רע"א 4419/08 אריאל חיים מרק נ. די.בי.אס.שירותי לווין בע"מ היא חברת yes

בפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' שנלר) מיום 14.4.2008, במסגרתה נדחתה "בקשה לדון מחדש" בהליכים קודמים, כפי שיפורט להלן. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש "בקשה לסעד זמני דחוף ביותר".

1.

בבסיסם של ההליכים, עומדים חילוקי דעות בנוגע לחוב שחייב המבקש, לכאורה, למשיבה (המספקת את שידורי הטלוויזיה בלוויין) בגין התנתקות משירותיה. המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סכום החוב. בהיעדר בקשת רשות להתגונן, ניתן, ביום 10.6.2007, פסק דין נגד המבקש, על ידי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, תוך שהמבקש חוייב לשלם למשיבה סך של 1,932 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,000 ₪.

בעקבות פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, ומשלא שולם סכום פסק הדין, פתחה המשיבה נגד המבקש בהליכי הוצאה לפועל. נקדים את המאוחר ונציין, כי במסגרת הליכים אלה, הוצא נגד המבקש, ביום 25.3.2008, צו מאסר.

2.

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, אולם ביום 29.1.2008 דחה רשם בית משפט השלום את בקשתו, תוך שהורה כי פסק הדין ייוותר על כנו, והליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם (זאת לאחר שביום 23.1.2008 החליט בית משפט השלום, במעמד צד אחד, לעכב את הליכי ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין, עיכוב שהותנה בהפקדת סך של 2,000 ₪, על ידי המבקש, אלא שסכום זה לא הופקד על ידי המבקש).

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור המופנה כנגד ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בד בבד, ביקש המבקש להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. המשיבה ביקשה למחוק על הסף את הערעור.

4.

ביום 9.3.2008 קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את בקשת המשיבה והורה על מחיקת הערעור, מהטעם שההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין הינה החלטה אחרת של רשם בית משפט השלום, ולכן היה על המבקש להגיש ערעור שיידון בפני שופט בית משפט השלום, ולא בפני בית המשפט המחוזי. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי משנקבע כי דין הערעור להימחק, אין צורך להיזקק לבקשה לעיכוב ביצוע, וגם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לה.

5.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה שכונתה "בקשה דחופה לדון מחדש בבקשה לביטול/לעיכוב הליכי הוצאה לפועל כולל 'צו מאסר', בבקשה להזמנת עותק מקלטת 'משמר בית המשפט' ובבקשת-הסרק למחיקת הערעור על הסף" (להלן: הבקשה לעיון מחדש ). ביום 14.4.2008 נדחתה הבקשה לעיון מחדש על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' שנלר), וזוהי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שבפניי.

6.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי "מעת שבית המשפט הורה על מחיקת הערעור, אין מקום להליך של עיון מחדש, ולאחר שבית המשפט אמר דברו. עם זאת אציין, כי גם לאחר עיון בנימוקי הבקשה דנן, לא ראיתי לשנות מההחלטה, הואיל ולפי הפסיקה, וכמפורט בנימוקי ההחלטה, ההחלטה נשוא הערעור הינה בגדר 'החלטה אחרת' של רשם בית משפט השלום".

עוד ציין בית המשפט המחוזי בסיפא של החלטתו:

"כל שניתן בנסיבות שכאלה, להפנות את ב"כ המערער על מנת שתפעל כדין בכל הקשור להשגות המערער על החלטת כב' רשם בית משפט השלום. כמובן שאין באמור משום חיווי דעה ביחס להשגות אלו לגופן.

בהתחשב בנטען על ידי המערער, יתכן ויש מקום שהמשיבה תשקול עיכוב הליכי המאסר עד שייערך דיון בעניינו של המערער בפני בית משפט קמא, לרבות דיון בהארכת מועד להגשת הערעור על החלטת כב' רשם בית משפט השלום. יודגש כי גם בנושא אחרון זה, לא מדובר בצו שיפוטי, אלא העניין נתון לשיקול דעת המשיבה, כל עוד ולא יינתן צו שיפוטי אחר."

7.

כאמור, כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור. לטענת המבקש, פסק דין נגדו ניתן בעקבות מתן הצהרה כוזבת על ידי המשיבה במסגרת הסבר שניתן ביחס לקרן החוב שבגינו הוגשה התביעה המקורית. המבקש טוען כי המשיבה נהגה בדרך של מרמה, הטעיה, הונאה ו"שוד לאור היום תחת חסות בית המשפט" ומבקש לבטל את ההחלטה בדבר מחיקת הערעור ו"להחיות" את הערעור. לטענת המבקש, לערעורו היה סיכוי ממשי להתקבל, שכן המשיבה היתה אמורה להשיב למבקש את כספי הפיקדון שהפקיד עבור ציוד, בסך 2,575 ₪. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט קמא לא התחשב כלל בנזק הניכר והבלתי הפיך שעלול להיגרם לו, לאחותו ולאמו, שהינה חולת לב. במסגרת הבקשה לסעד זמני שהוגשה בד בבד עם בקשת רשות הערעור (שכותרתה "בקשה לסעד זמני דחוף ביותר כולל ביטול צו המאסר אשר הוצא במרמה כפועל יוצא מפסק הדין אשר הוצא במרמה ואשר יש לבטלו באופן מיידי") מבקש המבקש לבטל את צו המאסר "באופן מיידי".

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תשובה.

9.

כאמור, בקשת רשות הערעור מופנית כנגד ההחלטה הדוחה את הבקשה "לדון מחדש" בהליכים שונים, ובהם ההחלטה למחוק על הסף את הערעור. בקשה "לדון מחדש" או בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה שניתנה במעמד שני הצדדים, אינה הליך המוכר בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (והשווה: תקנות 201 ו-368), וכבר מטעם זה, לא היה מקום להיזקק לבקשה זו. גם לגופו של עניין, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

10.

מאחר והחלטתו של בית משפט השלום אשר כנגדה הופנה הערעור - קרי, ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין - הינה החלטה אחרת , אשר ניתנה על ידי רשם בית משפט השלום, הרי שככל שחפץ המבקש לתקוף החלטה זו, היה עליו לפנות בערעור לבית משפט השלום (ראו: סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

11.

גם לאחר שבית המשפט המחוזי, לפנים משורת הדין, הפנה את תשומת לבו של המבקש להליך הנכון מבחינה פרוצדוראלית, אשר בו היה עליו לנקוט (בקשה להארכת מועד להגשת הערעור על החלטת רשם בית משפט השלום), בחר המבקש לנקוט בהליך של בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ואף בקשה זאת הוגשה רק בחלוף כחודש ימים ממועד החלטתו של בית המשפט המחוזי, על אף דחיפותה כביכול.

12.

על אף שיש לשאול האומנם היה מקום לנקוט בצעד הדראסטי של צו מאסר בגין החוב נשוא ההליכים, בהיותו של הליך זה הליך פוגעני ולעתים חסר מידתיות (לביקורת על התופעה של מאסר חייבים ראו: רון חריס "נפילתו ועלייתו של מאסר החייבים" עיוני משפט כ(2) 439 (1996) וראו גם: בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרת - עמותה נ' שר המשפטים , פ"ד מז(4) 715 (1993); רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי (לא פורסם, 27.9.2006) ועוד), הרי שבנסיבות העניין, אין מנוס מדחייתה של בקשת רשות הערעור, ויחד עמה, הבקשה לסעד זמני. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.