פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4619/18
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כב' הנשיא השופט א' אברהם, וכב' השופטים ע'
טאהא
ו-ר'
גלפז
-מוקדי) בע"א
54409-11-17 ובע"א 5896-11-17 מיום 14.5.2018
בשם המבקשים:
עו"ד מוחמד חוסיין
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא השופט
א' אברהם , וכב' השופטים ע' טאהא ו- ר' גלפז -מוקדי ) בע"א 54409-11-17 ובע"א 5896-11-17, שניתן ביום 14.5.2018, בגדרו התקבל ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת י' מישורי ) בת"א 42909-12-12, שניתן ביום 3.10.2018, בו נקבע כי יש לייחס את פרוץ מחלת
הסכיזופרניה בה לקה המבקש 1 (להלן: המבקש ) לתאונת הדרכים שעבר.
רקע והליכים קודמים
2.
המבקש, יליד 26.2.2001, נפגע ביום 13.4.2012 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: התאונה ), בהיותו הולך רגל. המבקש הגיש באמצעות הוריו (המבקשים 2 ו-3) תביעה נגד המשיבים (נהג הרכב הפוגע ומבטחת הרכב) לבית משפט השלום לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. לצורך הערכת נכותו הרפואית של המבקש בתחום הנפשי מונה כמומחה מטעם בית משפט השלום ד"ר טארק
פאהום (להלן: המומחה ). בחוות דעתו מיום 23.1.2015 העריך המומחה כי המבקש סובל מנכות כוללת בשיעור של 70% בגין מחלת הסכיזופרניה, PTSD והתנהגות רגרסיבית. יוער כי כיום אין חולק שעמדת המומחה היא שנכותו המשוקללת הצמיתה של המבקש היא בשיעור של 60%. בנוגע לקשר הסיבתי העריך המומחה כי הנכות בגין ה- PTSD ובגין ההתנהגות הרגרסיבית קשורה לתאונה. אשר לסכיזופרניה ציין המומחה כי הוא אינו סבור שהתאונה היוותה גורם להיווצרות המחלה, אך קיימת אפשרות כי היא היוותה זרז לכך. משכך, המליץ על נכות נפשית צמיתה בשיעור של 20% עקב הסימנים הפוסט-טראומתיים והרגרסיביים, וכן עקב האפשרות שהפגיעה בתאונה היוותה זרז להופעת מחלת הסכיזופרניה, להבדיל מסיבה ישירה להופעתה.
3.
בית משפט השלום קבע בפסק דינו, בין היתר ולענייננו, כי התאונה גרמה להתפרצות מחלת הסכיזופרניה וכי מעדות המומחה עולה שהתאונה היוותה זרז להתפרצות המחלה. עוד נקבע כי מדובר במקרה של "גולגלת דקה", ולפיכך, יש לייחס את מלוא הנכות הרפואית לתאונה, ובהתאם לכך לפסוק את נזקו של המבקש. בנוסף, ונדרש לענייננו, חישב בית משפט השלום את רכיב אובדן כושר השתכרות המבקש בהיותו קטין בהתאם לבסיס השכר הממוצע במשק.
4.
על פסק דינו של בית משפט השלום השיגו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי בין היתר כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין מחלת הסכיזופרניה, וכי לא הוכח שהתאונה היוותה זרז להתפרצות המחלה. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי האמרות של המומחה עליהן ביסס בית משפט השלום את קביעותיו בפסק דינו מנותקות מהתמונה הרחבה שפרש המומחה ואינן מתיישבות עם הסבריו. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לייחס למשיבים נזק בשיעור של 20% נכות בלבד, כפי שנקבע בחוות דעתו של המומחה. בנוסף, לאור האמור לעיל העמיד בית המשפט המחוזי את בסיס השכר שעל פיו יחושב רכיב אובדן כושר השתכרות על 6,000 ש"ח, וזאת בשל הנכות הנפשית ממנה סובל המבקש ללא קשר לתאונה.
הבקשה דנן נסבה על קביעותיו אלו של בית המשפט המחוזי.
הבקשה דנן
5.
המבקשים טוענים כי הטענות המועלות על ידם בבקשה משליכות על האינטרס הציבורי בכללותו בשל סטיית בית המשפט המחוזי מההלכה בדבר אחריות המזיק למלוא נזקי הניזוק בהתקיים דוקטרינת "גולגלת דקה", וכן בשל סטייתו מההלכה הפסוקה בעניין בסיס השכר לקטינים כפי שנקבע בע"א 10064/02 " מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא , פ"ד ס(3) 13 (2005) (להלן: הלכת אבו חנא ). לחלופין, טוענים המבקשים כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי גרמו להם עיוות דין חמור המצדיק התערבות בגלגול שלישי.
דיון והכרעה
6.
עיינתי בבקשה שלפניי ושוכנעתי כי דינה להידחות. חרף טענות המבקשים בדבר חשיבותה הציבורית והעקרונית של הבקשה, הלכה למעשה עניינה בפרשנות של קביעות המומחה לעניין הקשר הסיבתי הקונקרטי בין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המבקש לבין התאונה, וכן ביישום הקונקרטי של הלכת אבו חנא בנסיבות העניין. על כן, הבקשה נוגעת לעניינם של הצדדים להליך זה בלבד והיא אינה מעוררת שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
אוסיף, כי אין בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מתוצאת הערכאה הדיונית, כשלעצמה, כדי להוות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פסקה 7 (3.1.2018); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).
7.
למעלה מן הצורך אציין כי בית המשפט המחוזי שיקף נכונה בפסק דינו את קביעותיו של המומחה כפי שעולה מחוות דעתו ומעדותו בבית המשפט, וגם מהטעם הזה דין הבקשה להידחות. במצב דברים זה, דחיית הבקשה אף לא תגרום עיוות דין ממשי המצדיק מתן רשות ערעור.
8.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' באב
התשע"ח
(16.7.2018).
ש ו פ ט ת