פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4529/17
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
חירי עסכר
נ ג ד
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל בשם מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.5.2017 בע"א 66579-09-16 שניתן
על-ידי כבוד השופטים ר' יעקובי, מ' יועד הכהן ו-א' דורות
בשם המבקש: עו"ד
סאלח אבו-חוסיין
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.5.2017 (ע"א 66579-09-16, השופטים ר' יעקובי , מ' יועד הכהן ו- א' דורות ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 21.7.2016 (ת"א 44751-09-11, השופטת ת' בר-אשר צבן ).
2.ביום 21.9.2011 הגישה המשיבה, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ), תביעה לפינוי של המבקש ובני משפחתו ממספר חלקות בגוש 30589 באזור פסגת זאב (להלן: המקרקעין ). ההיסטוריה של ההתדיינות בין הצדדים היא ענפה, ואין צורך שאדרש אליה בפירוט בהקשר הנוכחי. די בכך שאציין כי המקרקעין הוכרזו כנכס של נפקדים, כי המדינה הפקיעה את המקרקעין בשנת 1980 על-פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, וכי בפועל המבקש ובני משפחתו הוסיפו להחזיק בהם, לטענת רמ"י, כפולשים. להשלמת התמונה יצוין כי המבקש מחזיק כדין בחלקה סמוכה שהוחרגה משטח ההפקעה האמור.
3.ביום 21.7.2016 קיבל בית משפט השלום את התביעה והורה על פינויו של המבקש מהמקרקעין עד ליום 30.11.2016. בית משפט השלום ציין כי עתירה שהגיש המבקש בעניין ההפקעה נדחתה על-ידי בית משפט זה ביום 28.3.2016 (בג"ץ 3527/14, הנשיאה מ' נאור , המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ואנוכי), וכן קבע כי בקשה שהוגשה בעניין ביטול נפקדותו של המבקש נדחתה על-ידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים ביום 25.10.2000 ומאז לא נעשה דבר בעניין זה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המבקש לא הוכיח כי רמ"י או מי מטעמה הרשו לו להחזיק במקרקעין, אף לא בצורה משתמעת, ועל כן אין לראות בו בר-רשות בהם. כמו כן, נדחו טענותיו של המבקש בעניין זכאותו לפיצויים.
4.ביום 28.9.2016 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אך זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי שאימץ את קביעותיו והנמקותיו של בית משפט השלום מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי המועד העדכני לסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין יהיה יום 25.7.2017.
5.הבקשה שבפני מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בית משפט השלום "קבע הלכה חדשה" לפיה ניתן לפנות בר-רשות במקרקעין מבלי לפצותו, ועל כן יש הצדקה לדיון בבקשה הן מהיבט חשיבותה הציבורית והן מההיבט של מניעת עיוות דין. לגוף הדברים, המבקש חוזר על טענותיו בדבר זכאותו לפיצויים או לדיור חלוף, וכן באשר לחוקיות ההפקעה ולהכרזתו כנפקד.
6.לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות , אף מבלי להידרש לתגובת רמ"י. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי עונה לאמת מידה מחמירה זו. בעיקרו של דבר, הבקשה נסבה על-אודות השאלה האם המבקש הוא בר-רשות במקרקעין, והאם הוא זכאי לפיצוי בגין פינויו מהם בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנוכחי. משאלה פני הדברים, אינני רואה כל היבט עקרוני בבקשה, ואף אין מקום לחרוג מקביעותיהן של הערכאות הקודמות לגוף הדברים (ראו והשוו: רע"א 7244/13 סאלם נ' עזבון המנוח גרשון ולכינסקי ז"ל
(18.2.2014)). חשוב להבהיר כי הסוגיה של הפקעת המקרקעין, אשר ניתן בגינה פסק דין חלוט, אינה בפני, אלא רק שאלת הפינוי מהמקרקעין על יסוד ההנחה שההפקעה נעשתה כדין.
אף איני סבורה כי דחיית הבקשה תסב למבקש עיוות דין חמור, החורג מן התוצאה הכרוכה בדחיית הבקשה.
7.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת רמ"י, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו
בתמוז התשע"ז (9.7.2017).
ש ו פ ט ת