פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5231/11
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
רוני מועלם
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.6.11 ברע"א 38610-03-11 שניתן על ידי כבוד
השופטת ב' בר-זיו
בשם המבקש:
עו"ד מיכאלה חשפר
החלטה
1.
המבקש עותר להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 38610-03-11, כבוד השופטת ברכה זיו ) לפיו נתקבלה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת מ.קלמפנר
נבון בת"א 35562-11-10) ונקבע כי יש להורות על סילוק התביעה שהגיש המבקש על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.
המבקש הגיש תביעה נגד המשיב בה ביקש להצהיר כי לאחר מתן פסק דין בהליך קודם שהתנהל (ת.א. (שלום חיפה) 29086/01) נכרת בינו לבין המשיב הסכם לפיו ישולם על ידו סכום מסוים מתוך החיוב הכללי שבפסק הדין וכנגד תשלום זה יופטר מחבותו הכללית בפסק הדין. המשיב ביקש לסלק את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית בטענה כי מדובר בטענת פרעתי המסורה לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. בית משפט השלום דחה את הבקשה. נקבע שאמנם במסגרת טענת פרעתי לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בשאלה האם תנאי ההסכם שנכרת בין הצדדים מחליפים את תנאיו של פסק הדין. אולם כאשר נדרשת הכרעה בשאלה אם אכן נכרת הסכם או אם הופר ההסכם, הסמכות מסורה לבית המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל. בבית המשפט המחוזי התהפכה התוצאה. נקבע כי הסמכות לקבוע קיומו של הסכם מסורה לרשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת פרעתי. בהתאם הורה בית המשפט המחוזי לסלק את התביעה על הסף. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור.
2.
לטענת המבקש הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי וזאת גם לאור ההחלטות הסותרות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. לטענתו, צדק בית משפט השלום באופן בו יישם את פסיקת בית המשפט העליון בנושא הסמכות העניינית. נטען כי גישתו התקדימית של בית המשפט המחוזי לפיה לרשם ההוצאה לפועל סמכות עניינית לדון בשאלת קיום ההסכם ולאחר קביעתו יועבר הדיון לבית המשפט שיחליט האם ההסכם הופר יוצרת כפל הליכים שאינו מתיישב עם הוראות הדין. בנוסף נטען כי בית המשפט המחוזי, על פי גישתו, היה אמור להעביר את התיק לרשם ההוצאה לפועל ולא לדחות את התביעה על הסף.
3.
בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הלכה זו שרירה וקיימת גם מקום בו בית המשפט המחוזי שינה את החלטת בית משפט השלום (ראו: רע"א 9243/08
מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חב' אויר רום שירותי תעופה ואח', תק-על 2008(4), 3070, רע"א 8083/09 - א.ד כהן בע"מ נ' אייל מסיקה, תק-על 2009(4), 3688 ורע"א 8592/09
פלוני ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', תק-על 2009(4), 1339). בראייה זו לא מצאתי בנימוקי המבקש כי האופן בו ישם בית המשפט המחוזי את כללי הסמכות העניינית בנסיבות מקרה זה מעורר שאלות עקרוניות המצדיקות דיון בגלגול שלישי (וכן ראו רע"א 8331/07 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד נפתלי נשר ואח', תק-על 2008(4), 1321 ,עמ' 1324). אף לא מצאתי שאלה משפטית עקרונית בדבר השאלה האם היה מקום בנסיבות תיק זה להעביר את התיק לרשם ההוצאה לפועל או להורות על דחייתו על הסף בבית משפט השלום.
על רקע זה יש לבחון את הבקשה. יובהר כי
אף לגופו של עניין לא מצאתי טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 מקנה סמכות לרשם ההוצאה לפועל לדון בטענת פרעתי. מדובר בטענה של החייב לפיה הוא "מילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחר אחריו, כולו או מקצתו". כאן המבקש טוען כי אינו צריך למלא אחר הנפסק וזאת בשל הסכם אליו הגיעו הצדדים. זוהי אכן טענת פרעתי. אמנם המבקש טוען כי הסיבה שאינו צריך למלא את חיוביו על פי פסק הדין הינה בגלל קיומו של הסכם בין הצדדים שנכרת לאחר פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל. אולם העובדה שרשם ההוצאה לפועל יצטרך לדון בשאלה האם קיים הסכם בין הצדדים אינה מפקיעה את סמכותו. רשם ההוצאה לפועל ממלא תפקיד מנהלי אך קיימות הוראות חוק המקנות לו גם סמכויות שיפוטיות כדוגמת טענת פרעתי. יתרה מכך הפסיקה קבעה לא אחת כי שאלת קיומו של הסכם הינה בסמכות רשם ההוצאה לפועל. כפי שנפסק למשל בעניין שדה נחום : "ראש ההוצאה לפועל קבע כי נכרת הסכם בין המבקש לבין המשיב המאיין את חובו של המשיב למבקש. קביעה זו בגדר סמכותו" (רע"א 4634/07 קיבוץ שדה נחום נ' מוחמד זועבי (30.3.2008) בנוסף ראו רע"א 3149/06 בית מימון בע"מ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ (1.12.2006) וכן ראו החלטת השופט ג'ובראן ברע"א 7754/09 ארז (ג.ז.) יעוץ כלכלי והשקעות נ' פרז (29.11.09)). יחד עם זאת, רשם ההוצאה אינו רשאי לדון בכל טענה שעולה בהקשר להסכם בין הצדדים. כך כאשר נסיבות המקרה דורשות לבחון לא רק את עצם קיומו של ההסכם, אלא גם האם ההסכם הופר, כי אז הסמכות תהא של בית משפט. כפי שכתב המלומד בר אופיר בספרו:
"טענת החייב לפיה נכרת והופר בין הצדדים הסכם מאוחר לפסק הדין, איננה מילת קסם שעל-פיה יפסיק ראש ההוצאה לפועל בכל מקרה את הדיון בטענת פרעתי. ועל ראש ההוצאה לפועל לבדוק שני תנאים: (1) האם פסק הדין חדל מלהתקיים על-פי ההסכם שנטען; (2) האם מתעוררת טענה שההסכם הופר. וכאשר מתקיימים שני תנאים אלה לא ידון ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי, והצדדים יופנו לבית-המשפט על מנת שיברר אם ההסכם קוים או הופר (דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (תל אביב, 2006) 193).
על בסיס האמור טוען המבקש כי כאן יש לדון לא רק בקיומו של הסכם אלא גם בהפרתו ועל כן העניין מסור לסמכותו של בית המשפט ולא לרשם ההוצאה לפועל. טענה זו הגם שהיא נכונה מבחינה משפטית, אינה משקפת את הנסיבות בתיק זה. עיון בכתבי הטענות של הצדדים מלמד שכלל לא מתעוררת שאלת הפרתו של ההסכם באופן המצדיק דיון בבית המשפט. טענת המבקש היא שאינו חייב למלא אחר פסק הדין כי בין הצדדים נכרת הסכם המתנה על האמור בפסק הדין. ומהי אותה הפרה אליה מתייחס המבקש? לשיטתו, עצם העובדה שנפתח תיק בהוצאה לפועל למילוי אחר פסק דין הינה הפרה של ההסכם. אין המדובר בשתי טענות שונות. האחת קיומו של הסכם והאחרת הפרת ההסכם. אין כאן טענה להפרת הסכם שמשמעותו שגם אם נכרת הסכם הרי שהפרתו מצדיקה שלא לקיימו. הרי אם נכרת הסכם בין הצדדים הקובע שאין לשלם אחר פסק הדין בשל התחיבות מסוימות, הרי שדין טענת פרעתי להתקבל וממילא לא היה מקום לפתוח תיק בהוצאה לפועל. מנגד אם לא נכרת
הסכם יש למלא אחר פסק הדין. קרי, שאלת קיומו של הסכם היא השאלה הנדרשת להכרעה וזו כאמור בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. מכאן שלא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיקה רשות ערעור.
4.
לאור האמור דין הבקשה להדחות. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בשבט תשע"ב (16.2.12).
ש ו פ ט