רע"א 4461-24 רע"א 4461-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי) מיום 2.4.2024 בתנ"ג 2492-07-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לגילוי מסמכים טרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת לפי סעיף 198א לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

הרקע לבקשה

1.המשיבה, חברת מכלוף בכור ובניו בע"מ, היא חברה פרטית העוסקת בייזום וביצוע פרויקטים בתחום הנדל"ן (להלן גם: החברה). מניות החברה מוחזקות בידי ארבעת ילדיו של בכור מכלוף ז"ל, מייסד החברה, או יורשיהם, בחלקים שווים, באמצעות חברות החזקה. כך, מחזיק גדעון מכלוף (להלן: גדעון) את מניותיו באמצעות המבקשת, חברת מכלוף גדעון ובניו בע"מ. בדומה, מניותיו של האח הבכור, גבי מכלוף (להלן: גבי), המשמש כמנכ"ל החברה וכדירקטור יחיד בה, מוחזקות באמצעות חברת מכלוף גבי בע"מ, ובאופן זה מוחזקות גם מניותיהם של האחים אברהם ובנימין. בשנת 2019 הגישו גדעון והמבקשת תובענה, שנדחתה, בה העלו טענות לקיפוחם כבעלי מניות מיעוט לפי סעיף 191 לחוק החברות (ה"פ 15943-08-19) (להלן: תביעת הקיפוח). בפסק דינו בתביעת הקיפוח, עמד בית המשפט המחוזי (השופט י' פרסקי) על כך, שייתכן שהתובענה הוגשה במטרה "'לחלץ את עגלת המו"מ התקועה', לקידום מכירת המניות לה חותר גדעון במחיר שאינו מוסכם על המשיבים".

2.כשנה ומחצה לאחר שנדחתה תביעת הקיפוח, ביום 3.7.2022, הגישה המבקשת נגד המשיבה בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת לפי סעיף 198א לחוק החברות. בבקשתה עתרה לגילוי מסמכים בהתייחס לשני נושאים: הראשון נסוב על נשיאת החברה במימון ייצוגם המשפטי של חלק מבעלי המניות בתביעת הקיפוח, אשר יוצגו בשעתו על-ידי משרד עורכי הדין מיתר (להלן: עורכי הדין). בהקשר זה צוין, כי בתשובתה לפניית המבקשת, אישרה החברה כי אכן שילמה את שכר טרחת עורכי הדין, אך הבהירה כי הדבר נעשה "מטעמי נוחות" גרידא, שכן הסכומים ששולמו נרשמו כחוב בכרטסות החו"ז של בעלי המניות וקוזזו מן הדיבידנד שחולק להם. המבקשת טענה בבקשתה, כי התנהלות זו מעלה חשד לביצוע עבירות מס בקיזוז החשבוניות, וכי חששותיה לאי-סדרים התחזקו לנוכח עמדתו הסותרת של משרד עורכי הדין שלפיה ייצג בתביעת הקיפוח הן את בעלי המניות, הן את אינטרס החברה. זאת, בניגוד לטענת החברה עצמה כי הייצוג ניתן לבעלי המניות, ולהם בלבד. אשר על כן, התבקשה המשיבה למסור למבקשת שורה של מסמכים הנוגעים להתחשבנות שביצעה אל מול בעלי המניות בהתייחס למימון ייצוגם בתביעת הקיפוח, ובכלל זאת "תיעוד של קיזוז ההוצאות המשפטיות מהדיבידנד שחולק לבעלי המניות".

הנושא השני שעמד בבסיס הבקשה לגילוי מסמכים, נוגע למכירת דירות בפרויקטים של החברה לבעלי מניות ומקורבים, על פי הטענה, שלא במחיר שוק וכן לביצוע עבודות שדרוג הדירות על חשבון החברה. נטען בבקשה כי "קיים חשש כבד" כי דירות בפרויקטים של החברה נמכרו לבעלי המניות ולמקורביהם במחירים נמוכים משמעותית ממחירי שוק, או עברו שדרוג מבלי ששולמה תמורתו. בהקשר זה, התבקשו מסמכים המפרטים את עסקאות המכר שבוצעו מול בעלי המניות ומקורביהם; עותקי הסכמי המכר, לרבות נספחים על אודות השינויים שהוכנסו בדירות; דיווחים למס שבח ומס הכנסה; פירוט עבודות השדרוג וכרטסת החשבונות של כלל בעלי המניות.

למען שלמות התמונה יצוין, כי הבקשה הוגשה במקורה בהתייחס לנושא נוסף, הוא העסקת עו"ד ענת אבינועם, בתו של גבי, כיועצת המשפטית של המשיבה, ללא קבלת האישורים הנדרשים לעסקאות עם בעלי ענין. משהודיעה המשיבה בתשובתה לבקשה כי עו"ד אבינועם מעניקה לחברה ליווי משפטי שוטף מזה שנים רבות וכי לא נחתם עמה הסכם התקשרות בכתב – לא המתינה המבקשת להכרעה בבקשתה והגישה ביום 26.1.2023 בקשה לאישור תביעה נגזרת בנושא זה (תנ"ג 69214-01-23). לפיכך, הדיון בבקשה מושא ענייננו התמקד בשני הנושאים הראשונים בלבד.

3.בתשובתה לבקשה לגילוי מסמכים, טענה המשיבה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים הדרושים לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, וכי זו הוגשה בחוסר תום לב, שכן בדומה לתביעת הקיפוח – נועדה הבקשה לכפות על יתר בעלי המניות את רכישת חלקה של המבקשת בחברה. אשר לטענות המבקשת בדבר תשלום שכר טרחת עורכי הדין, חזרה המשיבה על עמדתה כי אמנם, שכר הטרחה שולם "מבחינה טכנית" על-ידי החברה, אלא שסכום זה קוזז לאחר מכן מהדיבידנד ששולם לכל אחד משלושת "בעלי המניות". לחיזוק גרסתה צירפה המשיבה לתשובתה את כרטסות החברה המפרטות את תשלומי שכר הטרחה למשרד עורכי הדין ואת חיובי כרטסות החו"ז האישיות של גבי, של עליזה מכלוף ושל בנימין מכלוף. במענה לטענות בדבר מכירת דירות לבעלי המניות וקרוביהם, נטען כי אלו נטענו בעלמא; כי המסמכים להם עתרה המבקשת בהקשר זה הם מסמכים בעלי אופי מסחרי שהמבקשת אינה זכאית לקבל בהיותה חברה מתחרה של החברה; וכי מכל מקום העסקאות בוצעו בתנאי שוק באופן שאינו דורש את אישורן לפי חוק החברות, ואף דווחו ואושרו כדין על-ידי רשויות המס מבלי שאלה הביעו כל הסתייגות ממחירי העסקאות. למרות שורת טענות ארוכה זו, צירפה המשיבה בהקשר זה את הדיווחים לרשויות המס אודות מכר הדירות ואישורי המס שהתקבלו.

4.בעקבות המלצת בית המשפט המחוזי להרחבת המידע שנמסר, הודיעה המשיבה ביום 21.8.2023 כי לפנים משורת הדין מסרה מסמכים נוספים לעיון המבקשת: חשבוניות של משרד עורכי הדין לשנים 2020-2018; נספחי תשלומים ופרטי דירות של הסכמי מכר; וכן כרטסות חו"ז של עליזה וגבי מכלוף, בהן סומנו חיובים בגין שדרוגים שבוצעו בדירות שרכשו. בהמשך, ביום 12.3.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו נחקרו גדעון וגבי. במהלך הדיון, ולשאלת בא-כוח המבקשת מדוע לא צורפו הכרטסות של חברות ההחזקה, כבעלות המניות בחברה, בהן אמורים להופיע הקיזוזים מהדיבידנד, השיב גבי: "אני לא חושב שיש בעיה להראות את הכרטסת של חברות [ה]אחזקה אם יידרש" (ראו: עמוד 31 לתמליל הדיון מיום 12.3.2024, שורות 17-6). עוד יוער כי עותקים של הכרטסות האישיות ללא השחרות וכן כרטסות של חברות ההחזקה נמסרו לעיון בית המשפט, על פי החלטתו.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.בהחלטתו מושא הבקשה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לגילוי מסמכים. תחילה, עמד בית המשפט המחוזי על היכרותו הקודמת עם מערכת היחסים בין בעלי המניות בחברה, וזאת במסגרת טיפולו בתביעת הקיפוח. בית המשפט המחוזי הפנה לקביעותיו בפסק הדין בתביעת הקיפוח, בהן עמד על המניעים שעמדו להתרשמותו בבסיס הגשת התביעה, וציין כי התרשמותו זו – שלפיה נקיטת הליכים משפטיים מצדו של גדעון נעשתה במטרה להפעיל לחץ על המשיבה לרכוש את מניותיו – נותרה בעינה. כן קבע, כי להתרשמות זו יינתן משקל בבחינת מניין השיקולים הנדרשים לאישור בקשה לגילוי מסמכים.

לאחר מכן, בחן בית המשפט המחוזי את טענות המבקשת בהתייחס לשני הנושאים מושא בקשת הגילוי. אשר לטענות בדבר מכר דירות למקורבים בתמורה מופחתת, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיבה לפיה המבקשת לא העמידה תשתית ראייתית ראשונית התומכת בטענות לעסקאות שבוצעו שלא במחיר שוק. זאת, בשים לב לעדותו של גבי, לפיה מרבית הדירות שהוזכרו בבקשה מהוות חלק מפרויקט משותף עם חברת "שיכון ובינוי" להן מחיר קבוע; בהיעדר פרופורציה בין הסכומים בהן עוסקת הבקשה לבין היקף הפעילות הגבוה של החברה; וכן בהתחשב במסמכים הרבים שכבר נמסרו למבקשת במסגרת ההליך – אשר על בסיסם יש ביכולתה לערוך בדיקה שמאית שתבחן האם אכן מדובר בעסקאות שלא במחיר שוק.

אשר לטענות בדבר מימון שכר טרחת עורכי הדין מכספי המשיבה, קבע בית המשפט המחוזי כי די במסמכים שהועברו במסגרת ההליך בכדי לגשר על פערי המידע בין הצדדים ולאפשר למבקשת להגיש תביעה נגזרת, מבלי להידרש לסיכוייה להתקבל. זאת, מכוח "קל וחומר" בהשוואה לנושא העסקת היועצת המשפטית, לגביו חזרה בה המבקשת מן הבקשה והגישה תביעה נגזרת – אף שלא קיבלה כל מסמך נוסף. טעם נוסף לדחיית הבקשה, מצא בית המשפט בכך שהמסמכים הנוספים שנדרשו "אינם אלא בגדר דרישות כוללניות והכבדה שאינה סבירה על החברה". אשר לטענה לפיה למבקשת דרושים מסמכים המוכיחים כי חוב בעלי המניות קוזז בפועל מהדיבידנד, נקבע כי מדובר ב"עילת תביעה שונה" הנוגעת לאמינות כרטסות החברה שלא הועמדה בעניינה כל תשתית ראייתית ראשונית.

ולבסוף, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 25,000 ₪.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

6.בבקשת רשות הערעור שלפניי חוזרת המבקשת על כלל טענותיה כפי שהועלו לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה וטוענת כי לא היה מקום להסתמכותו של בית המשפט המחוזי על הממצאים שקבע במסגרת תביעת הקיפוח גם בהליך דנן. בהקשר זה נטען, כי העובדה שבעבר ניסתה המבקשת להוביל לפירוק החברה, אינה עומדת בסתירה לרצונה כי החברה תתנהל כראוי כעת. אשר לסוגיית תשלום שכר הטרחה, המבקשת סבורה כי היה מקום להורות למשיבה למסור לה את כרטסות החו"ז של חברות ההחזקה, שהן לשיטתה המסמך המרכזי העשוי לאמת את גרסת המשיבה כי בעלי המניות השיבו לחברה את ששילמה, ובשים לב לעמדתו של גבי אשר לא הביע התנגדות למסירת הכרטסות. נטען כי הכרטסות האישיות שנמסרו הן בעלות "נפקות חשבונאית נמוכה", וכי בחינתן אף מעלה מספר קשיים לא מבוטלים המצדיקים את גילויים של יתר המסמכים המבוקשים. אשר למכירת הדירות שלא במחיר שוק, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הורה לחברה להעביר מסמכים הנוגעים לעסקאות מכר הדירות ושדרוגן מעבר לאלו שפורטו בבקשת הגילוי, וזאת לנוכח פערי המידע בין המבקשת לחברה. עוד נטען, כי עיון בדיווחים שהוגשו לרשויות המס בעניינן של הדירות מעלה, כי מדובר בדיווחים כוזבים, שלא צוין בהם כי הקונה מהווה "צד קשור", ועל כן אין ללמוד מאישורם על ביצוע העסקאות במחיר שוק. לבסוף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בחייבו את המבקשת בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 25,000 ₪.

7.המשיבה מצדה סומכת ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה שבה וטוענת כי הבקשה לגילוי מסמכים מהווה חלק משורת הליכים משפטיים שנקטו גדעון והמבקשת בניסיון פסול לגרום לחברה ובעלי מניותיה לרכוש את מניות המבקשת. כן נטען כי המבקשת פועלת ממניע זר, ובחוסר תום לב, המהווה אחד מהקריטריונים לדחיית בקשות כגון דא – שכן גדעון עצמו היה שותף בעבר לפרקטיקות עליהן הוא מבקש להלין כעת, וזאת למרות שלא התנגד להן, ואף נהנה מהן, בזמן אמת. עוד נטען, בתמצית, כי המשיבה מסרה למבקשת מספר רב של מסמכים לפנים משורת הדין, כך שצדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי די בראיות הקיימות בכדי לגשר על פערי המידע בין הצדדים בשני הנושאים שעל הפרק. כך בפרט לעניין תשלום שכר הטרחה, בעניינו נטען כי החברה הראתה במסמכים שמסרה כי אף שהחברה היא ששילמה את שכר הטרחה, הסכום ששילמה הופחת מהדיבידנד ששולם לבעלי המניות וכי לא החברה נשאה בהוצאה זו; כי לא תצמח למבקשת כל תועלת נוספת ממסירת הכרטסות של חברות ההחזקה בנוסף לכרטסות האישיות שנמסרו; וכי הטענות שמעלה המבקשת בנוגע לכרטסות אלה הן טענות סרק.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כפי שיבואר, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

9.סעיף 198א לחוק החברות מאפשר, עוד בטרם הוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת, לפנות לבית המשפט בבקשה להורות לחברה לגלות מסמכים הנוגעים להליך האישור (רע"א 3487/16 יפעת נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 14 (6.9.2016)). תכליתו המרכזית של הליך זה היא לגשר על פערי המידע המובנים בין מגיש הבקשה לבין הנתבעים הפוטנציאליים אותם מבוקש לתבוע, לטובתה של החברה, ובכך להגביר את יעילותה של התביעה הנגזרת ככלי לאכיפת זכויות החברה (ראו: רע"א 7327/16 ברק נ' גזית-גלוב בע"מ, פסקה 7 (6.12.2016); רע"א 4725/16 בוקסר נ' לנגהולץ, פסקה 15 (26.10.2016)). לצד היתרונות הגלומים בהליך ייחודי זה, מתעורר חשש שמא ייעשה בו שימוש לרעה באופן שיסכל את תכליתו ואף יסב נזק לחברה (רע"א 255/24 יצחקי נ' מקס סטוק בע"מ, פסקה 12 (31.3.2024); רע"א 8243/21 גנוסר נ' חברת חשמל לישראל, פסקה 18 (16.2.2023) (להלן: עניין גנוסר); רע"א 804/20 גן שמואל מזון בע"מ נ' ק.ר.נ.א. בע"מ, פסקה 27 (5.5.2020) (להלן: עניין גן שמואל)). על מנת להסיר חשש כאמור, קובע החוק כי על מבקש הגילוי לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: האחד, מגיש הבקשה הוא מי שרשאי להגיש תביעה נגזרת; השני, הועמדה תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור תביעה נגזרת – הם קיומה של עילת תביעה לכאורה לחברה ותום ליבו של המבקש; והשלישי, על המסמכים המבוקשים לעמוד בדרישת הרלוונטיות לתביעה הנגזרת אותה מעוניין המבקש לנהל (ראו, למשל: שם, שם; רע"א 784/20 אקסטל לימיטיד נ' ברוך, פסקה 13 (15.6.2020) (להלן: עניין אקסטל לימיטיד); רע"א 6122/14 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר, פסקה 5 (6.5.2015) (להלן: עניין נשר)).

באשר לאמת המידה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמכים – נקבע, כי מאחר שהחלטות בהליך זה אינן ניתנות לערעור בשלב מאוחר יותר של ההליך, ובקשת רשות ערעור היא למעשה המסגרת הדיונית היחידה בה מתאפשר לבעל דין להשיג על החלטת הערכאה הדיונית – היקף הביקורת השיפוטית של ערכאת הערעור קרוב יותר לזה המופעל בהליכי ערעור בזכות (עניין גן שמואל, פסקה 24; עניין אקסטל לימיטיד, פסקה 13).

10.בענייננו, ובהתייחס לגילוי המסמכים בעניין מכר הדירות, לא ראיתי להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן המבקשת לא עמדה בנטל להצגת "תשתית ראייתית ראשונית" להתקיימות התנאים להגשת תביעה נגזרת. אשר לנטל זה, קבעה ההלכה כי אמנם הרף הראייתי הנדרש בהליך זה נמוך מהנדרש בשלב הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת – הדורשת רף של ראיות "לכאורה" (רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי, פסקה 64 (27.8.2014) (להלן: עניין אינטרקולוני)). ואולם, רף זה עודנו מציב בפני מבקש הגילוי משוכה שעליו לצלוח, ולא ניתן להסתפק "בספקולציות ובחשדות שאין להם עיגון ראייתי ושאינם מבוססים" (עניין גנוסר, פסקה 19; ראו גם: עניין נשר, פסקאות 11-10). כאמור, כל שטענה המבקשת בבקשתה לגילוי מסמכים בעניין זה הוא כי "קיים חשש כבד" כי מכר הדירות נעשה שלא במחיר שוק, תוך שהיא מפנה למספר פרויקטים בהם לשיטתה מכר זה התבצע, הא ותו לא. בכל הכבוד, אין בטענות אלו כדי להצביע אף לא על ראשיתה של תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה היעתרות לבקשה, ואין המבקשת יכולה "להפוך את היוצרות" ולהעביר את הנטל המוטל עליה בעניין זה לכתפיה של החברה (עניין נשר, פסקה 11). לדברים אלו משנה תוקף בהתחשב בכך שהחברה כבר מסרה למבקשת במהלך ההליך מסמכים שונים בנושא, שדי בהם כדי לאפשר למבקשת לבצע בדיקות עצמאיות לבחינת השאלה האם הדירות אכן נמכרו במחיר שאינו מחיר שוק.

11.שונים הם פני הדברים בהתייחס לבקשת הגילוי בנושא מימון הייצוג בתביעת הקיפוח, ובפרט לעניין גילוי כרטסות החו"ז של חברות ההחזקה. המשיבה, בתשובתה לפניית המבקשת, הודתה כי אכן החברה היא שנשאה במימון ההוצאות המשפטיות בתביעת הקיפוח, אך טענה כי "הסכומים האמורים נזקפו לחובת בעלי המניות בכרטסות החו"ז של בעלי המניות, וקוזזו במלואם מסכומי דיבידנד ששולמו להם" (ההדגשה במקור). למעשה, טענה זו היא טענה מסוג "הודאה והדחה", בעניינה נתפס בעל הדין על דברים שהודה בהם, ולגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידו, נטל ההוכחה הוא עליו (ראו והשוו: ע"א 642/61 טופר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1003 (1962); ע"א 6681/21 קילקר נ' נועם, פסקאות 24-22 (12.7.2023); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 163 (2020)). מכל מקום, גרסה זו מצדיקה העברת הנטל לחברה להראות כי אכן בוצע קיזוז כאמור. בהקשר זה, יש ממש בטענות המבקשת לפיהן המסמך המרכזי להוכחת טענה זו הוא כרטסות בעלות המניות מהן לכאורה קוזז הדיבידנד – הן כרטסות חברות ההחזקה – לא הכרטסות האישיות של בעלי השליטה בהן שנמסרו למבקשת.

ואמנם, גבי אישר בעדותו כי הדיבידנד משולם לחברות ההחזקה; כי הדיבידנד נרשם בכרטסת חברת ההחזקה; וכדי לראות את הקיזוז יש לעיין בכרטסת חברות ההחזקה (בעמ' 31 לתמליל הדיון מיום 12.3.2024). יתרה מכך, גבי הוסיף והצהיר בעדותו כי אינו רואה "בעיה להראות את הכרטסת של חברות [ה]אחזקה אם יידרש". ממילא יש קושי בקביעת בית המשפט המחוזי כי יש בדרישה זו משום הכבדה בלתי סבירה על החברה, זאת בפרט, משעה שכרטסות אלה כבר הופקו בפועל ונמסרו לעיונו של בית המשפט.

12.בהקשר זה אוסיף, כי לא ירדתי לסוף דעתו של בית המשפט המחוזי ביחס לאותו 'קל וחומר' שערך בין גילוי המסמכים בעניין מינוי היועצת המשפטית לבין גילוי המסמכים שנדרש בעניין קיזוז תשלומי שכר הטרחה. בעוד שבעניין הראשון, לא עמדה המבקשת על בקשתה משסברה כי די בתשובת המשיבה – שלפיה אין התקשרות בכתב בין החברה ליועצת המשפטית – כדי להקים עילה להגשת תביעה נגזרת (ומבלי לנקוט עמדה בעניין זה), לא כך סברה ביחס לתשובת המשיבה בעניין האחרון. לפיכך, אין להסיק מוויתורה על בקשתה לגילוי מסמכים בעניין ההתקשרות עם היועצת המשפטית, כי ראוי שתסתפק במסמכים שגולו לה בעניין תשלום שכר עורכי הדין.

13.בטרם נעילה, ועל מנת להעמיד דברים על מכונם, ראיתי להעיר כי אף שהחלטתו של בית המשפט המחוזי הוכתרה בכותרת 'פסק דין' ואף צוין בשוליה "זכות ערעור כדין", עניין לנו ב'החלטה אחרת' אשר ערעור עליה הוא ברשות. אמנם, בהיותו של הליך גילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות הליך עצמאי, ובשים לב למבחן סופיות הדיון, ניתן היה לסבור כי מדובר בהליך נפרד שהחלטה בו מסיימת את בירור המחלוקת – אלא שבפסיקה נקבע כאמור כי מדובר בהחלטה אחרת, אשר ערעור עליה הוא ברשות (ראו: עניין אינטרקולוני, בפסקה 7 לפסק דינה של המשנה לנשיא מ' נאור). דברים דומים נקבעו לאחרונה גם ביחס להחלטה הדוחה בקשה לפי סעיף 198א לחוק החברות, כבענייננו (ער"א 5891/22 גנוסר נ' חברת חשמל לישראל (18.12.2022)). בדין פעלה אפוא המבקשת שעה שהגישה בקשת רשות ערעור.

14.הערעור מתקבל אפוא באופן חלקי. המשיבה תעביר לעיונה של המבקשת את כרטסות חברות ההחזקה (בעלות המניות) המעידות על זקיפת תשלומי שכר הטרחה לעורכי הדין לחובתן, ועל קיזוזם מהדיבידנד שחולק להן.

לנוכח תוצאות ההליך בכללותו, יבוטלו ההוצאות שהושתו על המבקשת בערכאה קמא, ולא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו.