רע"א 8243-21 רע"א 8243-21

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) מיום 30.9.2021 בה נדחתה בקשת המבקשת בתנ"ג 44166-09-19 לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: בקשת הגילוי).

רקע והחלטת בית משפט קמא

2.בשנת 2009 הגישה המשיבה 1 (להלן: חברת חשמל או החברה) תביעה כנגד המשיב 3 (להלן: טוקאן) יחד עם נתבעים נוספים שהיו על פי הטענה מעורבים במספר פרשיות שוחד שבוצעו בחברה (ת"א 2534-06-09; להלן: התביעה האזרחית והנתבעים בתביעה האזרחית בהתאמה). אחד הנתבעים היה עובד חברת החשמל שקיבל לפי הטענה את השוחד; והאחרים (ובכלל זה טוקאן), מי שנתנו לו שוחד כדי שיקדם את ענייניהם מול חברת החשמל. חברת החשמל עתרה בתביעה לפיצויים בגין נזקים והפסדים שנגרמו לה. סכום התביעה הועמד לצרכי אגרה על 20 מיליון ₪. ביחס לטוקאן נטען כי עליו להשיב לחברה את סכומי השוחד ששולמו לעובד חברת החשמל בסך 1.3 מיליון ₪, וכן לפצות אותה על הפסדיה – ההפרש בין המחירים ששולמו לבין מחירי השוק.

כנגד טוקאן הוגש גם כתב אישום בקשר עם השוחד האמור. במסגרת הסדר טיעון עמו, הוכרז טוקאן כעד מדינה. הוא הורשע במתן שוחד וטובת הנאה לאחד ממנהלי חברת חשמל, על מנת שיקדם את ענייניה של חברת חשמל צפון בע"מ (להלן: חשמל הצפון) חברה שהייתה בשליטתו, ויסייע לה לזכות בחוזים לאספקת ציוד לחברת חשמל. דינו של טוקאן נגזר ביום 31.8.2008, עוד לפני הגשת התביעה האזרחית.

3.בשנת 2010 הגיעו חברת החשמל וטוקאן להסכם פשרה במסגרת התביעה האזרחית (להלן: הסכם הפשרה). המשיב 2 – היועץ המשפטי של חברת החשמל בתקופה הרלוונטית (להלן: יהב), חתם על הסכם הפשרה בשמה של חברת החשמל.

בהסכם הפשרה הסכימה חברת החשמל למחוק את התביעה כנגד טוקאן בתמורה לכך שהוא ימסור לחברת החשמל מידע וראיות בדבר מעשי השחיתות שבוצעו בחברה על ידי יתר הנתבעים בתביעה האזרחית. עוד הוסכם כי חברת חשמל תשפה את טוקאן בגין כל סכום שייפסק שהוא חב בו במסגרת הודעות לצד שלישי שיוגשו כנגדו על-ידי הנתבעים האחרים, וכן כי חברת חשמל תישא בשכר טרחת עורך דינו.

הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 19.9.2012. זאת לאחר שנדחו התנגדויותיהם של חלק מהנתבעים בתביעה האזרחית אשר טענו בין היתר כי הסכם הפשרה נוגד את תקנת הציבור מאחר שהוא "קונה" את עדותו של טוקאן; כי טוקאן לא קיים את התחייבויותיו בהסכם עד המדינה שנכרת עמו; וכי הסכם הפשרה הוגש לבית המשפט כשנה לאחר חתימתו. אין מחלוקת כי בעקבות המידע שנמסר לחברת חשמל על-ידי טוקאן מכוח הסכם הפשרה, תיקנה החברה את כתב התביעה האזרחית. כמו כן, יצוין כי בין השנים 2020-2021 אושרו הסכמי פשרה בין החברה לבין יתר הנתבעים.

4.המבקשת היא בעלת מניות בחברת החשמל והיא רכשה את מניותיה בה בשנת 2018. בבקשה נושא בקשת רשות הערעור היא טענה כי הסכם הפשרה עם טוקאן נחתם ממניעים זרים ופגע בזכותה של חברת החשמל לגבות את הפיצוי המגיע לה ממנו בעקבות מעשי השחיתות בהם היה מעורב. לשיטתה, לחברת החשמל עומדת עילת תביעה כנגד טוקאן וכן כנגד נושאי המשרה בחברת החשמל שאישרו את הסכם הפשרה עמו (להלן נושאי המשרה).

עובר להגשת בקשת הגילוי פנתה המבקשת לחברת חשמל בדרישה מוקדמת לפי סעיף 194(ב) לחוק החברות, בה היא דרשה כי חברת חשמל תפעל למיצוי זכויות התביעה הנטענות. חברת חשמל דחתה את הדרישה, בטענה כי הסכם הפשרה נשקל בכובד ראש; כי ההחלטה להתקשר בו התקבלה כדין; וכי עילות התביעה להן טענה המבקשת, ככל שהיו קיימות, התיישנו זה מכבר.

5.בבקשת הגילוי עתרה המבקשת לקבל מסמכים הנוגעים להליכים ולפעולות שהביאו לחתימת הסכם הפשרה עם טוקאן ובכלל זה: תיעוד המידע שנמסר לדירקטוריון חברת החשמל עובר לחתימה על הסכם הפשרה; עובר להגשת כתב התביעה; ועובר להגשת כתב התביעה המתוקן; המידע שמסר טוקאן לחברה בתמורה לחתימה על הסכם הפשרה ותיעוד אימות המידע על-ידי החברה; דוחות ביקורת שערכה החברה לגבי מעשיו של טוקאן; והסכמי הפשרה שנחתמו עם יתר הנתבעים.

6.ביום 30.9.2021 ניתנה ההחלטה נושא הבקשה דנן. בהחלטה נקבע שיש לדחות את בקשת הגילוי ממספר טעמים.

ראשית, נקבע כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית ראשונית לעילת התביעה הנטענת על ידיה. כך, המבקשת לא ביססה תשתית לאפשרות ביטול הסכם הפשרה שנחתם עם טוקאן ולכן לא הוכח שיש לחברה עילת תביעה כנגדו. כמו כן, לא הועמדה תשתית ראייתית ראשונית המבססת את עילות התביעה כנגד נושאי המשרה שאישרו את ההסכם. זאת מאחר שהמבקשת טענה שלא ידוע לה איך אושר הסכם הפשרה; איזה מידע עמד בפני נושאי המשרה; והיא אף לא הצביעה על פגם כלשהו בהליך קבלת ההחלטה להתקשר בהסכם. כמו כן, הנסיבות שעליהן הצביעה המבקשת אינן מעידות על חוסר סבירות של ההחלטה להתקשר בהסכם הפשרה או על שיקולים זרים שעמדו בבסיסה, באופן המצדיק קבלת בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת.

שנית, נקבע כי ככל שעמדו לחברה עילות התביעה להן טוענת המבקשת, הרי שהן ממילא התיישנו. עילת התביעה כנגד טוקאן התיישנה מאחר שהסכם הפשרה עמו נחתם למעלה משבע שנים לפני הגשת בקשת הגילוי, ומועד זה (ולא המועד בו אישר בית המשפט את הסכם הפשרה) הוא המועד הרלוונטי ממנו נמנה מרוץ ההתיישנות. באשר להתיישנות עילת התביעה כנגד נושאי המשרה, נקבע כי לא הוכח מהו המועד שבו נודעו העובדות הרלוונטיות למי שיכול היה להניע את הגשת התביעה בשמה של החברה בעילה הנטענת. הסכם הפשרה לא נערך במחשכים. משכך ומאחר שנערכו דיונים לגבי ההסכם, הרי שיש להניח שבעלי המניות ונושאי המשרה בחברה ידעו או היו יכולים בזהירות סבירה לדעת על חתימתו בסמוך למועד החתימה עליו בשנת 2010. עוד נקבע כי ההחלטה לאשר את הסכם הפשרה חוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי.

שלישית, בקשת הגילוי נדחתה אף מטעם נוסף - חוסר תום ליבה של המבקשת. בית משפט קמא הבהיר כי ככלל אין די בכך שהמניות נרכשו על ידי המבקשת לאחר האירועים נושא בקשת הגילוי, לביסוס טענת חוסר תום לב, אך זאת כאשר יש הסבר סביר לרכישה. המבקשת דנן רכשה את המניה שנים רבות לאחר שהסכם הפשרה נחתם, כאשר במועד הרכישה היא לא הייתה יכולה להניח כי החברה תממש את זכות התביעה הנטענת. כמו כן, המועד בו רכשה המבקשת את המניה מעורר חשש כי הבקשה הוגשה כחלק ממלחמתו של בנה של המבקשת כנגד החברה, וזאת לאור העובדה שהבן עבד בחברת חשמל מספר שנים וסיום העסקתו לווה בהליכים משפטיים.

7.למען שלמות התמונה יצוין כי בקשת רשות הערעור הוגשה תחילה כערעור בזכות. בהמשך, בעקבות בקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים 2-1, ניתנה ביום 7.8.2022 החלטה על-ידי כב' הרשמת ק' אזולאי לפיה יש לסווג את ההליך כערעור ברשות. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה על-ידי השופט ד' מינץ ביום 18.12.2022, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות הצדדים

8.לטענת המבקשת, החלטתו של בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת ברוחב יד בבקשות גילוי מכוח סעיף 198א לחוק החברות ועם הרף הנמוך שנקבע להוכחת התשתית הראייתית הראשונית בשלב זה של ההליך. המבקשת מדגישה כי יש לאפשר גילוי של המסמכים המתעדים את מלוא המידע שהביא יהב בפני הדירקטוריון לצורך קבלת ההחלטה בדבר הסכם הפשרה, זהות הנוכחים והדעות שהובעו - כדי לבחון האם התקיים הליך תקין גם בהיבט המהותי.

לשיטת המבקשת, בית משפט קמא שגה כאשר קבע שאין בבקשה כדי לבסס תשתית ראייתית ראשונית. ממכלול הנסיבות עולה כי נושאי המשרה התקשרו בהסכם הפשרה מתוך מטרה להיטיב עם טוקאן חרף הנזקים שגרם לחברה. בהתייחס ליהב נטען כי הוא קידם את הסכם הפשרה כדי להסתיר את חלקו שלו במעשי השחיתות, וכדי להיטיב עם טוקאן שאליו היה מקורב. הקשרים בין השניים נלמדים מעדותו של טוקאן בהליכים הפליליים. טוקאן העיד שם כי חברת החשמל החליטה שלא להתקשר בפעילות עסקית עם החברה בבעלותו, חברת חשמל הצפון, עקב חשדות להטעיה מצדה. למרות זאת, טוקאן המשיך לעשות עסקים עם חברת החשמל באמצעות חברה אחרת שהייתה בבעלותו שנוהלה באמצעות אנשי קש, ויהב היה מודע לכך.

כמו כן, נטען שטוקאן הזהיר את יהב בדבר חקירה סמויה שהתנהלה נגדו בחשד לביצוע מעשה אונס והטרדות מיניות. המבקשת אף הוסיפה כי מלכתחילה נתבע טוקאן בתביעה האזרחית רק למראית עין, וכדי ליצור את הרושם שיהב פועל להיפרע מכלל הגורמים הרלוונטיים על הנזקים שגרמו לחברה. עם זאת, בהמשך טרפד יהב את התביעה כנגד טוקאן כדי לשכנע את הדירקטורים בדבר הנחיצות בהסכם הפשרה.

9.המבקשת סבורה כי הסכם הפשרה לא הביא לחברה כל תועלת, שכן ממילא היו די ראיות לביסוס התביעה כנגד יתר המעורבים – הנתבעים בתביעה האזרחית. זאת בהתבסס על חומר החקירה שהוגש בהליכים הפליליים בהם הורשעו, ומאחר שממילא טוקאן התחייב במסגרת הסכם עד המדינה למסור את מלוא המידע שיש לו. כמו כן, בפועל, בסופו של דבר גם לאחר יישום הסכם הפשרה, לא נכללו נתבעים נוספים בכתב התביעה המתוקן, וסכום התביעה לא השתנה אף הוא.

יתרה מכך, התחייבותה של חברת החשמל לשפות את טוקאן בגין הודעות צד ג' ככל שיוגשו בתביעה האזרחית, עודדה הגשת הודעות כאלה באופן שהביא את חברת חשמל לחתום גם עם יתר הנתבעים בתביעה האזרחית על הסכמי פשרה. כך הוסר מעל יהב האיום שמי מהם יחשוף את מעורבותו בעבירות בהן הם הורשעו. עובדות אלה מעידות על המטרה הפסולה של הסכם הפשרה באופן המצדיק היעתרות לבקשת הגילוי.

10.המבקשת טענה כי לא ידוע לה אילו נתונים הוצגו בפני הדירקטוריון בטרם אושר הסכם הפשרה, אך היה עליו להביא בחשבון את מכלול האמור לעיל ובהתאם לכך לסרב לאשר את ההסכם. יתרה מכך, לטענתה, ספק אם הנתונים אודות הקשר בין טוקאן ליהב דווחו לדירקטוריון. אם אלה הם פני הדברים - מדובר בהסכם שהושג תוך ניצול ציני של יהב את מעמדו.

המבקשת הבהירה כי היא אינה חולקת על כך שההחלטה להתקשר בהסכם הפשרה חוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי, אולם אף-על-פי-כן היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומצדיקה התערבות. זאת לאור הנזקים שנגרמים לחברה שאינה יכולה להיפרע מטוקאן, ומאחר שההסכמים נחתמו כדי להשתיק את הפרשה. המבקשת הוסיפה וטענה כי העובדה שהחברה לא צירפה את הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון הרלוונטיות, מחזקת את המסקנה כי ההחלטה התקבלה שלא בתום לב ומשיקולים שאינם עניינים.

11.באשר להתיישנות התביעה טענה המבקשת כי הסכם הפשרה היה מותנה באישור בית המשפט ולכן מועד האישור הוא המועד בו מתחיל מרוץ ההתיישנות. היא הוסיפה כי הסכם הפשרה נחתם תוך הטעיה או תרמית בדבר הקשר הפסול בין נושאי משרה בכירים בחברת חשמל לבין טוקאן. לכן קיימת עילה לביטולו של הסכם הפשרה ושל פסק הדין שנתן לו תוקף.

עוד נטען כי כדי להכריע האם התביעה כנגד נושאי המשרה התיישנה, יש לברר את המועד בו היה על החברה לדעת על הפגמים בחתימה על הסכם הפשרה. עניין זה ניתן לבירור רק במסגרת התובענה עצמה. יתרה מכך, אם תתקבל הטענה כי הסכם הפשרה נחתם בתרמית או באמצעות הטעיה של יהב, מרוץ ההתיישנות יחל רק ממועד הידיעה אודות עילת התביעה כמשמעותה בסעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשכ"ח-1958.

12.המבקשת הבהירה כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, בקשתה הוגשה בתום לב. לטענתה, האינטרס שלה בהגשת הבקשה הוא טוהר המידות של החברה, וזאת מאחר שאביה הוא אחד ממייסדיה. היא הוסיפה כי גם לו היה ממש בטענה שהיא פועלת בשליחות בנה, לא היה בכך כדי להעיד על חוסר תום לב מצידה. זאת מאחר שמאבקיו של בנה בחברה התמקדו בביעור שחיתויות, ולכן דווקא יש לזקוף לזכותה את ההצטרפות למאבק.

13.המשיבים 2-1 (הם חברת חשמל ויהב), טענו כי ההלכה היא שערכאת הערעור תימנע מלהתערב בשיקול הדעת של הערכאה המבררת בהתייחס להחלטות בנושא של גילוי ועיון במסמכים כמו ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור דנן. לגופם של דברים, חברת חשמל ויהב סומכים ידיהם על החלטת בית משפט קמא.

באשר לטענת ההתיישנות נטען כי לא נדרש בירור עובדתי ביחס אליה, וכי לכן לא הייתה כל הצדקה לדחות את בירורה לשלב מאוחר יותר. טענות המבקשת מתמקדות בניגוד עניינים נטען בין יהב לבין החברה. הן אינן עוסקות בחברי צוות דירקטוריון החברה שאישר את הסכם הפשרה או ביתר חברי הדירקטוריון, וזאת כאשר הסכם הפשרה היה ידוע לכל הגורמים הרלוונטיים בחברה. הטענה לתרמית והטעיה הועלתה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור.

יתרה מכך, בניגוד לטענת המבקשת, אין חשיבות למועד ידיעתה שלה אודות עילת התביעה הנטענת, וממילא לא נטען דבר ביחס למועד זה. מכל מקום, גם ממועד אישור הסכם הפשרה חלפה תקופת ההתיישנות, שיש לחשבה בהתאם למועד הגשת התביעה ולא בהתאם למועד הגשתה של בקשה לגילוי מסמכים.

עוד נטען כי ההחלטה להתקשר בהסכם הפשרה חוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי. המבקשת אינה חולקת על כך אלא שהיא מבקשת להתערב בשיקול הדעת משום שלשיטתה הוא הופעל באופן בלתי סביר.

חברת חשמל ויהב הוסיפו כי המבקשת מודה בבקשת רשות הערעור כי היא הצטרפה למאבקו של בנה בחברה. עובדה זו מעידה על ניגוד עניינים וחוסר תום לב שלה, בשלהם היא ביקשה להגיש תביעה נגזרת בשם חברת חשמל. בנוסף, המבקשת העלתה במסגרת בקשת רשות הערעור טענות חדשות ודרישות לגילוי מסמכים חדשים שלא הועלו בבקשת הגילוי המקורית באופן המהווה הרחבת חזית אסורה.

14.חברת החשמל ויהב טענו עוד, כי המבקשת עצמה מודה שאינה יודעת דבר על אופן אישור הסכם הפשרה; וכי הטענה בדבר ה"דגלים האדומים" עליהם היא הצביעה, נדחתה בבית משפט קמא. זאת ועוד, הסכם הפשרה אושר על-ידי דירקטוריון החברה כאשר צוות של 3 חברי דירקטוריון (בהם יו"ר הדירקטוריון), אף ליווה את התהליך לכל אורכו. כמו כן, הוגש דיווח אודות ההסכם ליועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, שר התשתיות, שר האוצר ורשות החברות. האינטרס הנטען של יהב (שבית המשפט קמא לא קיבל את הטענה אודותיו) אינו מעיד על אינטרס של יתר חברי הדירקטוריון באישור ההסכם.

עוד יש לדחות את הטענות והספקולציות לפיהן יהב ביקש לפגוע בעיקולים שהוטלו בהליך על נכסיהם של הנתבעים בתביעה האזרחית, על-ידי זימון עד לא רלוונטי מטעם חברת חשמל כדי לעודד את החתימה על הסכם הפשרה; את הטענות ביחס לאופן בו נוהלה התביעה; ואת הטענות לפיהן החתימה על הסכם הפשרה פגעה בטובת החברה.

לפי הטענה, הסכם הפשרה הביא לקבלת מידע מטוקאן, כאשר המבקשת עצמה עמדה על השינויים והתוספות בכתב התביעה המתוקן בעקבות מידע זה. בעקבות המידע שהתקבל, נוספו עילות תביעה ונזקים נוספים כנגד הנתבעים, והמידע אף חיזק את הטענות בכתב התביעה כנגדם. כמו כן, בעקבות אותו מידע נקטה חברת חשמל בצעדים שונים כלפי גורמים נוספים שלא נתבעו בתביעה האזרחית. עוד הודגש כי יהב אינו עובד עוד בחברה, וגם משום כך אין בסיס לטענות כנגד החתימה על הסכמי הפשרה עם יתר הנתבעים בתביעה האזרחית.

המבקשת אף לא הצביעה על עילה לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שנתן לו תוקף ככל שהם נוגעים לעילת התביעה כנגד טוקאן. זאת בעיקר כאשר הצדדים פעלו בהתאם להסכם זה במשך שנים. טענות התרמית עלו לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור הנוכחית ולא בבקשת הגילוי נושא הבקשה דנן. מכל מקום, גם לו היה ממש בטענה לקשרים בין טוקאן לבין יהב או ברשלנות הדירקטוריון באישור הסכם הפשרה – אין בכך כדי להצדיק את ביטולו של ההסכם.

15.טוקאן סבור אף הוא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לגישתו, המבקשת לא טענה לעילה המצדיקה את ביטול פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה. הוא הוסיף כי אף לו הייתה עילה לביטול כאמור, היא התיישנה מאחר שהמועד הרלוונטי לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא מועד החתימה על הסכם הפשרה. המבקשת לא הכחישה שידעה על ההסכם סמוך לאחר חתימתו. כפי שצוין בפסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, זכותה של החברה לוותר על התביעה נגד טוקאן ולכן ההסכם היה תקף גם ללא אישור בית משפט.

טוקאן הוסיף וטען כי אם יבוטל הסכם הפשרה, החברה לא תוכל לעשות שימוש במידע שהוא מסר לה מכוחו, ולכן ממילא לא תוכל לנהל תביעה כנגדו. כמו כן, חברת החשמל כבר עשתה שימוש במידע שטוקאן מסר לה כנגד הנתבעים האחרים. לכן אם יבוטל ההסכם, היא תהיה חשופה לתביעה שכנגד מצדו. כמו כן, קבלת טענות המבקשת תחייב גם את ביטולם של יתר הסכמי הפשרה. תוצאה שכזו מנוגדת לטובתה של החברה.

טוקאן הוסיף וטען כי אין זה מתפקידו של בית המשפט להעריך את מאזן הרווח וההפסד של החברה בהסכם הפשרה. יתרה מכך, תיאור התמורה שניתנה לטוקאן מופרכת. החברה לא הייתה יכולה לנהל תביעה נגד הנתבעים ואף נגד טוקאן עצמו ללא המידע שקיבלה ממנו.

דיון והכרעה

16.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כפי שיבואר להלן, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

הכללים החלים על בקשה לגילוי מכוח סעיף 198א לחוק החברות

17.סעיף 198א לחוק החברות מאפשר הגשת בקשה לגילוי מסמכים - בין לאחר שהוגשה בקשה לאישור תביעה נגזרת ובמסגרת הדיון בבקשה; ובין כתובענה נפרדת, ועוד לפני הגשת בקשה כאמור (רע"א 3487/16 יפעת נ' בנק לאומי לישראל (6.9.2016)).

כידוע, הליך של תביעה נגזרת הוא הליך חריג המאפשר למי שאינו האורגן המוסמך בחברה להיכנס בנעליה של החברה ולהגיש תביעה בשמה. מאחר שמדובר בזכות חריגה, תנאי להגשת התביעה הוא קבלת אישור מבית המשפט (סעיף 198 לחוק החברות). על רקע האמור ניתן להבין כי הליך הגילוי בהתאם לסעיף 198א, אף הוא הליך חריג שכן הוא מאפשר למי שטרם קיבל אישור לניהול התביעה בשם החברה, ואף למי שטרם הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, לקבל מסמכים מהחברה.

תכליתו של הליך כזה הגילוי היא לגשר על פערי המידע המובנים בין מי שמבקש לתבוע בשם החברה ולאכוף את זכויותיה; לבין המשיבים – הם הנתבעים הפוטנציאליים שאותם הוא מבקש לתבוע לטובתה של החברה. היעתרות לבקשה לגילוי מסמכים עשויה, במקרים המתאימים, לתרום להגשת תביעה בשלה ושלמה יותר; או לחילופין היא עשויה למנוע הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת שהיא חסרת בסיס ושדינה להידחות. זאת באותם מקרים בהם גילוי המסמכים מביא את המבקש לכלל מסקנה כי לא ניתן לבסס עילת תביעה כנגד המשיבים הפוטנציאליים.

18.יחד עם זאת, קיומה של האפשרות להגיש בקשה מסוג זה, מעורר חשש להגשת בקשות סרק אשר יסכלו את המטרה לשמה נועד סעיף 198א; ישמשו לעקיפה של זכות העיון המוגבלת הנתונה לבעל מניות בהתאם לסעיף 184 לחוק החברות; יובילו לסרבול ההליכים; ויפגעו ביעילות מוסד התביעה הנגזרת.

לכן, אני סבורה כפי שציינתי לא פעם בעבר, כי חרף היתרונות שקיימים בהליך של בקשה מכוח סעיף 198א, על בתי המשפט להיות זהירים בהיעתרות לבקשות כאלה ולמנוע אפשרות של שימוש לרעה בהליך כזה. זאת על-ידי בחינה קפדנית של התנאים שנקבעו בסעיף (ראו למשל: תנ"ג (ת"א) 27487-03-18 בנתאי נ' אקסטל לימיטד (30.12.2019). בקשת רשות ערעור נדחתה על-ידי בית משפט זה ברע"א 784/20 אקסטל לימיטד נ' בנתאי (15.6.2020) (ההחלטה בבקשת רשות הערעור תכונה להלן: עניין אקסטל לימיטד)).

19.סעיף 198א לחוק החברות קובע שלושה תנאים מצטברים לקבלת בקשה לגילוי מסמכים: המבקש רשאי להגיש תביעה נגזרת; ישנה תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת (קרי קיומה של עילת תביעה לכאורה ותום-לב מצד המבקש); והמסמכים המבוקשים הם רלוונטיים (בהתחשב בין היתר בשלב המקדמי בו מצוי ההליך).

בהתייחס לעילת התביעה – הרי כפי שנקבע זה מכבר בפסיקה, הרף הראייתי הנדרש בשלב זה של ההליך הוא נמוך יותר מזה הנדרש בשלב הבקשה לאישור תביעה נגזרת (שהוא רף של ראיות "לכאורה"). ואולם הגם שמדובר ברף נמוך, הוא מציב בפני המבקש משוכה שעליו לצלוח, והוא אינו יכול להסתפק בספקולציות ובחשדות שאין להם עיגון ראייתי ושאינם מבוססים (ראו: רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 20 (5.12.2017); רע"א 6122/14 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר, פסקאות 11-10 (6.5.2015)).

השאלה מהי התשתית הראייתית הראשונית שדי בה לתמיכה בבקשה לגילוי מסמכים על פי סעיף 198א לחוק החברות, נגזרת מהנסיבות של כל מקרה ומעילות התביעה הנטענות. בחינת קיומה של תשתית ראייתית ראשונית צריכה להיעשות קודם כל על סמך האמור בבקשת הגילוי. כך, ניתן לבחון האם טענותיו של המבקש בכללותן והצטברות האינדיקציות עליהן הוא מצביע, מעידות על חשד ראשוני לקיומה של עילת התביעה (ראו: עניין אקסטל לימיטד).

מנגד, החברה המשיבה אינה נדרשת בשלב טרום-מקדמי זה לחשוף ולגלות מסמכים כדי להתגונן מפני הבקשה - ובפרט לא את המסמכים שאותם המבקש דורש לגלות. גילוי כזה של מסמכים עשוי להיות כרוך בעלויות ניכרות, הן בשל הצורך לאתר את המסמכים ולמיינם; והן בשל החשיפה של מידע שאלמלא הצורך להתגונן בהליך לא היה נחשף. כמו כן, חיוב החברה לגלות את המסמכים המבוקשים כדי להתגונן מפני בקשת גילוי - תייתר הלכה למעשה את קיומם של התנאים בהם על מבקש הגילוי לעמוד.

20.לפני שנבחן את טענות הצדדים לגופן, נייחד מספר מילים לגבי אמות המידה בהן על ערכאת הערעור לבחון השגות על החלטות בבקשות לפי סעיף 198א לחוק החברות. כפי שציינתי לעיל, בהחלטה מיום 18.12.2022 קבע בית משפט זה (השופט ד' מינץ) כי הערעור על החלטה בבקשה לפי סעיף 198א לחוק החברות הוא ערעור ברשות גם כאשר מדובר בבקשה שהוגשה במסגרת הליך נפרד ועוד לפני הגשת בקשת האישור לגופה. מסקנה זו מקובלת אף עליי, בין היתר משום שדחייה של בקשה לגילוי מכוח סעיף 198א לחוק החברות אינה מהווה בדרך כלל מעשה בית דין ביחס לעילת התביעה הנטענת של החברה. כך, ככל שתוגש בהמשך בקשה חדשה מכוח סעיף 198א לחוק החברות או לחילופין בקשה לאישור תביעה נגזרת באותן עילות, יוכל בית המשפט לדון בה (ראו למשל: רע"א 1365/17 בנק הפועלים בע"מ נ' נשר (9.3.2017)).

יחד עם זאת, כאשר בית משפט שלערעור נדרש לבחון החלטות שניתנו בבקשות לפי סעיף 198א, עליו לתת את הדעת לכך שההחלטה נושא בקשת רשות הערעור היא החלטה שסיימה את ההליך נושא בקשת הרשות (והיא אינה בקשת ביניים בהליך זה). זאת בניגוד להחלטות בבקשות לגילוי מסמכים שניתנות תוך כדי הליך קיים המוסיף להתנהל, ושניתן יהיה לכן לערער עליהן גם במסגרת פסק הדין שיסיים את ההליך. משכך, אני סבורה כי היקף הביקורת השיפוטית של ערכאת הערעור ביחס להחלטות אלה צריך להיות רחב יחסית (ראה גם: רע"א 804/20 גן שמואל מזון בע"מ נ' ק.ר.נ.א. בע"מ, פסקה 24 (5.5.2020)); ושניתן יהיה להעניק רשות לערער ביתר קלות לעומת בקשות רשות ערעור על החלטות בבקשות לגילוי מסמכים בהליך "רגיל". בשל כך החלטתי, כפי שצוין בפיסקה 16 לעיל, לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

יישום הכללים למקרה דנן

21.לאחר עיון בבקשה ובתשובות על נספחיהן, אני סבורה כי אין מקום לקבל את הערעור ולהתערב בהחלטת בית משפט קמא שלא להיעתר לבקשת הגילוי, מאחר שבקשת הגילוי נעדרת תשתית ראייתית ראשונית. למעלה מן הצורך, יובהר כי המבקשת אף לא הצליחה לסתור את הטענות שהועלו נגדה ביחס להגשת בקשת הגילוי בחוסר תום לב.

העדרה של תשתית ראייתית ראשונית

22.השאלה האם המבקשת העמידה תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של עילת תביעה, צריכה להיבחן לאור עילות התביעה הנטענות על-ידיה. מעיון בבקשה עולה כי לטענת המבקשת יש לחברה עילת תביעה כנגד טוקאן בקשר עם הנזקים שהוא גרם לחברה כאשר הוא לקח חלק בפרשת השחיתות בה; כי יש לה עילות תביעה כנגד נושאי המשרה שאישרו את הסכם הפשרה; וכן כי יש לה עילת תביעה כנגד יהב. עילות אלה ייבחנו להלן.

23.עילת התביעה כנגד יהב – מרבית טענותיה של המבקשת בבקשת הגילוי נוגעות לקשרים הנטענים בין יהב לבין טוקאן. טענתה העיקרית של המבקשת היא כי בין טוקאן לבין יהב היו קשרים של "תן וקח" שהם שהובילו לכך שיהב קידם את הסכם הפשרה בניגוד לטובתה של החברה. עוד טענה המבקשת כי לאור הקשרים הנטענים הללו, יש לבחון את מעורבותו של יהב בפרשת השחיתות; לבחון האם איפשר את פעילותו הפסולה של טוקאן מול החברה; והאם כתוצאה מהתנהלותו ניצל טוקאן את קשריו בחברה ונחלץ מהתביעה כנגדו (סעיף 122 לבקשת הגילוי).

24.עיון בבקשת הגילוי ובבקשה שלפניי מעלה כי הטענות ביחס לקשרים נטענים בין יהב לטוקאן נטענו ללא תימוכין. לשיטתה של המבקשת בבקשה, יש "לבחון" את התנהלותו של יהב והאם מעל בחובות האמון שלו כלפי החברה. ואולם, בקשה לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת לא נועדה כדי לאפשר לבעל מניות "לבחון התנהלות" של נושא משרה בחברה בלא שיש לו בסיס לחשד כי לחברה יש עילת תביעה נגדו.

25.המבקשת טענה בהקשר זה כי יהב הופקד על "ניקוי האורוות" בחברה, וכי הוא ביקש "לקבור" את הפרשה של טוקאן כדי שלא יתגלה חלקו במעשי השחיתות. מדובר בהשערות בלבד ובספקולציות מרחיקות לכת שקשה למצוא להן ביסוס ראייתי בבקשה או בנספחיה.

אינדיקציה לקשר הפסול בין טוקאן ליהב, מוצאת המבקשת באזהרה שנתן טוקאן ליהב אודות חקירה שמתנהלת כנגדו בקשר עם הטרדה מינית. כדי לבסס את טענתה, היה על המבקשת להוכיח כי האזהרה קשורה להסכם הפשרה וכי היא ניתנה לפני ההתקשרות בו. המבקשת מפנה בהקשר זה לדו"ח משנת 2015 הנוגע לבירור תלונה בטענה של הטרדה מינית נגד יהב. מהדו"ח עולה שטוקאן הזהיר את יהב שיו"ר ועד העובדים הצפוני הקודם ואחרים רוצים לפגוע בו. טוקאן טען כי האזהרה ניתנה בשנת 2014. יהב לא פירט באותו הדו"ח מתי היא ניתנה, ורק ציין כי הוא סבור ש"תלונת הסרק המפלצתית – היא תוצאה של האזהרות" (סעיף 39 לדוח).

משכך, המבקשת לא הוכיחה כי האזהרה שניתנה על ידי טוקאן ניתנה עובר לחתימה על הסכם הפשרה (שכזכור נחתם עוד בשנת 2010). מכל מקום, אינני סבורה כי די באזהרה של טוקאן ליהב כי יש גורמים בוועד העובדים שמעוניינים לפגוע בו, כדי להוות תשתית ראייתית ראשונית לקביעה לפיה הסכם הפשרה משנת 2010 נחתם כפי שנחתם הודות לאותה אזהרה או כי הוא קשור אליה.

26.המבקשת הוסיפה וטענה כי ניתן ללמוד אודות הקשרים הפסולים בין טוקאן לבין יהב גם מאופן ניהול התביעה כנגד טוקאן על ידי יהב, שהיה אחראי על ניהולה. לטענתה, כתב התביעה שהוגש כנגד טוקאן היה כתב תביעה "רזה" שלא כלל את כל הראיות בעניינו של טוקאן. בהמשך, כך נטען, טרפד יהב את הליך הטלת העיקולים על נכסי הנתבעים על-ידי זימון עד לא רלוונטי, וזאת כדי לשכנע את הדירקטוריון לחתום על הסכם פשרה. עוד נטען כי בסופו של דבר נחתם הסכם פשרה שמעניק טובות הנאה מפליגות לטוקאן ושאין בו כל תועלת לחברה חשמל.

גם דין טענה זו להידחות. עיון בכתב התביעה, בהסכם הפשרה ובכתב התביעה המתוקן מעלים כי כתב התביעה לא הוגש למראית עין בלבד, וכי החברה דווקא ביקשה למצות את הדין עם הגורמים שגרמו לה לנזקים בעקבות פרשת השחיתות. בנוסף, אף אם נניח כי יהב התרשל בניהול התביעה כנגד טוקאן (עילה שהמבקשת לא טענה לה שכן לגרסתה יהב נהג כך באופן מכוון), אין די בהתרשלות כזו כדי לבסס מסקנה בדבר ניגוד עניינים של יהב בקשר עם ההתקשרות בהסכם הפשרה. לבסוף, באשר להסכם הפשרה הרי כפי שיובהר בהרחבה בהמשך, אינני סבורה שהמבקשת ביססה חשש שלפיו הסכם הפשרה היה בלתי סביר.

לאור האמור, המבקשת לא הוכיחה גם לא במידה הנדרשת בשלב זה, כי ליהב היו קשרים מיוחדים עם טוקאן, ושבפעולותיו לקידום הסכם הפשרה, הוא פעל בניגוד עניינים.

27.עילת התביעה כנגד טוקאן – אין מחלוקת בין החברה לבין המבקשת כי מלכתחילה הייתה לחברה עילת תביעה כנגד טוקאן. בגין עילה זו הוגשה כאמור התביעה האזרחית בשנת 2009. ואולם, החברה ויתרה כאמור על זכות התביעה שלה במסגרת הסכם הפשרה בו היא התקשרה עם טוקאן ושקיבל תוקף של פסק דין. לכן יש לבחון האם יש עילה לביטולו של הסכם זה – שכן רק אם הוא יבוטל, תוכל החברה לשוב ולתבוע את טוקאן.

כעולה מבקשת הגילוי, טענת המבקשת היא כי אם הסכם הפשרה לא הובא לאישור הדירקטוריון, הרי שהוא "נולד בחטא" (סעיף 127 לבקשה). ראשית, לא ניתן לקבוע כי טענה זו הוכחה ולו גם ברמה הנדרשת בשלב זה. כך, לגישת המשיבים הסכם הפשרה אושר על ידי הדירקטוריון, בעוד המבקשת עצמה מודה כי היא אינה יודעת אם ההסכם אכן הובא לאישורו אם לאו. שנית, אף לו היה ממש בטענה, ספק רב אם היה די בה להעניק לחברה בשלב זה, שנים רבות לאחר שההסכם נחתם ויושם על ידי החברה, זכות לבטלו מול טוקאן ולחזור ולתבוע אותו.

טענה נוספת של המבקשת היא כי יש לבטל את ההסכם מאחר שהוא "מפוקפק" ומקנה הטבות רק לטוקאן ולא לחברה. גם טענה זו אינה מקימה עילה לביטול הסכם הפשרה. אם הסכם הפשרה אושר כדין על ידי החברה באמצעות הדירקטוריון שלה, הרי טענות כנגדו יכולות לכל היותר להיות מועלות נגד נושאי המשרה בחברה שהביאו את החברה להתקשר בו – טענות שיידונו בחלק הבא של ההחלטה. המבקשת הוסיפה וטענה כי אם טוקאן לא מסר לנושאי המשרה שאישרו את הסכם הפשרה את מלוא המידע בהתאם להסכם הפשרה, יש בכך משום הפרה של ההסכם מצידו של טוקאן המקימה לחברה עילה לביטולו. אלא שגם טענה זו נטענה ללא כל תימוכין וכהשערה בלבד.

יצוין כי הסכם הפשרה אושר על-ידי בית המשפט בתביעה האזרחית לאחר שבית המשפט דן בהתנגדויות מצד יתר הנתבעים, שחלקן מבוססות על טענות דומות לאלה שאותן מעלה המבקשת כיום בבקשת העיון. כך, בית משפט קמא דחה את הטענה לפיה ההסכם פסול מאחר שמדובר ב"קניית" עדותו של טוקאן בתמורה גבוהה ואת הטענה שהתביעה הוגשה מלכתחילה מבלי שהיה לה בסיס.

28.באשר לטענה כי ההסכם בטל מחמת הטעיה – מעיון בבקשת הגילוי עולה כי המבקשת לא העלתה טענה להטעיה במסגרתה (ראו גם סעיף 58 להחלטה נושא בקשת רשות הערעור). יש לדחות את הטענה ולו מטעם זה.

למעלה מן הצורך יובהר כי אינני סבורה שהמבקשת העמידה תשתית ראייתית ולו ראשונית המבססת את טענת ההטעיה. לגישתה, החברה התקשרה בהסכם הפשרה מחמת טעות, מאחר שלא ידעה אודות הקשר הפסול בין נושאי משרה בכירים בחברת חשמל לבין טוקאן. ואולם, כאמור לעיל, אינני סבורה כי המבקשת ביססה את הטענה לקשרים פסולים בין יהב לבין טוקאן.

29.עילות התביעה כנגד נושאי המשרה – עילות התביעה להן טוענת המבקשת כנגד נושאי המשרה הן העדר אישור של הסכם הפשרה במוסדות החברה; לחילופין אישורו באופן לא מיודע; ולחילופי חילופין אישורו ברשלנות. באשר לשתי החלופות הראשונות – הרי כפי שהובהר לעיל, המבקשת עצמה טוענת כי לא ידוע לה האם וכיצד אושר הסכם הפשרה, זאת בעוד שחברת חשמל טענה כי הסכם הפשרה נערך ואושר כדין. מכאן כי תכליתה של בקשת הגילוי היא כי המבקשת, כבעלת מניות, תברר ביחס להסכם שנחתם לפני שנים רבות, האם ההחלטה להתקשר בו אושרה כדין. זאת בלא שיש לה אף ראשית ראייה או חשד המצדיק הנחה אחרת.

לא ניתן לקבל בקשה לגילוי מסמכים בנסיבות כאלה. אם תינתן לבעלי המניות האפשרות לדרוש מסמכים ביחס לכל החלטה של הדירקטוריון רק כדי לוודא שהיא אכן התקבלה ואושרה כדין, הדבר יגרום להכבדה משמעותית מאוד על חברות, יסכל את התכלית של כללי העיון של בעלי המניות במסמכי החברה, ואף יפגע בסופו של דבר במוסד התביעה הנגזרת. כפי שהובהר לעיל, הגם שהרף הראייתי בשלב זה של ההליך הוא נמוך, עדיין מדובר ברף שעל המבקשת לעמוד בו על ידי כך שתצביע על תשתית כלשהי לביסוס החשדות האמורים.

30.אכן, כפי שציין גם בית משפט קמא (בסעיף 70 להחלטה), גם ראיות ביחס למעשים שהם בלתי סבירים ונעדרי היגיון, עשויות בנסיבות מסוימות להעיד על חשד ראשוני לקיומה של עילת תביעה, חשד שדי יהיה בו בשלב זה להוכיח כי ההחלטה אודותיהם התקבלה ללא אישור כדין או שהיא אושרה באופן לא מיודע. אולם, אני סבורה כי טענות המבקשת, אף כשהן נבחנות כמכלול, אינן מביאות למסקנה לפיה ההחלטה לאשר את הסכם הפשרה הייתה, במועד בו היא התקבלה, בלתי סבירה ונעדרת כל היגיון.

לטענת המבקשת, חוסר הסבירות בהסכם נובע מכך שהוא פוטר את טוקאן מאחריותו לנזקים שגרם לחברה, ואף מעניק לו טובות הנאה משמעותיות בדמות שיפוי בגין שכר הטרחה שנשא בו ובגין תביעות צד ג'. כל זאת - מבלי שהחברה קיבלה ממנו תמורה הולמת.

כל הסכם פשרה כולל מטיבו ויתורים הדדיים. התובע מוותר בדרך כלל על חלק מתביעותיו או על חלק מהסכום שהוא סבור שהוא זכאי לו, וזאת כדי לקבל טובות הנאה אחרות, כמו גם ודאות וחיסכון בעלויות של הליכים משפטיים. גם במקרה דנן ויתרה חברת החשמל על עילות התביעה שהיו לה נגד טוקאן, וזאת כנגד התחייבותו לתת לה מידע ומסמכים ביחס לנתבעים האחרים. מסמכים אלה איפשרו לה להגיש את כתב התביעה המתוקן כנגד יתר הנתבעים, אליו נוספו עובדות המתארות את המסכת העובדתית הנוגעת למעשי השוחד בחברה.

לא ניתן לשלול את ההנחה לפיה נכון למועד ההתקשרות בהסכם, הייתה יכולה חברת החשמל להניח כי קבלת המידע הנוסף הזה תגדיל את הסיכוי כי היא תזכה לקבל פיצויים מאותם נתבעים. שיקול כזה הוא שיקול לגיטימי שחברת החשמל הייתה זכאית לשקול, ובהעדר הוכחה לניגוד עניינים של מי מהגורמים שקיבלו את ההחלטה להתקשר בהסכם הפשרה, אין מקום לשלול אותו.

31.עוד נטען על-ידי החברה שהסכם הפשרה איפשר לה להפסיק את התקשרותה עם ספקים מסוימים שהיו עשויים להמשיך לגרום לה לנזקים. כל השיקולים הללו מעידים על האופן בו החברה ראתה באותה עת את אפשרות המשך בירור התביעה מול טוקאן לעומת ההתקשרות בהסכם הפשרה עמו על יתרונותיו וחסרונותיו. לא ניתן לקבוע כי שקלול הסיכויים והסיכונים הזה הוא בלתי סביר ונעדר היגיון.

המבקשת הוסיפה כי ההסכם, הפוטר את טוקאן מאחריותו ו"קונה" את עדותו בהליך האזרחי בתמורה גבוהה, הוא הסכם חריג ומקומם בהיבט הציבורי-מוסרי. אכן, כחלק מהסכם הפשרה הסכים טוקאן למסור מידע ואף להעיד בתביעה נגד יתר הנתבעים, כדי לחזק את תביעתה של חברת החשמל כנגד הנתבעים הללו (באופן דומה להסכמה עם עד מדינה בהליך פלילי). אינני סבורה כי התנהלותה של חברת החשמל בהקשר זה היא פסולה באופן המאפשר את ביטול הסכם הפשרה מטעמים של תקנת הציבור (אף שיתכן שלו טוקאן היה נדרש להעיד בהליך, עובדת קיומו של ההסכם הייתה משליכה על משקלה של עדותו).

גם הטענה שבפועל לא השיג ההסכם את מטרתו (ככל שיש בה ממש), וכי הוא גרם לחברת חשמל לחתום על הסכמי פשרה עם יתר הנתבעים בחלוף כעשור מאז נחתם הסכם הפשרה עם טוקאן, אינה מביאה למסקנה כי ההסכם היה הסכם בלתי סביר במועד בו הוא נחתם ובהתייחס למידע שעמד בפני חברת החשמל באותה עת.

32.כאמור המבקשת העלתה גם טענה חלופית לפיה ההחלטה להתקשר בהסכם הפשרה התקבלה ברשלנות. החלטה של חברה לאשר הסכם פשרה היא החלטה עסקית. לכן, מכוח כלל שיקול הדעת העסקי, בית המשפט יימנע ככלל מלהתערב בה ולבחון אותה לגופה, אם היא התקבלה במוסדות החברה בתום-לב, באופן מיודע וללא חשש לניגוד עניינים. המבקשת צריכה הייתה אם כן להבהיר מדוע לשיטתה הכלל אינו חל, ולגבות טענה זו בתשתית ראייתית מינימלית. בהעדר תשתית כזו, אין עילה להגשת תביעה נגזרת ומשכך גם לא בקשה מכוח סעיף 198א לחוק החברות.

כפי שהובהר לעיל, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה ככל שמדובר בטענה של קבלת החלטה לא מיודעת. המבקשת טענה כאמור לניגוד עניינים מצד יהב, טענה שכפי שהובהר לעיל, אינני סבורה כי הועמדה לה תשתית ראייתית ראשונית. באשר ליתר הדירקטורים, המבקשת עצמה לא הייתה סבורה כי הם היו מודעים לקשרים הנטענים בין טוקאן לבין יהב. משכך, ברי כי היא לא עמדה בנטל להוכיח ניגוד עניינים של נושאי המשרה בעת קבלת ההחלטה.

33.בבקשת הגילוי טענה המבקשת לעילת תביעה נוספת כנגד נושאי המשרה. על פי טענה זו, התביעה האזרחית הוגשה מלכתחילה כדי שתימחק בסופו של דבר. זאת, רק כדי ליצור מראית עין של ניסיון להיפרע מהגורמים שגרמו לחברה לנזקים כחלק מפרשת השחיתות, וכדי שלא תוגש כנגד נושאי המשרה תביעה נגזרת בגין אי הגשת תביעה.

גם טענה זו נטענה בעלמא. בוודאי שאין בסיום ההליך למעלה מעשור לאחר הגשת התביעה כדי להוביל למסקנה שהתביעה הוגשה מלכתחילה למראית עין בלבד. טענה זו אף מנוגדת לגישתה של המבקשת בבקשת הגילוי לפיה עובר להגשת התביעה האזרחית, החברה שקלה היטב את הראיות שהיו בידיה והחליטה להגיש כתב תביעה משום שהייתה סבורה שהעדויות בהליך הפלילי יספיקו לביסוס הטענות לנזקים שנגרמו לחברה.

34.מאחר שכפי שהובהר לעיל, המבקשת לא העמידה תשתית ראייתית ראשונית לקיומן של עילות תביעה כנגד נושאי המשרה, אינני נדרשת להכריע בטענה לפיה עילות התביעה הללו התיישנו. אציין במאמר מוסגר כי טענת התיישנות – כאשר היא טענה שאינה דורשת בירור עובדתי, עשויה להצדיק דחייה של בקשה לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות. עוד יצוין למעלה מן הצורך כי ככלל, כאשר התביעה שאישורה מתבקש מופנית כנגד האורגנים של החברה, יתחיל מרוץ ההתיישנות במועד שבו מעשיהם של אותם אורגנים התגלו או היו יכולים להתגלות בשקידה ראויה לגורם רלוונטי אחר שיש לו כוח להניע את ההליך השיפוטי בשם החברה (ראו: ע"א 5017/92 מרכז הארגזים (בפירוק ובכינוס) בע"מ נ' עוזר, פ"ד נא(2) (1997)). מאחר שהסכם הפשרה הוגש לאישור בית המשפט בחודש ינואר 2011, ומאחר שלגישת המבקשת – תנאיו היו בלתי סבירים ונעדרי היגיון באופן המבסס לשיטתה את עילות התביעה הנטענות, נראה כי לא הייתה מניעה להגשת התביעה כבר במועד זה.

תום הלב של המבקשת

35.כפי שהובהר לעיל, בית המשפט קמא אף קבע כי יש לסלק את בקשת הגילוי לאור חוסר תום ליבה של המבקשת. ככלל אין פסול ברכישת ניירות ערך מתוך כוונה לנצל זכות תביעה של החברה (שהיא זכות כלכלית לגיטימית) ולהגיש בשמה תביעה נגזרת באופן המיטיב עם המבקש ומקדם גם אכיפה פרטית. עניין זה לבדו אינו מצדיק קביעה שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב וכך גם קבע בית משפט קמא (ראו גם: עניין אקסטל לימיטד). ואולם, כאשר הכוונה היא להגיש תביעה כדי לקדם אינטרס אישי של התובע המנוגד לאינטרס של החברה, יש לראות במבקש כמי שפועל בחוסר תום לב.

בענייננו, רכישת המניות על-ידי המבקשת נעשתה שנים רבות לאחר שעילות התביעה הנטענות התגבשו, ורק לאחר שבנה של המבקשת סיים את תפקידו בחברה. לבן היה סכסוך עם החברה והוא ניהל הליכים משפטיים נגד החברה ונגד יהב. נסיבות אלה מעוררות חשש כי רכישת המניות נועדה לאפשר למבקשת כבעלת מניות להגיש תביעה נגזרת, וזאת רק כדי לקדם את המאבק של בנה בחברה וביהב. המבקשת אף לא כפרה בטענה שנטענה בהקשר זה, וציינה רק כי לשיטתה אף אם היא ביקשה להצטרף למאבק של בנה בחברה, אין בכך כל פסול.

אף שלאור כלל האמור לעיל בהחלטה זו, אין הכרח להידרש לשאלת תום לבה של המבקשת, אציין כי נסיבות הרכישה של המניות במועד בו היה לבנה של המבקשת סכסוך עם החברה ועם יהב, מעוררות ספק רב ביחס לתום לבה.

36.סוף דבר; הערעור נדחה. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪ לכל קבוצת משיבים.