחי טפחות. בהמשך, מונתה המשיבה כמנהלת מיוחדת, לצד מנהלת מיוחדת אחרת שכבר מונתה. המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה למינוי המשיבה, בטענה כי היא פועלת בניגוד עניינים ושלא בהתאם לדין. מעיון בחומר עולה כי בנקודת זמן כלשהי, המבקש הוכרז פושט רגל. לפיכך ולמעשה, הבקשה דנא עניינה בהעברת המשיבה מתפקידה כנאמנת , ולא כמנהלת מיוחדת . בקשתו נדחתה. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות – אף מבלי לבקש תגובה. סעיף 45 לפקודת פשיטת הרגל מורה כי "משהוכרז חייב פושט רגל, או שהחליטו הנושים שיוכרז כך, רשאים הנושים להציע אדם מתאים להיות נאמן על נכסי פושט הרגל; הכונס הרשמי יודיע לבית המשפט על הצעתם". בית המשפט דן בהצעות המובאות לפניו – בין על ידי הנושים ובין על ידי הכונס הרשמי – ומחליט בדבר מינוי הנאמן.

כפי שעולה מתגובת כונס הנכסים הרשמי לבקשה להעברת המשיבה מתפקידה שהוגשה לבית משפט קמא, בהליכים מעין אלה לא פעם ממונה דווקא בא-כוח הנושה שיזם את ההליך כבעל תפקיד בתיק. זאת מטעמי יעילות ההליך ולשם קידום תכלית פירעון החוב לנושים. המבקש לא הציג כל ראיה לביסוס טענותיו בדבר קיומו של ניגוד עניינים או פעולות בניגוד לדין. יוער, כי טענות מעין אלה כלפי מי שמונה על ידי בית המשפט בניסיון להטיל דופי בהתנהלותו הן טענות חמורות. על כן ראוי לנקוט בעניין זה בזהירות המתחייבת, לפרט את הטענות ולבססן (ראו והשוו: ע"א 4920/13 סאלח אבו סאלח נ' אביב תעשיות מחזור בע"מ (3.2.2014)). בענייננו, הדברים נטענו בעלמא וללא תמיכה ראייתית, ודי בכך להביא לדחיית הבקשה.

מסקנה זו מתחזקת על רקע העובדה כי מדובר בבקשה למתן רשות ערעור. בקשה זו, כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על המבקש בקשה כזו לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להעניק רשות ערעור מקום שהדין אינו מחייב זאת. המבקש לא צלח משוכה זו.

לנוכח המסקנה אליה הגעתי, נדחית ממילא גם הבקשה לסעד זמני שהוגשה יחד עימה. למעלה מן הצורך יצוין כי הבקשות זהות בניסוחן, ובעיקר הבקשה לסעד זמני אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הענקתו – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – ולמעשה כלל לא מתייחסת אליהם.

הבקשות נדחות. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.