רע"א 4634/07 קיבוץ שדה נחום נ. מוחמד זועבי

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן ) מיום 26.4.2007 בע"א 4155/07, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה מיום 28.1.2007.

המבקש והמשיב, היו שניהם נתבעים בתביעה שהגישה נגדם מדינת ישראל (ת"א 19/86), נשוא התביעה הינו נזק שנגרם לרכושה של המדינה, עקב אש שפרצה בשדה של המשיב. מקורה של השריפה הינה אש שהובערה על ידי המשיב. המבקש

היה מבוטח באותה עת בחברת ביטוח "הסנה" (להלן: "הסנה"), ובתאריך 12.6.1990 שילמה "הסנה" למדינה, במקומו של המשיב ובעבורו סכום של 25,000 ש"ח.

בית משפט השלום בעפולה (כבוד השופט ע' גרשון ) קבע כי בחלוקת האחריות בין המבקש והמשיב, המשיב הוא האחראי הבלעדי לנזק שנגרם, ועל כן ומאחר והמבקש שילם את מלוא הנזק למדינה, חייב את המשיב לשלם למבקש סכום של 25,000 ש"ח, בנוסף לכך חויב המשיב לשלם למבקש שכר טרחת, עורך דין בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

לצורך גביית החיוב פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיב, אשר במסגרתם נתפסה משאית שהיתה בבעלותו של המשיב. ביום 13.3.2001 הגיש המשיב בקשה בטענת פרעתי לראש ההוצאה לפועל, וטען כי יש להפסיק את ההליכים נגדו, שכן אינו חייב דבר למבקש. המשיב הציג מסמך מתאריך 16.2.2001 (להלן: המכתב ), שנכתב על נייר המכתבים של המבקש, ונחתם על ידי משה עזרא, מרכז משק בשם המבקש. המכתב מוען לעורך דינו של המבקש ובו נאמר:

"לשדה נחום אין שום תביעות כלפי זועבי ראפע בגין שריפת הקש בשנת 1981.

נא להודיע לעו"ד ע' מיכלין.

לטיפולך".

הצדדים הוזמנו לדיון בבקשת המשיב, שנקבע לתאריך 27.4.2003. באי כוח המבקש לא התייצבו לדיון, ומשהציג המשיב את המכתב מיום 16.2.2001, קיבל ראש ההוצאה לפועל את טענת המשיב, והורה להפסיק את ההליכים נגד המשיב ולסגור את התיק.

לאחר מתן ההחלטה על סגירת התיק, הוגשה לראש ההוצאה לפועל בקשה לביטול ההחלטה מיום 27.4.2003, בקשה זו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל בהעדר עילה.

למרות שניתנה החלטה לסיים את ההליכים נגד המשיב, ולמרות שנדחתה בקשה שהוגשה לבטל את ההחלטה המסיימת את ההליכים נגד המשיב, המשיכו באי כוח המבקש להגיש בקשות שונות לראש ההוצאה לפועל, כשלטענתם המכתב האמור נכתב עקב טעות, וללא מודעות, ויש לאפשר למבקש לחזור בו מן המכתב. הצדדים הוזמנו לדיון, שנקבע ליום 17.10.2003, במהלכו הגישו מסמכים שונים.

ביום 28.1.2007 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשתו של המבקש לביטול ההחלטה מיום 27.4.2003. ראש ההוצאה לפועל קבע כי דינו של המכתב כדין חוזה בין הצדדים, אשר נכרת בין המבקש והמשיב, ולפי מהותו מהווה הודאה וויתור בעד תמורה, וכי בנסיבות העניין אין לראש ההוצאה לפועל כל סמכות לדון ולהכריע, מהן הנסיבות והעובדות שהביאו לחתימת המכתב. עוד קבע ראש ההוצאה לפועל, כי המבקש לא המחה את זכותו לפי פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בעפולה, כנגד המשיב, ומטעם זה אין לכל צד שלישי זכות להתערב בהליכים.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4155/07).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן ) דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, ההליכים נגד המשיב הסתיימו כבר בתאריך 27.4.2003, בהחלטה שניתנה בהעדר נציגי המבקש, וכי לא היה מקום לקיים דיונים נוספים בתיק שכבר נסגר. עוד קבע בית המשפט כי מששילמה "הסנה" את הפיצויים למדינה, לא נזקקה להמחאת זכות מאת המבקש, שכן עומדת לה "זכות התחלוף" מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח ), ואולם, לטענה זאת אין נפקות בנסיבות המקרה. "זכות התחלוף" נוצרה בתאריך 26.6.1990 המועד בו שילמה "הסנה" את הפיצויים למדינה. לעומת זאת, החיוב שהוטל על המשיב לטובת המבקש הוטל בפסק דין שניתן בתאריך 8.11.1990, ואם רצתה חברת הביטוח להבטיח את זכותה, במסגרת אותו הליך עצמו, כי אז היה עליה לבקש להצטרף כצד לאותה תביעה, ומשלא עשתה כן, היה עליה להגיש תביעה נפרדת למימוש זכותה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי תיק ההוצאה לפועל נסגר עוד ביום 27.4.2003 וכי על כך לא הוגש ערעור. קביעה זו התבססה על טענה שלא נטענה על ידי מי מן הצדדים, ואף לא הועלתה על ידי בית המשפט במהלך הדיון בעל פה. לטענתו ביום 6.7.2003 הוגשה על ידי המבקש בקשה דחופה לביטול ההחלטה מיום 27.4.2003 והרשם נעתר לבקשה וביטל את ההחלטה לסגור את התיק וקבע את התיק לדיון, משבוטלה ההחלטה טעה בית המשפט כאשר קבע כי לא הוגש ערעור ותיק ההוצאה לפועל נסגר כדין, והיה על בית המשפט המחוזי לדון לגופו של עניין בערעור עצמו. עוד טוען המבקש כי קביעתו של בית המשפט כי מבטח ששילם את חובו של מעוול אינו יכול לממש בהוצאה לפועל את זכות ההשבה והוא צריך להגיש תביעה חדשה, הינה חידוש הלכתי, וכי קביעה זו עומדת בסתירה לסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח.

מנגד טוען המשיב כי בקשת רשות הערעור לא מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית המצריכה דיון בגלגול שלישי, ועל כן דינה להידחות. עוד טוען המשיב כי אין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כל חידוש הלכתי, וכי לחברת הביטוח "הסנה" לא הייתה זכות פיצוי או שיפוי מהמשיב ביום בו שילמה את הפיצוי למדינה, וכי זכותו של המבקש נוצרה ביום מתן פסק הדין בבית משפט השלום בעפולה דהיינו ביום 8.11.1990.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, הכלל הנוהג בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן לא מצאתי בבקשת רשות הערעור, טענה המהווה עילה לדיון "בגלגול שלישי". מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. ראש ההוצאה לפועל קבע כי נכרת הסכם בין המבקש לבין המשיב המאיין את חובו של המשיב למבקש , תוך הסתמכות על המכתב שנתן המבקש למשיב. קביעה זו של ראש ההוצאה לפועל נמצאת בגדר סמכותו (ראו רע"א 3149/06 בית מימון בע"מ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ , (לא פורסם, 1.11.2006)). אולם אין זה מתפקידו של ראש ההוצאה לפועל לבדוק האם הסכם זה נחתם בטעות. מרגע שהחיוב על פי פסק הדין חדל להתקיים בגלל קיומו של הסכם מאוחר יותר, פקעה גם סמכותו של ראש ההוצאה לפועל דון בנושא (ראו דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות 193 (תל-אביב, 2007)).

באשר לטענה כי בשעה שנכתב המכתב לא היה למבקש זכות בהקשר לחיוב וממילא לא יכול היה לוותר על החיוב, הרי שדינה להידחות. חברת "הסנה" לא הייתה צד להליך בפני בית משפט השלום בעפולה. גם אם יש לחברה "זכות תחלוף" מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, הרי שהיא לא עשתה דבר על מנת לממש זכות זו. תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי המבקש, ומכתב השחרור מן החוב ניתן אף הוא על ידי המבקש. כעת טוען המבקש כי נתן את המכתב בטעות, וכי לא היה מוסמך לתת מכתב זה, ויש לראות את המכתב כמבוטל. אין בידי לקבל טענה זו. באם "הסנה" ראתה עצמה כנפגעת מהחלטת ראש ההוצאה לפועל, רשאית הייתה להגיש תביעה נפרדת לבית המשפט המוסמך. חברת "הסנה" לא נקטה כל פעולה כדי לממש את זכותה, ואין המבקש יכול לנקוט פעולות אלו בשמה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיב שכר טרחה עורך דין בסך של 10,000 ש"ח.