רע"א 463/12 שלום טרבלסי נ. בנק הפועלים צפת

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בע"א 15983-06-11 שניתן על-ידי כב' השופט א' אברהם ביום 5.12.11, אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט י' יוסף ) מיום 19.01.11.

2.

תחילתה של בקשת רשות הערעור שלפניי בתביעה שהגיש המשיב 1 – הוא בנק הפועלים בצפת, כנגד המבקש – מר שלום טרבלסי לבית המשפט השלום בנצרת בגין חוב של המבקש כלפי הבנק. תביעה זו הגיעה לידי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהחלטת כב' השופט ש' סרחאן בבית משפט השלום בנצרת בת"א 1531/05 ביום 21.01.08, לפיה לשם סילוק סופי ומוחלט של חוב המבקש כלפי הבנק, על המבקש לשלם לבנק סך של 67,554 ₪ בצירוף ריבית. בעקבות בקשת הבהרה של ראש ההוצל"פ להבהיר את ההחלטה מאחר שלטענת המבקש נקבע שעליו לשלם את החוב שנפסק לו בתשלומים ולא בפירעון מיידי. בהחלטת ההבהרה (כב' השופט סרחאן

שישב בתיק ) הובהר כי פסק הדין אינו קובע דבר לגבי אופן חישוב ודרך תשלום החוב בניגוד לטענת המבקש. ערעור על החלטה זו שהגיש המבקש התקבל על-ידי סגן הנשיא י' כהן, בנימוק שהסכמת הצדדים הייתה יכולה להתפרש כמתייחסת גם לאופן תשלום החוב. לכן הורה השופט כהן להחזיר את הדיון לבית משפט השלום כדי לקבוע את אופן תשלום החוב על-ידי המבקש. לפי הוראת בית המשפט המחוזי, נקבע על-ידי בית משפט השלום שהחוב ישולם ב-60 שיעורים חודשיים שווים ורצופים (כב' השופט ס' דבור בתא"ק 1531/05 מיום 05.07.09). בעקבות החלטה זו, פתח הבנק בהליכי הוצל"פ כנגד המבקש. המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה ביקש לסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו כיוון שהוא אינו מבוסס על החלטה שיפוטית הואיל וטרם הוכרע האופן בו ישולם החוב. הוא עתר לחייב את הבנק ואת לשכת ההוצל"פ בצפת בפיצויים על סך 100,000 ש"ח. בית המשפט השלום דחה את תביעת הביזיון כנגד לשכת ההוצל"פ, ומחק את התביעה כנגד הבנק בקובעו שפתיחת תיק ההוצל"פ לא נעשתה בניגוד להחלטה שיפוטית (כב' השופט י' יוסף ).

ערעור על פסק דין זה הוגש לפני בית המשפט המחוזי בנצרת. סגן הנשיא א' אברהם דן בערעור וקבע כי פסק הדין של כב' השופט ש' סרחאן בהסכמה הינו חלוט ולכן המבקש מחויב לשלם את החוב ב-60 בתשלומים חודשיים עליהם ציווה כב' השופט דבור.

החלטה אחרונה זו באה בהשלמה לפסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, בהמשך להוראתו של בית המשפט המחוזי לקבוע את אופן תשלום החוב. לכן יש לראות את החלטה ההבהרה כחלק בלתי נפרד מפסק הדין של בית משפט השלום. אין מקום לתביעה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

על פסק דין זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

יצוין כי בין לבין הגיש המבקש לערכאות השונות בקשות נוספות מבקשות שונות – לביטול פסק הדין, לעיון חוזר בהחלטה, לביטול החלטה בענין הבהרת פסק הדין המוסכם, לתיקון טעות חישוב, וחיוב בהוצאות ועוד בקשות.

3.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי השופט סרחאן לא קבע דבר בעניין דרך פירעון החוב. הוא הבהיר החלטה זו, ואישר כי אכן לא נקבע דבר לעניין תשלום החוב. לטענתו, החלטת השופט דבור לא יכולה לשנות מההחלטה שניתנה על-ידי השופט שנתן את פסק הדין גופו - השופט סרחאן . לכן, אין למשיבים פסק דין להתייחס אליו בלשכת ההוצל"פ, ותביעתם אינה חוקית. למעשה, המבקש מתנגד לתשלום החוב כיוון שלדבריו גם לבנק עומד חוב לזכותו – בו הודה – אותו צריך לקזז מחובו שלו. לטענתו, בקשתו מעוררת שאלה משפטית חשובה בדבר סמכות שופט שלום אחד לתקן החלטה של שופט שלום אחר. ובהמשך לכך, האם בכוחה של החלטת הבהרה לתקן את מהותו של פסק דין חלוט ואת הכרעתו.

4.

לאחר עיון בבקשה שלפניי ובמספר הרב של הבקשות שהגיש המבקש וההחלטות

בעקבותיהן, הגעתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. חרף מאמציו של המבקש להציג את עניינו כשאלה משפטית חשובה, לאמיתו של דבר לא מתעוררת כאן סוגיה משפטית ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה עוסקת בתואנותיו החוזרות ונשנות של המבקש אודות הבהרת פסק הדין המוסכם בינו לבין הבנק. אלה קיבלו מענה לכל הפחות בשתי ערכאות, ואין הצדקה כי ערכאת ערעור תדון בהן בגלגול שלישי.

יתרה על כן, גם לגופו של עניין אין לדעתי להיעתר לבקשה. החלטת בית משפט השלום שקבעה את אופן תשלום חובו של המבקש – עליו הוסכם – בדין ניתנה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המבקש על החלטת ההבהרה של השופט סרחאן רק לעניין אי הבהירות האפשרית באשר לאופן בו ישולם החוב. בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי, בהחלטת ההבהרה של השופט דבור נקבע אופן תשלום החוב. היות שהחלטה בעקבות בקשת הבהרה נחשבת כחלק בלתי נפרד מפסק הדין, אין בה לשנות מהחלטת שופט אחר – כטענת המבקש – כי אם להבהירה. עוד יצוין שהוחלט על פרישת תשלום החוב של המבקש כלפי הבנק למשך 5 שנים, תקופה ארוכה אשר בוודאי מצביעה על התחשבות במצבו של המבקש. ככל שבקשת המבקש מופנית נגד התפתחות ההליכים בערכאות הקודמות, התוצאה בדמות קבלת הערעור על החלטת ההבהרה והחזרת התיק לשם קביעת אופן התשלום ומועד התשלום הראשון, מלמדת על איזון ראוי בין האינטרסים של שני הצדדים. ושוב נדגיש כי המקרה אינו מקיים את המבחנים שנקבעו למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. די בטענה זו כדי להביא לדחיית הבקשה בנסיבות העניין.

5.

מכל האמור, דין הבקשה להידחות. רק מפני שלא נתבקשה תגובה, אמנע מעשיית צו להוצאות.