פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4579/16
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1.
ינקוביץ יחיאל
2. ינקוביץ משה
נ ג ד
המשיב:
גולדשטיין חנניה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בהפ"ב 22084-05-16 שניתנה ביום 25.5.2016 על-ידי השופטת י' שבח; בקשה למתן
סעד זמני לתקופת הערעור
בשם המבקשים: עו"ד
ערן פלס; עו"ד אבי פליגלמן
החלטה
ביום 19.9.2011 חתמו הצדדים על הסכם הלוואה בסך 200,000 ש"ח. בהסכם נקבע כי המשיב (המלווה) יהיה רשאי לרשום משכנתא מדרגה ראשונה על זכויות המבקש 2 בנכס הידוע כגוש 1015 חלקה 4558 (להלן: ההסכם הראשון ).
ביום 20.9.2011 נחתם לכאורה הסכם נוסף בין הצדדים, על פיו יתרת החוב עומדת על 100,000 ש"ח. הצדדים חלוקים לגבי אמיתות ותוקף הסכם זה. על כל פנים, המבקשים גורסים כי הסכם זה אמיתי ותקף, ובנוסף, כי במסגרתו הוסכם שמחלוקות בין הצדדים תתבררנה לפני בורר (להלן: ההסכם השני ).
ביום 21.9.2011 חתמו הצדדים על שטר המשכנתא לטובת המשיב על זכויות המבקש 2 בנכס, בהתאם להסכם הראשון. המשכנתא נרשמה ביום 25.9.2011.
לאחר שההלוואה לא נפרעה לפי המועד שהוסכם, נקט המשיב בהליך הוצאה לפועל בגדרו ביקש לבצע את המשכנתא. על הרקע הזה הגיש המבקש 2 לתיק ההוצאה לפועל בקשה לעיכוב הליכים, בטענות שונות, בהן טענת "פרעתי" והטענה כי קיימת תניית בוררות על פי ההסכם השני, ועל כן יש לברר את הסכסוך לפני בורר טרם החלטה כלשהי בתיק.
ביום 30.3.2016 דחתה רשמת ההוצאה לפועל ד' פסו-ואגו , את בקשת המבקש 2 לעיכוב הליכים. הרשמת דחתה תחילה את טענת ה"פרעתי" שנטענה, בקבעה כי היא נטענה בעלמא ולא צורף לה בדל ראיה. בהמשך דחתה הרשמת גם את טענת המבקשים כי יש מקום לעכב את ההליכים לפניה בשל קיומה של תניית בוררות בהסכם השני. הרשמת ציינה, כי סמכותה נתונה אך ורק ביחס לאירועים שהתרחשו לאחר מועד רישום השעבוד . הואיל והמבקש 2 גרס כי יש לעכב את ההליכים בשל כך שסכום החוב הוקטן על-ידו כבר במועד עריכת ההסכם השני , אין לה סמכות לדון בטענה זו כמו גם בטענה כי יש לבררה בהליך בוררות.
על הרקע הזה הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למתן צו מניעה שיעכב את הליך ההוצאה לפועל, עד לבירור טענותיהם בהליך הבוררות. ביום 25.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בנימוק שהיעתרות לה מרוקנת מתוכן את החלטת רשמת ההוצאה לפועל [הפ"ב 22084-05-16; השופטת י' שבח ]. כלפי החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנא, לצד בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה. מוכן אני להניח – כטענת המבקשים – כי הבקשה שלפנַי היא בקשת רשות ערעור "בגלגול שני" (בהליכי בוררות), ולא בקשת רשות "בגלגול שלישי" (בהליך ההוצאה לפועל). עם זאת, אין בכך כדי לסייע למבקשים.
כידוע, בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים אלא במקרים חריגים, והדברים יפים גם כאשר מדובר בהליכי בוררות [ראו: רע"א 5357/15 שללם נ' ואזנה , פסקה 5 (9.8.2015), והאסמכתאות המפורטות שם]. המקרה הנוכחי אינו מהווה חריג כאמור, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
למעלה מכך, איני סבור כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי גם לגופה. ראשית נדמה, כי אכן אין מקום להורות על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא אגב הליך בוררות, בשעה שבקשה זהה לחלוטין נדחתה מטעמים שבדין על-ידי רשמת ההוצאה לפועל. שנית, במישור המהותי, קשה למצוא הצדקה כלשהי לעכב את הליכי מימוש המשכנתא בנסיבות שבהן טענת הפרעתי שנטענה על ידי המבקש 2 בהליך ההוצאה לפועל נדחתה; כאשר קיימת מחלוקת עובדתית ממשית לגבי אמיתות ותוקף ההסכם השני; וכאשר אין סיבה כלשהי להניח כי המשכנתא – אשר נרשמה לפי כל הגרסאות לאחר כריתת ההסכם השני
– לא נועדה להבטיח את החוב הנכון
למועד רישומה .
סוף דבר – הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן הסעד הזמני. הסעד הזמני הארעי שניתן בהחלטתי מיום 7.6.2016, מבוטל בזאת. משלא התבקשה תשובת המשיב, ולאחר התלבטות, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' בסיון
התשע"ו (9.6.2016).
ש
ו פ ט