רע"א 4570/13 הרפו יצחק נ. מושב טל שחר

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט

י' שפסר ) מיום 25.6.2013 בתיק רע"א 49106-06-13 אשר דחתה את בקשת רשות הערעור של המבקשים על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 23.6.2013. בהחלטה זו נדחתה בקשתם של המבקשים למתן צו מניעה זמני.

1.

הרקע לבקשה שלפניי וההליכים הרבים והממושכים הנוגעים לנכס מושא הבקשה פורטו בהרחבה בפסקי הדין של הערכאות דלמטה, ועל כן אציג את העובדות בתמצית. המבקשים, בני זוג שהתגרשו כדין, היו בעבר בעליו של משק מס' 78 במושב טל שחר (להלן:

הנכס ). במסגרת סכסוכים רבים סביב נכס זה, אשר תחילתם בשנת 1978, התנהלו הליכים משפטיים בערכאות שונות ומול משיבים שונים. בעקבות פסק דין שניתן לעניין זכויות המבקשים בנכס (להלן: פסק הדין הראשון ), נפתח בשנת 1987 תיק הוצאה לפועל אשר ההחלטה האחרונה בו, היא ההחלטה העומדת בבסיס בקשה זו, משמעותה פינויים של המבקשים מהנכס. במסגרת אותה החלטה נדחתה גם בקשת המבקשים להכיר בזכותם לדיור חלוף מכוח סעיפים 38-39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצל"פ ). על החלטה זו של רשמת ההוצאה לפועל הגישו המבקשים ערעור לבית משפט השלום, ובצידו בקשה למתן סעד זמני למניעת פינויים עד להכרעה בערעור. בין היתר, הלינו המבקשים על דחיית טענותיהם לעניין דיור חלוף וכן על ההחלטה לפנותם מבלי שהרשמת קיבלה החלטה סופית בכל הבקשות שהגישו המבקשים ואשר להחלטה בהן יש השלכות על הצורך בפינויים. בקשתם של המבקשים לסעד זמני נדחתה ונקבע כי המבקשים יפנו את הנכס ביום 30.6.2013 בהתאם להחלטת הרשמת (לאחר שניתנו מספר הארכות לבקשתם). כן נקבע כי ערעורם של המבקשים יובא לדיון בפני בית המשפט במועד שייקבע.

2.

על החלטת בית משפט השלום שלא לתת סעד זמני למניעת פינויים, הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בהחלטה מיום 25.6.2013. בית המשפט המחוזי קבע כנקודת מוצא כי מידת ההתערבות של ערכאת ערעור בכל הנוגע לסעדים זמניים היא מצומצמת מאוד, וזו תעשה במקרים נדירים. נקבע כי במקרה הנדון החלטת בית משפט השלום מפורטת ומנומקת, ואף מוצדקת. בית המשפט מנתח את ממצאיו של בית משפט השלום וקובע כי הם מבוססים היטב על עובדות ונסיבות המקרה וכי נלקחו בחשבון השיקולים הרלוונטיים הן לעניין סיכויי הערעור (הקלושים לעמדתו) של המבקשים, והן לעניין מאזן הנוחות אשר מתחשב מחד בפגיעה במבקשים ומאידך בפגיעה אפשרית במשיבים. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

3.

בטרם אעבור לבחינת הבקשה אציין מספר עובדות נוספות לשם השלמת התמונה. במקביל להליכים שמנהלים המבקשים בבקשה לסעד זמני, מתנהלות תביעות בערכאות אחרות, של כל אחד מהמבקשים בנפרד, להכרה בזכויותיהם בנכס. בעניינה של המבקשת 2 ניתן פסק דין חלוט בבית המשפט המחוזי בירושלים אשר דחה את תביעתה, וכן נדחתה בקשתה לרשות ערעור על ידי בית משפט זה. בעניינו של המבקש 1 מתנהל הליך (נוסף) בבית המשפט המחוזי בירושלים, על בסיס ראיות חדשות המבססות, לטענתו, את זכויותיו בנכס, ודיון בו קבוע ליום 14.7.2013. עקב כך הגישה המבקשת 2 בקשה נוספת לדיון בתביעתה נוכח אותן "ראיות חדשות" שהציג המבקש 1 ובטענה כי היא זכאית לחצי מרכושו. עוד יצוין כי על אף טענת המבקשים, דומה כי במסגרת הליכים אלו, התלויים ועומדים, לא ניתנו סעדים זמניים כלשהם למניעת פינויים מהנכס. בינתיים, מונו שני כונסי נכסים לטיפול בנכס (הם המשיבים 1-2). האחד מייצג את מושב טל שחר, לו חייב אביו המנוח של המבקש 1 כספים רבים; השני מייצג את מי שקיבל את הזכויות בנכס מכוח פסק הדין הראשון. בין המשיבים 1-2 למשיבים 3-4 נחתם הסכם למכירת הנכס אשר אושר על ידי רשמת ההוצאה לפועל ביום 14.4.2013, וכעת הוא ממתין לאישורו של מנהל מקרקעי ישראל, אישור שנדרש מכוח סעיף בהסכם.

וכעת לבחינת הבקשה שלפניי.

4.

את טענות המבקשים ניתן לחלק לשני סוגים מרכזיים. הסוג הראשון, הן טענות המופנות כלפי החלטת בית משפט השלום שלא לתת סעד זמני למניעת פינויים מהנכס. בין היתר נטען כי ההחלטה שלא להיעתר לבקשתם לסעד זמני, ובמקביל קביעת מועד לדיון בערעורם, הינה החלטה אבסורדית שכן פינויים ייתר את הערעור. בנוסף נטען כי העובדה שערעורם לא נדחה על הסף מעידה כי ישנו סיכוי שהערעור יתקבל. כן נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר שהפינוי יגרום להם נזק משמעותי ומאידך לא ניתן עוד אישור סופי להעברת הזכויות בנכס למשיבים 3-4. משכך פינויים של המבקשים ממילא לא יאפשר את כניסתם לנכס. סוג הטענות השני הן טענות המופנות כלפי בית המשפט המחוזי, בהחלטתו שלא לאשר את בקשתם לערער על החלטת בית משפט השלום האמורה. בין היתר נטען כי בית המשפט התעלם מטענות כבדות משקל שהעלו המבקשים, כגון טענות בנוגע לתביעות עומדות ותלויות לעניין זכיותיהם בנכס וכן טענות החושפות טעויות עובדתיות שנפלו בהחלטת בית משפט השלום.

5.

ביום 27.6.2013 הוצא על ידי צו ארעי למניעת פינויים של המבקשים מהנכס, וזאת עד לבירור בקשה זו ומתן החלטה בה. יצוין כי המשיב 1 ביקש להגיש תגובה לבקשה דנן, אולם מצאתי כי תגובתו אינה נדרשת לצורך הכרעה בבקשה. לאחר בחינה מעמיקה של הרקע לבקשה, מצאתי כי דינה להידחות. להלן נימוקיי.

6.

ההחלטה מושא בקשה זו היא מסוג "החלטה אחרת" (לעניין סיווג החלטות ראו: בן-נון וחבקין הערעור האזרחי פרק ד', ובמיוחד עמ' 119 (מהדורה שלישית, 2012). להלן: בן נון וחבקין ). בקשה זו שלפניי מצויה בגדריה של מטריה משפטית אשר אינה מוסדרת בחקיקה – בעוד שתקנה 409 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי אין כל אפשרות לערער (לא בזכות ולא ברשות) על החלטה הנותנת רשות לערער, החוק לא מתייחס כלל לאפשרות ערעור על ההחלטה ההפוכה, הדוחה בקשת רשות ערעור. משכך, הנושא נבחן בפסיקה ונקבע כי מכיוון שהחלטה לדחות בקשת רשות ערעור הינה בגדר "החלטה אחרת", על פי הדין הכללי ניתן לערער עליה ברשות (בהתאם לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. להלן: חוק בתי המשפט ).

עוד נקבע בפסיקה כי במסגרת ערעור על החלטה לדחות בקשת רשות ערעור, יבחן בית המשפט הדן בערעור את סבירות ההחלטה שלא לאפשר רשות הערעור לאור הקריטריונים המקובלים בפסיקה לבחינת בקשות רשות ערעור, תוך הבחנה בין בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי לבין בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת (ראו: רע"א 34/89 גלצר נ' גלצר מג(1) 329 (1989); רע"א 411/13 מפעלי מתכת ש.כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (20.5.13). להלן: פרשת מפעלי מתכת ).

7.

מן הכלל אל הפרט. ענייננו בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטה שלא לתת סעד זמני. מאחר שאנו מצויים בדיון בגלגול שלישי, על בית המשפט להחיל בראש ובראשונה את מבחני הלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אולם, בעוד שבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על פסק דין תינתן אך במקרים חריגים, במקרים מעין זה שלפניי יש להפעיל את מבחני הלכת חניון חיפה באופן נוקשה יותר. כך, רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים שבחריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות ציבורית מרובה או קושי משפטי, אשר חורגות מעניינם של הצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו: פרשת מפעלי מתכת ; רע"א 8263/08 שגיא נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ (21.10.2008); רע"א 4153/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ (12.8.2012). (להלן: פרשת הראל ); רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (23.10.2012)).

8.

טענות המבקשים בענייננו תחומות אך ורק לעניינם הספציפי. הן טענותיהם המופנות כלפי בית המשפט המחוזי, והן הטענות המופנות כלפי בית משפט השלום, עוסקות כולן בקביעות, עובדתיות ברובן, של בית משפט שלום אשר דחה את בקשתם לסעד זמני בהתבסס על סיכויי הערעור של המבקשים, ומאזן הנוחות לאור הנזק שעשוי להיגרם להם. הכל בבחינת הנסיבות הספציפיות של המקרה. הטענות אף אינן מנוסחות בלשון כללית. ויותר מכך, גם ניסיון לפרש טענה כלשהי מטענות המבקשים כטענה עקרונית ככל הנראה לא יצלח, שכן מדובר במקרה בעל נסיבות ייחודיות ביותר ולו בשל כמות ההחלטות החלוטות שניתנו כבר בעניינם של המבקשים. כמו כן, לא שוכנעתי כי קיים עיוות דין חריג בהחלטה לפנותם מנכס אשר כפי שנקבע על ידי מספר ערכאות שיפוטיות למבקשים אין כל זכות בו כבר שנים רבות. לא ניתן אלא לקבוע כי אין זה מן המקרים החריגים אשר יצדיקו מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ובפרט כשמדובר בהחלטה אחרת.

9.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת צריכה להיבחן בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט. לפי סעיף זה, רשות ערעור תינתן רק אם דחיית הדיון בה, כך שתידון במסגרת ערעור על פסק הדין, תגרום נזק ממשי או פגיעה בזכויותיו של צד להליך. הנטייה בפסיקה היא שלא לתת רשות ערעור על החלטה אחרת, אלא אם עלול להיווצר מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו אף במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (ראו: פרשת הראל ; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (25.6.2007);

בן-נון וחבקין עמ' 202-198). בית המשפט המחוזי בהחלטתו נתן משקל לשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים. כמו כן, התייחס בית המשפט לאפשרות שהמבקשים ישובו להחזיק בנכס אם ייקבע כי הם זכאים לכך, ולכך התייחס בפירוט. למעלה מן הצורך, בחן בית המשפט את החלטת בית משפט השלום גופה, וקבע כי מדובר בהחלטה מנומקת ומבוססת, אשר לקחה בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים.

10.

ההחלטה לפנות אנשים מביתם אינה קלה לעולם, וחשוב שלא תעשה כלאחר יד. אולם אין זה אומר שלא ניתן לקבל החלטה כזו כאשר היא מוצדקת ומתחייבת לפי דין, ובמיוחד כאשר הימנעות ממנה תגרור פגיעה באחרים הזכאים לעשות שימוש בנכס. במקרה דנן ההחלטה לפנות את המבקשים מהנכס אינה "משפיעה באופן ממשי על זכויותיהם" מאחר שנקבע כי למבקשים אין כל זכות בנכס. עדיין אינני מתעלמת מכך שהם מחזיקים בנכס מזה זמן רב. עם זאת, המבקשים מתכוונים ממילא להגיש הצעה לרכישת הנכס, והם עצמם טוענים שעד לקבלת אישור מינהל מקרקעי ישראל, הנכס לא יעבור להחזקת המשיבים 3-4.

11.

לסיכום, דומה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור מבוססת על כלל השיקולים הנדרשים, ואף יותר מכך. על כן, גם לו הייתה ניתנת רשות ערעור, לא היה מקום להתערב בהחלטתו.

הבקשה, אפוא, נדחית. לשם הבהרה, מבוטל בזאת הצו הארעי שניתן על ידי ביום 27.6.2013, והמבקשים נדרשים לפנות את הנכס עד ליום 1.8.2013. משלא נתבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות.