רע"א 4594-23 רע"א 4594-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 20.4.2023, בע"א 11697-11-22 (השופטים מ' בר-עם, ח' מ' לומפ ו-א' נחלון), שבו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 17.7.2022, בת"א 61286-03-18 (השופטת מ' בנקי).

2.את עובדות המקרה, כמו גם את פסק הדין של בית משפט השלום, תיארתי בקצרה שעה שנדרשתי לבקשת רשות ערעור קודמת שהגישו המבקשים – בקשת רשות ערעור שהופנתה כלפי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' סלע), מיום 17.7.2022, שבגדרה נדחתה בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום; אלה היו הדברים:

"המבקשים הם בעלי זכויות בנכס הממוקם בשכונת באב חוטא, בעיר העתיקה בירושלים. ביום 27.3.2018, הגישה המשיבה, הימנותא בע"מ [...], לבית משפט השלום בירושלים, תביעה נגד המבקשים, בטענה כי היא בעלת הזכויות בחלקה סמוכה, וכי המבקשים פלשו לחלקתה, ובנו בה תוספת בניה לביתם, ללא רשות וללא היתר בניה; בנוסף טענה הימנותא, כי המבקשים בנו קומה נוספת בביתם-הם, גם זאת ללא היתר בניה, וכי הדבר פוגע בה, כבעלת חלקה סמוכה. התביעה – התקבלה במלואה. נקבע, כי הימנותא היא אכן בעלת החלקה הסמוכה לחלקת המבקשים, וכי תוספות הבניה האמורות – נבנו שלא כדין. זאת, בין היתר, בהסתמך על הליכי תכנון ובניה שהתנהלו נגד המבקשת 1 [...] בגין תוספות הבניה, שבגדרם הודתה המבקשת, בכך שהבניה אינה חוקית (תו"ב 69654-06-17; תו"ב 34811-08-18). נפסק אפוא, כי על המבקשים לסלק ידם מחלקת הימנותא, ולהרוס את כלל הבניה הלא חוקית – הן זו שבחלקתם-הם, הן זו שבחלקת הימנותא; כל זאת, תוך 45 יום ממתן פסק הדין, דהיינו: עד יום 30.8.2022" (רע"א 258/23 גאוי נ' הימנותא בע"מ, פסקה 2 (9.2.2023)).

אחר זאת, דחיתי את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים, בהתייחס לסוגיית עיכוב הביצוע, משלא מצאתי כי זו ממלאת אחר אמות המידה למתן רשות ערעור.

3.ביום 20.4.2023, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום. זאת, בהתאם לדרך המעוגנת בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). בתוך כך, נדחתה גם בקשה להוספת ראיה שהגישו המבקשים, שעניינה בתרגום מחודש של נסח הרישום של פנקסי מרשם המקרקעין התורכיים, בטענה כי יש בתרגום זה כדי להזים את התרגום שהגישה המשיבה לבית משפט השלום (שאליו לא התנגדו המבקשים, במסגרת אותו הליך).

מכאן הבקשה שלפנַי.

4.לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, מסקנתי היא שדינה לדחיה, ללא צורך בתשובה מאת המשיבה. כידוע, מחסום רשות הערעור ב'גלגול שלישי' אינו נפרץ בנקל, אלא רק כאשר מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית ורחבה, או לצורך מניעת עיוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות). המקרה דנן אינו ממלא אחר איזה משני תנאים אלה. טענות המבקשים נטועות בעומק הקביעות העובדתיות והפרטניות שניתנו בהתייחס למארג נסיבותיו הספציפי של המקרה הנוכחי, והן רחוקות מלעורר כל שאלה החורגת מתחום פרטני זה; בקושי נטען כי יש בידן לעשות כן.

5.גם חשש שמא נגרם למבקשים עיוות דין, איני מוצא כי מתעורר. זאת, הן בכל הנוגע להכרעתו העיקרית של בית המשפט המחוזי, הן באשר לבקשה לצירוף ראיה. בהקשר זה, אסתפק בהבהרה כי הראיה שעל הפרק מתייחסת למידע המוקדם למועד מתן פסק הדין, כאשר בהחלט יכולים היו המשיבים להשיגה "בשקידה סבירה" ולהביאה כבר לפני בית משפט השלום, תוך שלא הוצג על-ידם הסבר המניח את הדעת למחדלם (ראו: תקנה 144(א) לתקנות; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 567 (מהדורה שניה 2023)). כמו כן, בהינתן מצב זכויותיהם של המבקשים בנכסים שהריסתם התבקשה, הרי שדחיית בקשתם להגשת ראיה חדשה, שעניינה בטיב זכותה של המשיבה בנכס שבו היא מחזיקה – אינה באה בקהל המקרים החריגים, שבהם יש מקום להתיר צירוף ראיה חדשה, מטעמי עיוות דין (ראו: תקנה 144(ב) לתקנות; ע"א 105/05 דהאן נ' קסון, פסקה 4 לפסק הדין של השופטת ע' ארבל (10.11.2005) (והשוו לדעת המיעוט החולקת של השופט א' גרוניס, שם); רע"א 4543/07 אביסדריס נ' קצין התגמולים, פסקה 5 (6.12.2007); ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פסקה 17 (25.2.2010); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 395-390 (מהדורה שלישית 2012)).

6.לכך אוסיף, כי במסגרת החלטתי האמורה לגבי עיכוב הביצוע, הבהרתי כי טעם נוסף, עצמאי, לדחיית בקשת המבקשים, נעוץ בהתנהלותם, שכללה הפרת הוראותיו של בית משפט השלום, כמו גם הסתרת מידע מפנַי לגבי הליכים פליליים של תכנון ובניה, לגבי הבניה שאת הריסתה תבעה המשיבה. דא עקא, שמתגובת המשיבה בבית המשפט המחוזי, כמו גם מדברי בא-כוחה בפרוטוקול הדיון שם, שלא הוכחשו על-ידי המבקשים; ובשים לב גם למידע שלא הוצג במסגרת הבקשה הנוכחית – נראה כי המבקשים מוסיפים לאחוז בדרך זו. כאמור, גם בעניין זה, כשלעצמו, יש כדי להוביל לדחיית בקשת הרשות לערער (רע"א 8613/08 איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ נ' עיריית גבעתיים, פסקה 8 (23.3.2009) והאסמכתאות שם).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה – לא יֵעשה צו להוצאות.