פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4620/08 - א'
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
Interton Inc.
נ ג ד
המשיבים:
1.
AVR Communications Ltd.
2.
Sonovation Inc.
3. עו"ד יהודית קורן - כבוררת
4. ראש לשכת עורכי הדין בישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.12.07 בה.פ. 1029/07 שניתן על ידי סגן הנשיא,
כבוד השופט י' זפט ובקשה למתן סעד זמני במסגרת בקשת רשות הערעור.
בשם המבקשת:
עו"ד א' רוזן
בשם המשיבות 1-2:
עו"ד א' מאיר
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 9.12.07 (כבוד סגן הנשיא, השופט י' זפט) בת.פ. 1029/07, אשר קבע כי הסכסוך בין המבקשת לבין המשיבות 1-2 יתברר במסגרת הליכי בוררות בפני בורר שהוא שופט בדימוס. בנוסף, במקביל לבקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.
העובדות
2.
המבקשת הינה חברה המאוגדת במדינת מיניסוטה, שבארצות הברית. המשיבה 1 הינה חברה המאוגדת בישראל והמשיבה 2 הינה חברה בת של המשיבה 1, המאוגדת במדינת מיניסוטה אף היא. המשיב 3 הינו הבורר שמינה בית המשפט קמא, לאחר שמינויה של בוררת קודמת (עו"ד יהודית קורן) בוטל על ידי בית המשפט קמא במסגרת פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור.
3.
ביום 20.8.04 נחתם בין המבקשת, המשיבות 1-2 וצדדים נוספים הסכם השקעה (להלן – הסכם ההשקעה ), מכוחו התחייבה המבקשת, בין היתר, להשקיע סך של 500,000 דולר ארה"ב בהון המניות של המשיבה 1, בתמורה למניות רגילות של המשיבה 1 ובכפוף לתנאים נוספים הקבועים בהסכם ההשקעה וכן לשלם למשיבה 1 סך נוסף של 412,000 דולר ארה"ב לטובת פרויקטים של מחקר ופיתוח שתבצע המשיבה 1 בתחומים מסויימים המפורטים בהסכם ההשקעה. לטענת המבקשת, אין מחלוקת בנוגע לכך שסכומים אלו שולמו על ידה, והמחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת להתחייבויות אלה.
4.
על פי סעיף 3 להסכם ההשקעה, אימצו הצדדים לו, על דרך ההפנייה, הוראות של הסכם קודם מיום 20.10.97, שהמבקשת לא הייתה צד לו (להלן - ההסכם הקודם ), בכפוף לשינויים והתאמות המפורטים בסעיף 5 להסכם ההשקעה.
סעיף 20.9 להסכם הקודם קובע כי הדין החל עליו (ולפיכך, גם על הסכם ההשקעה) הינו דין מדינת ישראל, כדלקמן:
" Governing Law . This Agreement and all and the rights and the obligations of the parties related to this Agreement will be governed by and construed in accordance with the laws of the State of Israel"
סעיף 20.10 להסכם הקודם קובע תניית בוררות כדלקמן:
" Arbitration . This Agreement shall be construed and enforced in accordance with the laws of the State of Israel. Any dispute between the parties relating to (or arising out of) the provisions of this Agreement or any of its Exhibits will be referred exclusively to the decision of a single arbitrator
appointed by mutual consent…"
5.
ביום 10.7.06 הודיעו המשיבות 1-2, באמצעות בא כוחן, על רצונן בקיום בוררות בינן לבין המבקשת, בגין טענות שונות שהעלו נגדה לפיהן עליה לפצותן בסך של 43,500,000 דולר ארה"ב. בתגובה, שלחה המבקשת ביום 1.8.06 מכתב למשיבות 1-2 בו הודיעה להן כי היא מכחישה את טענותיהן וכי היא מתנגדת לפתיחת הליכי בוררות, הואיל ולטענתה המחלוקת חורגת מגדר 20.10 להסכם הקודם, החל על הסכם ההשקעה.
6.
לאחר המכתבים הנ"ל ותכתובות נוספות בין הצדדים, פנו המשיבות 1-2 לראש לשכת עורכי הדין בבקשה כי ימנה בורר, כאשר המבקשת חלקה על תחולתו של סעיף הבוררות אולם הסכימה כי במידה שימונה בורר, יהיה זה שופט מחוזי בדימוס. ראש לשכת עורכי הדין מינה כבוררת את עו"ד יהודית קורן. בפני עו"ד קורן התקיימה ישיבת בוררות מקדמית (ויחידה), לאחר שקבעה כי הופעת בא כוח המבקשת בפניה לא תחשב כויתור על טענותיה כנגד הליך הבוררות.
7.
בחודש מרץ 2007 הגישו המשיבות 1-2 את כתב התביעה בבוררות במסגרתו ציינו כי עילות התביעה כנגד המבקשת הן: ניהול משא ומתן בחוסר תום לב; מצגים מטעים והצהרות בלתי נכונות; הפרתו של הסכם ההשקעה; אי קיום החיובים והזכויות הנובעים מהסכם ההשקעה בדרך מקובלת ובתום לב; הפרת התחייבויותיה של המבקשת מיום 15.11.04 ומיום 4.1.05; רשלנות ו/או תרמית ועשיית עושר ולא במשפט.
8.
בחודש אוגוסט 2007 הגישה המשיבה את כתב הגנתה במסגרת הבוררות וכן הגישה לבית המשפט קמא את בקשה שלא להעביר את הסכסוך להליכי בוררות, לגביה ניתנה ההחלטה נשוא בקשה זו ביום 9.12.07. לאור הסכמת הצדדים לפיה הבורר שיכריע בסכסוך ביניהם יהיה שופט מחוזי בדימוס, מינה בית המשפט קמא ביום 30.12.07 את כבוד השופט בדימוס ח' אריאל לבורר במחלוקת, לאחר שמינוי קודם של כבוד השופט בדימוס י' לויט בוטל בהסכמת הצדדים.
ההליכים בבית המשפט קמא
9.
במסגרת הבקשה שאותה הגישה לבית המשפט קמא, טענה המבקשת כי מהשוואה בין סעיף 20.9 להסכם הקודם, שעניינו הדין החל על הסכם ההשקעה, לבין סעיף 20.10 להסכם הקודם, הוא סעיף הבוררות, עולה כי בשעה שהדין הישראלי חל על כל המחלוקות הנוגעות להסכם ההשקעה ו/או הנובעות ממנו ו/או מזכויות וחובות הצדדים על פיו, הרי שסעיף הבוררות חל אך ורק על מחלוקות שעניינן פרשנות או ביצוע ההסכם, על פי הוראותיו, ולא על מחלוקות אחרות.
10.
בית המשפט קמא דחה את פרשנותה זו של המבקשת, בקובעו כי היא אינה מבטאת את כוונת הצדדים כפי שהיא באה לכלל ביטוי בנוסחו של הסכם הבוררות, ואינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה באשר לאופן הרחב שבו יש לפרש הסכמי בוררות.
בית המשפט קמא קבע כי כתב התביעה שאותו הגישו המשיבות 1-2 נוגע לסכסוך בין הצדדים הנובע מן ההסכם ולפיכך דחה את בקשתה של המבקשת. בנוסף, הורה בית המשפט קמא, בהתאם להסכמת הצדדים, על מינוי בורר שהוא שופט בדימוס, כאמור.
מכאן הבקשה שבפניי.
טענות המבקשת בתמצית
11.
לטענת המבקשת, על פי לשונו של סעיף 20.10 החל על הסכם ההשקעה, הצדדים לא מסרו לבוררות את כל המחלוקות ביניהם, מכל סוג שהוא, אלא הגבילו את סעיף הבוררות כך שיחול אך ורק על מחלוקות שעניינן פרשנות או ביצוע ההסכם, המתייחסות ל (או נובעות מ) הוראותיו של הסכם ההשקעה או נספח כלשהו שלו. לטענתה, יש לפרש את הסעיף פשוטו כלשונו ושגה בית המשפט קמא במסקנתו לפיה הסעיף חל על כל סכסוך הנוגע לעצם קיומו של ההסכם שבין הצדדים, להבדיל מתוכנו, כאשר מסקנה זו מייתרת, הלכה למעשה, את סעיף 20.9 בדבר הדין החל.
12.
מוסיפה המבקשת וטוענת כי גם לגופו של עניין שגה בית המשפט קמא, בהחילו את סעיף הבוררות גם על המחלוקות הנוגעות לטענות המשיבות 1-2
לפיהן הפרה המבקשת את חובת תום הלב בניהול משא ומתן; הפרה התחייבויות מאוחרות ונפרדות מהסכם ההשקעה; עוולה כלפיהן ברשלנות ו/או בתרמית ועשתה עושר ולא במשפט. לטענתן של המשיבות 1-2, עילות אלה אינן עוסקות בפרשנות ההסכם ו/או בביצועו והן אינן קשורות להוראה כלשהי מהוראות ההסכם או נובעות ממנה – ולפיכך הן אינן נופלות בגדר סמכותו של הבורר. בהקשר זה, טוענת המבקשת באשר לטענות התרמית וחוסר תום הלב המיוחסות לה, כי מדובר בטענות שקיים אינטרס לבררן בבית המשפט על פי סדרי הדין ועל פי דיני הראיות הנוהגים בבית המשפט.
13.
יתר על כן, טוענת המבקשת כי גם טענותיהן של המשיבות 1-2 בדבר הפרת ההסכם או אי קיום התחייבויותיה של המבקשת מכוח ההסכם, אשר תואמות לכאורה את נוסחו של סעיף הבוררות, אינן ראויות להתברר במסגרת הבוררות הואיל ומדובר בטענות משפטיות סתמיות כאשר אין כל טענה עובדתית בתביעה המתייחסת להוראותיו של הסכם ההשקעה או נובעת מהן. המבקשת טוענת בהקשר זה כי התוכנית העסקית, נספח 4 לכתב התביעה, כלל אינה מהווה חלק מנספחי ההסכם ולפיכך, טענות המבקשות הנוגעות אליה אינן נופלות בגדר הסכם הבוררות.
14.
לבסוף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כשחייב אותה בהוצאות המשפט, הגם שקיבל את הסעד החילופי שאותו ביקשה; דהיינו, מינוי בורר שהוא שופט בדימוס, וכי היה מקום לחייב דווקא את המשיבות 1-2 בהוצאותיה שלה.
15.
להשלמת התמונה יצויין כי הטענות שאותן מעלה המבקשת במסגרת בקשת עיכוב הביצוע, דומות לטענותיה במסגרת בקשת רשות הערעור, ולפיכך לא ראיתי טעם להתייחס לטענות אלה בנפרד.
תגובת המשיבות 1-2 בתמצית
16.
תגובתן של המשיבות 1-2 מתייחסת אמנם לבקשת עיכוב הביצוע, אולם במסגרת תגובה זו העלו המשיבות 1-2 גם את טענותיהן לגופה של בקשת רשות הערעור, ומשכך מצאתי לנכון לפרטן בקצרה.
17.
לטענת המשיבות 1-2, הלכה פסוקה היא כי יש לפרש הסכמי בוררות על דרך ההרחבה, כאשר כל ספק באשר להיקף תחולתו של הסכם הבוררות יפעל לטובת קיומה של הבוררות. יתר על כן, לטענת המשיבות 1-2 משעה שהסכם הבוררות חל על חלק מעילות התביעה, אין מקום להפריד באופן מלאכותי בין עילות שבנזיקין לבין עילות חוזיות הכרוכות באותה התביעה ואין כל מניעה להביא לבוררות גם תביעות נזיקיות הנובעות מההסכם נשוא המחלוקת.
18.
מוסיפות המשיבות 1-2 וטוענות כי סעיף הבוררות החל על הסכם ההשקעה הינו בעל היקף ותחולה רחבים, וחל על כל תביעה הנובעת מן ההסכם. לפיכך, טוענות הן כי אין מקום לפצל בין העילות השונות הכלולות בכתב התביעה על פי סוגן, אלא יש לדון בהן, על פי מהותן, במסגרת אחת של הליכי בוררות.
דיון והכרעה
19.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בבקשת עיכוב הביצוע ובתגובת המשיבות 1-2 לבקשת עיכוב הביצוע על צרופותיהן וכן בפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבות 1-2
לבקשה זו, וממילא דינה של בקשת עיכוב הביצוע להידחות גם כן.
20.
כלל ידוע הוא כי רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים נדירים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבות משיקולים של צדק ומניעת עיוות דין
[רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' חדד (לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08)]. איני סבור כי הבקשה שבפניי נופלת בגדר המקרים הנדירים המצדיקים מתן רשות ערעור כאמור ולא שוכנעתי כי נגרם למבקשת עיוות דין כלשהו המצדיק מתן רשות כאמור. למעלה מן הצורך, סבורני כי אף לגופו של עניין, דינן של בקשת רשות הערעור, וממילא של בקשת עיכוב הביצוע, להידחות.
21.
הגם שלא מקובלת עלי טענת המשיבות 1-2 לפיה ככלל, בכל מקרה של ספק יש ליתן לסעיף הבוררות פרשנות מרחיבה באופן שהספק יפעל לטובת קיומה של הבוררות (טענה שנטענה תוך הפנייה לפסקי דין של בית משפט זה אשר עסקו בסמכותו של בורר במסגרת הליך בוררות ולא בהפנייה להליך בוררות), הרי שבנסיבות המקרה שלפניי ראויות העילות הכלולות בכתב התביעה שאותו הגישו המשיבות 1-2 כנגד המבקשת, להתברר כולן במסגרת הליך בוררות בין הצדדים.
22.
ראשית, בית משפט זה פסק זה מכבר כי אין מניעה לברר במסגרת הליך בוררות עילות נזיקיות הנובעות מהסכם שנכרת בין הצדדים להליך הבוררות, שעה שסעיף הבוררות נוקט בלשון " all disputes arising from this agreement " [ע"א
358/76 C. CZARNIKOW LIMITED
נ' המגן חברה לביטוח פ"ד לא(1), 469 (1976) (להלן – עניין המגן חברה לביטוח ), ע"א 721/86 Industries de Oude Delft
נ' תדיראן בע"מ
פ"ד מד(4), 259 (1990)].
סבורני כי הגם שנוסחו של סעיף הבוררות נשוא הבקשה שבפניי שונה במקצת וכולל את המילים " Provisions " ו-" Exhibits ", יש לפרש את סעיף הבוררות באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים והנוגעות להסכם ההשקעה או הנובעות ממנו, תתבררנה במסגרת הליך בוררות. הפרשנות שאותה מעוניינת המבקשת להחיל במקרה זה, לפיה כוונת הצדדים להסכם ההשקעה הייתה לברר במסגרת בוררות אך ורק סכסוכים הנוגעים להפרת סעיפיו של הסכם ההשקעה או של נספחיו אינה נראית לי סבירה והיא אף אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר.
יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בעניין המגן חברה לביטוח הנ"ל:
"תחולת סעיף הבוררות שבחוזה לא נשללה גם על ידי כך שהמשיבות ביססו את תביעתן גם על דיני נזיקין, מכיוון שהתביעה על פי דיני הנזיקין קשורה באופן הדוק עם העיסקה ששימשה יסוד לחוזה שבו נכלל סעיף הבוררות."
[ שם , בעמ' 474]
יתר על כן, הלכה היא כי משנדרש בית המשפט לפרש הסכם בוררות בין הצדדים ולברר את כוונת הצדדים לו, יעדיף בית המשפט את קיומו של הסכם הבוררות על ביטולו ואת יישוב הסכסוך בין הצדדים במסגרת הבוררות על פני יישוב הסכסוך בבית המשפט [רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל פ"ד מח(1), 775 (1994)]. גם הלכה זו תומכת במסקנה אליה הגעתי.
23.
אשר על כן, סבורני כי אין מניעה לברר במסגרת הליך הבוררות גם את טענות המבקשות בעילות נזיקיות הנובעות מהסכם ההשקעה, כמו גם טענות בנוגע לניהול משא ומתן קודם להתקשרות בהסכם ההשקעה ובנוגע להתחייבויות של המבקשת שאמנם ניתנו (ככל שניתנו) חודשים ספורים לאחר הסכם ההשקעה, אולם קשורות הן בהסכם ההשקעה ו/או נובעות ממנו. ודוק – אין משמעות הדבר כי כל סכסוך ומחלוקת בין המבקשת לבין המשיבות 1-2 יתברר במסגרת הליך בוררות, אלא סכסוכים ומחלוקות הנוגעים להסכם ההשקעה או נובעים ממנו בלבד .
24.
לבסוף, איני מוצא מקום להתערב גם בשאלת ההוצאות שאותן פסק בית המשפט קמא לחובת המבקשת. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בענין פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, אלא במקרים
חריגים בלבד, כאשר התגלו פגם או טעות יסודיים בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה [ראו למשל: ע"א 280/87 קופלמן נ' דניאל בינקין, פ"ד מג(2), 753]. לא שוכנעתי כי מקרה זה מצדיק התערבות כאמור.
25.
אשר על כן, הנני דוחה הן את בקשת עיכוב הביצוע והן את בקשת רשות הערעור. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 1-2 ובשכר טרחת עורכי דינן בסך 10,000 ש"ח בסך הכל.
ניתנה
היום, כ"ז באייר התשס"ח (1.6.08).
ש ו פ ט