רע"א 4424/13 משה צור נ. צורי אורי

1.

המשיב היה שותף עם המבקשים בעסק של פיצוציה בעיר נצרת עילית. לטענת המשיב, המבקשים נקטו בצעדים חד צדדיים כדי להרחיקו מהעסק, לרבות החלפת מנעולים והוצאת סחורה מהעסק. המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום, ובה עתר "לפירוק שיתוף" ולחייב את המבקשים להחזיר לו את השקעתו הכספית הראשונית בסך 400,000 ₪, וכן סכומים נוספים של 150,000 ₪ בגין השבחת העסק ו-70,000 ₪ בגין רכישת מלאי עסקי. בד בבד עתר המשיב לשורה של סעדים זמניים, כמו צו המורה למבקשים להמציא לו את מפתחות העסק, להימנע מהוצאת סחורה מהעסק, להימנע משימוש בשם העסק וכיוצא בזה.

בית משפט השלום קבע כי מאחר שבפירוק שותפות עסקינן, הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי, ובהסכמת הצדדים הורה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי.

2.

בית המשפט המחוזי, בפניו נדונה הבקשה למתן סעדים זמניים, קיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, והגיע למסקנה כי הוא נוטה להאמין לטענות המשיב לפיהן השקיע בשותפות את הסכומים להם טען, מה עוד שהמבקשים לא הגישו תצהיר שכנגד.

למרות שבית המשפט היה מודע לכך כי אין זהות בין הסעדים הזמניים המבוקשים לבין הסעד העיקרי הכספי הנתבע בכתב התביעה, הורה בית משפט קמא למבקשים להפקיד ב קופת בית

המשפט, בתוך 14 יום, סך של 470,000 ₪ וסכום נוסף של 65,000 ₪, המשקף מחצית שווי הסחורה שהוצאה מתוך החנות, כטענת המשיב.

על החלטה זו נסבה הבקשה שבפניי, ועיקרה, כי החלטת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד של דיני סעדים זמניים.

3.

אומר בקצרה, כי דין הבקשה להתקבל, בשל מספר טעמים.

א .

הסעד שניתן למשיב לא נתבקש כלל על ידו. אכן, רשאי בית משפט ליתן כל סעד כפי שימצא לנכון, על פי סמכותו מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אלא שהדבר לא ייעשה כדבר שבשגרה.

ב .

בית המשפט קבע, כי ידו של המשיב על העליונה הן ברכיב הזכות לכאורה והן במאזן הנוחות "וככל שייגרמו למבקשים נזקים ניתן יהיה לפסוק להם פיצוי כספי בגינם". בהתחשב בכך שהסעד שנתבע על ידי המשיב בתובעה העיקרית הוא כספי , הרי שבאותה מידה, ואף על דרך של קל וחומר, ככל שייגרם למשיב נזק, ניתן יהיה לפסוק לזכותו פיצוי כספי, שהרי זה הסעד לו עתר בתביעה העיקרית.

ג .

המשמעות של הסעד הזמני שניתן על ידי בית משפט קמא היא, כי במסגרת תביעה כספית אשר טרם הוכרעה, הורה בית המשפט לנתבע להפקיד כמעט את מלוא סכום התביעה ב קופת בית המשפט. הוראה מעין זו מקובלת מקום בו מתנה בית המשפט מתן רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר בהפקדה של סכום התביעה או חלק הימנה. אך בתובענה שהוגשה בדרך הרגילה, אין מקום לחייב נתבע בהפקדת סכום התביעה, וגם אם ייתכנו חריגים לכך, הרי לא זה המקרה המצדיק הוראה מעין זו.

ד.

בתביעה העיקרית עתר המשיב לסעד כספי בדמות השבת השקעותיו בשותפות. גם בדיון בפני אישר המשיב, כי הסעד לו הוא עותר הוא סעד כספי. מכאן, שבית משפט קמא נתן, למעשה, סעד זמני כספי במסגרת של תובענה כספית.

ברגיל, סעד זמני כספי ניתן בדמות מזונות זמניים או תשלום תכוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אך לא במסגרת תביעה כספית רגילה (ראו החלטת השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 6138/08 ח.ג. תדלוק בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (18.8.2008)). הפסיקה הכירה באפשרות ליתן, במקרים חריגים, סעד זמני של כינוס נכסים במסגרת תובענה כספית (ע"א 7/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נשר סוכנות לביטוח בע"מ , פ"ד מב(4) 683 (1989)), ובנסיבות חריגות אף ליתן סעד זמני כספי במסגרת תובענה כספית (ראו החלטתי בה"פ (מחוזי חיפה) 166/03 רייטן מאיר חברה לבניין ועבודות ציבוריות נ' פז חברת דלק בע"מ (26.11.2003); החלטת השופט ענבר בבש"א (מחוזי י-ם) 8305/11 דורון נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (16.2.2003); החלטת השופט גרוסקופף בתא (מחוזי מרכז) 48469-08-11 דהן נ' גרין ביופיולס הולדינג בע"מ (28.9.2011)). לא רק שהנסיבות החריגות שהוכרו בפסיקה אינן מתקיימות בענייננו, אלא שממילא אין בסעד של הפקדה ב קופת בית

המשפט, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כדי להבטיח הישרדותו הכלכלית של המשיב.

4.

סיכומו של דבר, שדין בקשת הרשות לערער להתקבל, וממילא מתקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

אדגיש, כי אין בתוצאה לעיל כדי להביע עמדה כלשהי לגופו של סכסוך בין הצדדים, או כדי לחסום בפני המשיב האפשרות לעתור לסעדים זמניים מסוג אחר.

לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.