רע"א 4471/98 לוחות הגליל בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה אזורית מעלה יוסף

בעניין זה מתנהלים הליכים בשני מסלולים.

המבקשת הגישה המרצת פתיחה ובקשה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לנקוט נגדה בהליכי גביית ארנונה ובמקביל הגישה היא השגה (לטענתה) כערר לועדת ערר על החלטתו של מנהל ארנונה.

בית המשפט המחוזי סבר כי הסמכות העניינית היא לבית משפט השלום והעביר את הענין אליו עם זאת העיר כי ראוי להמתין עד לסיום הליכי הערר לשם המשך טפול. כמו כן ניתן על ידו צו מניעה זמני המאפשר למשיבים לגבות חלק מן החוב המגיע לטענתה.

למען האמת ייאמר כי מלכתחילה לא היה מקום לפנות לבית משפט כאשר נשוא ההתדיינות הוא חיוב בארנונה שלטענת המבקשת אין היא חייבת בה או אין היא חייבת בה בשעור ובסכום הנדרש. לשם כך נקבע מסלול של השגה, ערר בפני ועדת ערר, כערעור בפני בית המשפט המחוזי.

על אף שבמסגרת הסמכות הכללית של בית המשפט יכול הוא לדון גם בעניינים כאלה, אמר בית משפט זה לא אחת, כי לא יעשה כן אלא במקרים חריגים עקרוניים. לכאורה אין זה המקרה שבפנינו, אלא ששאלה זו איננה דורשת הכרעה משום שהמשיבים לא ערערו על החלטת בית המשפט קמא ולא בקשו למחוק את התובענה שם על הסף. ראוי אפוא שבית המשפט ימתין עד שיסתיימו ההליכים במסלול הקבוע בחוק שאז - יש להניח - לא יהיה צורך בהמשך טפול במסגרת בית משפט השלום.

בשלב זה אין בית משפט זה מוצא להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.