רע"א 4553/14 סיני ליבל נ. פרטנר תקשורת בע''מ

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע '

ברון ) דחה ביום 28.5.2014 בקשה מטעם המבקש להבהיר את פסק דינו בת"א 2446/06 רוטשילד נ ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ , שניתן ביום 14.4.2011. במסגרת פסק דין זה אישר בית משפט קמא הסדר פשרה, בגדרה של תובענה ייצוגית, בין התובעים המייצגים לבין הנתבעות, חברות פרטנר תקשורת בע"מ (להלן –

פרטנר ) וסלקום ישראל בע"מ (להלן – סלקום ). כבר עתה יצוין, כי אין זו הפעם הראשונה בה נדרש בית משפט זה למחלוקות שבין המבקש למשיבים. הרקע העובדתי הצריך לעניין הובא בפסק הדין בע"א 3022/08 ליבל נ ' נ.ד. יישום פתרונות פרקטיים בע"מ (8.4.2010), ומשכך לא אדרש לו בפירוט בשנית.

2.

בתמצית אציין, כי בשנת 2006 הוגשו לבית המשפט המחוזי שלוש בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נגד חברות פרטנר וסלקום ונגד אתר היכרויות באינטרנט בשם "פופיק". אחת מהבקשות הללו הוגשה על ידי המבקש, אולם בית המשפט הורה על מחיקתה והעדיף לאשר את תביעת התובעים המייצגים האחרים. ערעור שהגיש המבקש על החלטת המחיקה נדחה בע"א 3022/08 הנ"ל. מהחומר המונח לפניי עולה, כי המבקש לא השלים עם התוצאה והמשיך לאורך השנים מאז בהגשת הליכים משפטיים שונים, ואף הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין נגד בא-כוח התובעים המייצגים (ראו, למשל, ת"א (שלום ת"א) 41987-04-12; ע"א (מחוזי ת"א) 9227-04-13; עת"מ (מנהליים ת"א) 56715-11-13; רע"א 3045/14). בהליכים הללו שב ומעלה המבקש, שאינו מיוצג באופן רציף, טענות שונות נגד בא-כוח התובעים המייצגים, ובפרט בדבר "מרמה" שרקח האחרון עם חברות הסלולר הנתבעות. זאת, תוך שהמבקש מגיש כתבי טענות המנוסחים באופן מסורבל ולא ברור, וכן נוקט הוא לשון לא ראויה ובלתי מקובלת (והדברים נכונים גם ביחס לבקשת רשות ערעור זו).

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף בלי להידרש לתשובת המשיבים. יוער, כי חלק מהמשיבים הגישו תגובה בלא שנתבקשו לעשות כן. בקשת ההבהרה מטעם המבקש שהוכתרה בכותרת "בקשה להבהרת פסה"ד הנותן תוקף להסכם הפשרה – חשיפת עבירה מסוג פשע", הוגשה כשלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין ולאחר שהסדר הפשרה שאושר במסגרתו בוצע זה מכבר. דומה שדי בנתון זה כדי להצדיק את דחייתה של בקשת ההבהרה. יתרה מזאת, בקשתו של המבקש הייתה בקשה נוספת שחזרה על טענות שהעלה המבקש בהזדמנויות קודמות, לרבות בהתנגדויות שהגיש לאישור הסדר הפשרה, ואשר נדחו על ידי בית משפט קמא. כידוע, הדרך המתאימה להשיג על פסק דין היא דרך הערעור. משלא הוגש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי שנתן תוקף להסדר הפשרה הפך הוא לחלוט (וכאמור אף בוצע). בקשת הבהרה איננה יכולה להוות תחליף להשגה על החלטות של בית המשפט בדרכים הקבועות לכך בדין. סבורני, כי התנהלות המבקש עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי שבמניעת חזרה על הליכים וניהול התדיינויות סרק. התנהלות זו של המבקש עומדת בניגוד לעיקרון סופיות הדיון ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו והשוו, בג"ץ 668/14 ואן קול נ '

מדינת ישראל (14.8.2014); אבישי אדד שימוש לרעה בהליכי משפט 145-143 (2013)).

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית. נוכח ההתנהלות המתוארת, על המבקש לנמק עד ליום 4.9.2014 מדוע לא יוטלו עליו הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה.