רע"א 5357/15 פנחס שללם נ. רפאל ואזנה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 29.7.2015 בהפ"ב 2400-07-15 (סגנית הנשיא ש' דברת ), בגדרה בוטל צו עיקול זמני שהוטל על המשיבים במעמד צד אחד ביום 6.7.2015 (השופטת ר' ברקאי ). לצד הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, לאחר שביום 2.8.2015 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה זו.

רקע

2.

הצדדים מנהלים הליך בוררות על רקע חילוקי דעות עסקיים ביניהם לגבי פעילותה של חברת "אסדיון פיתוח 1997 בע"מ" אשר בבעלות המבקש והמשיבים 3-2 (להלן: החברה ). במוקד המחלוקת ניצבים היבטים שונים הקשורים לחלוקת המניות בחברה, הזרמת הון הבעלים אליה וניהולה, וכן הסכמים שונים שנכרתו בין הצדדים לצורך הסדרת עניינים אלה. הליך הבוררות החל לאחר שביום 11.1.2015 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים שהתנהלו לפניו לצורך העברתם לבוררות. יצוין, כי בחודשים שקדמו למועד זה, דן בית המשפט המחוזי במספר בקשות שהגישו הצדדים, כאשר בין היתר הוחלט כי ימונה לחברה מנהל מיוחד, והוא יגיש לבית המשפט דו"ח אשר יעסוק בחלק מהנושאים המצוינים לעיל (להלן: דו"ח המנהל המיוחד ).

3.

ביום 1.7.2015 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד נגד המשיבים בסך 1,651,762 ש"ח. המבקש טען, כי הצו נדרש היות שלכאורה המשיבים הבריחו כספים מהחברה והתנהלו באופן שמעיד כי יהיה קושי להיפרע מהם, ככל שתביעתו תתקבל. כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי נעתר תחילה לבקשה והורה על מתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד (החלטת השופטת ר' ברקאי מיום 6.7.2015) , ואולם צו העיקול עמד בתוקפו לפרק זמן קצר בלבד, לאחר שבקשה שהגישו המשיבים לביטולו התקבלה (החלטת סגנית הנשיא ש' דברת

מיום 29.7.2015). בגדר ההחלטה לבטל את צו העיקול הזמני ציין בית המשפט, כי הוא מוכן להניח שקיימות ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה של המבקש, לנוכח דברים שנכתבו בדו"ח המנהל המיוחד. יחד עם זאת, נקבע כי אין בכך כדי להועיל למבקש, שכן לא הוכח כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הבוררות. כך, נאמר, כי המבקש לא הציג כל מסמך המבסס את טענתו כי יהיה קושי להיפרע מהמשיבים, ואף לא התייחס לעניין במסגרת תצהירו. עוד צוין, כי אין די בטענת המבקש לפיה המשיבים משכו שלא כדין כספים מהחברה כדי ללמד בהכרח על חשש להכבדה כאמור. לגבי המשיב 3 הוסף כי אף שמצבו הכלכלי שונה, אין בכך כדי לשנות את המסקנה גם לגביו, וזאת בשל סכום התביעה הנמוך אליו הוא חשוף במסגרת התביעה. בנסיבות אלה, נקבע, כי לא מתקיימים התנאים המצטברים להותרת צו העיקול הזמני על כנו, כפי שנדרש בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

כלפי החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את צו העיקול הזמני הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.

הבקשה

4.

המבקש משיג על קביעת בית המשפט המחוזי לעניין היעדר הוכחת יסוד ההכבדה. ראשית נטען, בהתבסס על ההלכות המוכרות בנדון, כי די בסכום התביעה כדי להוות אינדיקציה להכבדה על ביצוע פסק הבוררות, כאשר מוזכר כי בענייננו סכום התביעה עומד על 1.8 מיליון ש"ח. לצד זאת טוען המבקש כי בנסיבות המקרה יסוד ההכבדה הוכח, וזאת בשל הקביעה לעניין קיומן של ראיות לכאורה. בהקשר זה, גורס המבקש, כי בנסיבות שבהן קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיבים ביצעו פעולות בלתי חוקיות ונטלו כספים שלא כדין מהחברה, קיים חשש מובנה להכבדה על ביצוע פסק הבוררות. לפי עמדתו, התשתית הראייתית הלכאורית מקימה ממילא חשש כי המשיבים יבריחו ויעלימו את נכסיהם באופן שיכביד על ביצוע פסק הבוררות. עוד נטען, כי לכל הפחות במצב עניינים זה יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המשיבים. לבסוף מעלה המבקש טענות נוספות, בין היתר לעניין טעויות שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לסכום התביעה המופנה כלפי המשיב 3. לנוכח האמור סבור המבקש כי קיימת עילה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה.

כידוע,

בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ורשות ערעור בנוגע לעניינים אלו תינתן במקרים חריגים בלבד [ראו, למשל: רע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם , פסקה 8 (11.5.2015); רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ , פסקה 14 (3.7.2013)]. במקרה הנוכחי, נפרשה התמונה העובדתית המלאה לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול העיקול הזמני. בית המשפט נתן דעתו לראיות ולמסמכים שהוצגו לפניו, לרבות לאמור בתצהירים שהוגשו מטעם הצדדים ולדברים שעלו מחקירותיהם. טענות המבקש קיבלו אפוא מענה מפורט בגדר ההחלטה, ואף לגופו של עניין, איני סבור כי ההחלטה מגלה פגם כלשהו המצדיק מתן רשות ערעור.

6.

אטעים בקצרה כי מקובלת עלי בפרט קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין די בהוכחת קיומן של ראיות לכאורה בנסיבות המקרה, על מנת ללמד בהכרח על חשש מפני הכבדה על ביצוע פסק הבוררות. אף שקיומן של ראיות לכאורה בנסיבות שכאלה עשוי להוות אינדיקציה להכבדה על קיום פסק הבוררות, אין למהר ולהסיק מכך כי כל אימת שנעברה משוכה זו לא נדרש עוד להוכיח את יסוד ההכבדה כלל ועיקר. כך, במקרה הנדון, העובדה כי דו"ח המנהל המיוחד מקים תשתית ראייתית לכאורית לכך שהמשיבים הוציאו כספים מהחברה שלא כדין, אינה מלמדת בהכרח כי לא ניתן יהיה להיפרע מנכסיהם הפרטיים , ככל שתביעת המבקש תתקבל . אגב, יצוין, כי קביעות דומות קיימות גם באסמכתאות שאליהן מפנה המבקש [השוו, למשל, להחלטה אליה הפנה המבקש בעניין בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 10873/07

NEWSCO

INVESTORS

LLC נ' שלמה, עמוד 13 (26.8.2007), במסגרתה צוין כי "מעשי התרמית הנטענים מהווים אינדיקציה משמעותית, אך לא יחידה להוכחת קיומו של חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין" – ההדגשה הוספה – י. ד.]. בענייננו, כאמור, איני סבור כי הוכחת התשתית הראייתית הלכאורית מייתרת מניה וביה את הצורך להוכיח את רכיב ההכבדה. דברים אלו נכונים בעיקר בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי לא התרשם כי מצבם הכלכלי של המשיבים 2-1 נחזה להיות כזה שעשוי ללמד על קושי להיפרע מהם, וכאשר מסקנה זו לא נסתרה על ידי המבקש במסמכים או בתצהיר.

בשולי הדברים אציין כי לא ראיתי מקום לדון בטענת המבקש בנוגע להעברת נטל ההוכחה לגבי רכיב ההכבדה. זאת, שכן אף לשיטת המבקש "הנטל הראשוני מוטל על התובע" (כך, כעולה מסעיף 40 לבקשה), והרי שלנוכח קביעתי דלעיל המבקש לא עמד בנטל ראשוני זה.

7.

סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות. ממילא נדחית בזאת גם הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. משלא התבקשו תשובות לבקשות, לא ייעשה צו להוצאות.