רע"א 4652/08 יצחק עירוני נ. בנק אגוד לישראל בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 15.4.2008 בתיק בר"ע 1456/06, בו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 1.3.2006 (תיק הוצל"פ 01-52594-03-3), לפיה ניתנה למשיב רשות לתקן את מספר חשבון הבנק המופיע בטופס בקשת הביצוע של שטר משכנתא שיצרו המבקשים.

השתלשלות האירועים הנוגעת לפרשה זו, מתחילה בבקשת ביצוע מימוש של משכנתא על נכס מקרקעין, המצוי בגוש 6207, חלקה 769 (להלן: הנכס ), שהוגשה על ידי המשיב ביום 8.6.2003. שטר המשכנתא ניתן "להבטחת כל הסכומים המגיעים ושיגיעו" למשיב, מאת המבקשים ומהשותפות "יהלומי עירוני" שהמבקשים שותפים בה (להלן: השותפות ). תחת "פרטי בא-כח הזוכה ונתונים להעברת הכספים אליו" הופיע בטופס הבקשה מספר חשבון 96313/95 (להלן: החשבון השקלי ). כמו כן, לבקשה צורף תצהיר, בו צוין בין השאר כי "השותפות, קיבלה מהבנק, מעת לעת, אשראים ו/או הלוואות ו/או משיכות יתר בחשבונה בבנק, חשבון חנ"י [חשבון נקוב יהלומים. תוספת שלי, ס.ג'.] מספר 631300/95" (להלן: חשבון החנ"י ).

ביום 7.9.2003 הגיש המשיב בקשה למינוי כונס נכסים על זכויות המבקשים בנכס הנ"ל וסמוך לאחר מכן דרש ראש ההוצאה להבהיר מדוע "מנספחי הבקשה עולה שמספר החשבון של השותפות הוא 96313/95 אך דף חשבון הבנק בו מופיעה יתרת החובה מתייחס למספר חשבון אחר".

בהודעת הבהרה מיום 23.9.2003 טען המשיב, כי "מס' החשבון המצוין בבקשה, הינו מס' חשבון 631300/95, שהינו מס' חשבון החנ"י... של השותפות. חשבון זה מנוהל במסגרת החשבון הכללי של השותפות שמספרו הוא 96313/95

(מס' חשבון זה הוא מס' החשבון המופיע בנספחים לבקשה). על העובדה שחשבון החנ"י קשור לחשבון הכללי ומתנהל כחלק ממנו ניתן אף ללמוד מהדמיון בין מספרי החשבונות הנ"ל" (ההדגשה במקור).

ביום 2.10.2003 הוציא ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם מ' כהן ), צו לכינוס נכסים על זכויותיהם של המבקשים בנכס ובעקבות כך,

ביום 25.12.2003 הוגשה לראש ההוצאה לפועל בקשה מטעמם בה נטען, כי בקשת המימוש התייחסה לחשבון השקלי המנוהל בנפרד מחשבון החנ"י ועל כן ניתן לממש את המשכנתא רק בכפוף לחוב נשוא החשבון השקלי בלבד. מאחר והחשבון השקלי היה מצוי ביתרת זכות, התבקש ראש ההוצאה לפועל לקבל את טענת "פרעתי" שלהם קרי, לקבוע כי המבקשים פרעו את החוב נשוא בקשת הביצוע, לבטל את הליך כינוס הנכסים ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. מנגד, טען המשיב, כי בקשת מימוש המשכנתא הוגשה בגין יתרת החובה בחשבון החנ"י ולא בגין חשבונות אחרים.

ביום 18.2.2004 קבע ראש ההוצאה לפועל, כי "הדרך הנכונה לישוב המחלוקת בין הצדדים, היא באמצעות פסק דין הצהרתי, אשר יקבע כי חשבון הבנק בו רשומה יתרת החוב של השותפות, הוא חשבון הבנק אשר החייבים ערבו לפרעון החוב הרשום בו ואשר להבטחת פרעונו משכנו את זכויותיהם בנכס נשוא בקשת הביצוע".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בר"ע 1552/04). ביום 24.3.2005 קבע בית המשפט (כבוד השופטת י' שטופמן ), כי יש להחזיר את התיק לראש ההוצאה לפועל, לשם קיום דיון במעמד הצדדים שיבהיר את הסוגיות שבמחלוקת בטרם מתן החלטה.

בתום הדיון, שנערך בפני ראש ההוצאה לפועל ביום 2.1.2006, ניתנה החלטה הקובעת כי החשבון השקלי שנרשם בבקשת הביצוע, נמצא ביתרת זכות ואילו יתרת החובה שבגינה הוגשה הבקשה, מצויה בחשבון החנ"י. כן צוין, כי בהבהרה הקודמת שניתנה על ידי הבנק "לא הובהרה התמונה כדבעי". ביום 1.3.2006 נתן ראש ההוצאה לפועל החלטה נוספת ובה נקבע, כי בהתבסס על הצהרת בא כוח המבקשים המאשרת כי חשבון החנ"י הוא החשבון שלו שועבדו זכויות המבקשים בנכס, יש לתקן את בקשת הביצוע כך, שבמקום החשבון השקלי יופיע מספר חשבון החנ"י. בהחלטה נאמר, כי התיקון הינו טכני בלבד ולפיכך אין צורך במחיקת ההליך.

על החלטת תיקון הבקשה, הוגש על ידי המבקשים ערעור וביום 15.04.2008 קבע בית המשפט המחוזי, כי דין הערעור להידחות. במסגרת הדיון, נדונה שאלת סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, להורות על תיקון טופס בקשת הביצוע על ידי החלפת מספרי חשבונות הבנק. בפסק הדין צוין, כי ראש ההוצאה לפועל רשאי, מכוח תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ), "לתקן כל פגם או טעות בכל הליך... ככל שייראה לו צודק". בנוסף, מנה בית המשפט את הטעמים שמצדיקים את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל לשנות את פרטי הבקשה. כך צוין, כי שטר המשכנתא קבע במפורש שהמערערים שיעבדו את כל זכויותיהם בנכס להבטחת כל הסכומים המגיעים למשיב; השותפות חתמה על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום; בתצהיר שהוגש בד בבד עם בקשת הביצוע, נתבקש פירעון החוב בחשבון החנ"י ובא כוח המשיב חזר בדיון על הצהרה זו; ולבסוף, נתקבלה הבהרת המשיב כי החשבון השקלי נרשם בטופס בקשת הביצוע תחת "נתונים להעברת כספים" רק לצורך העברת הכספים שיתקבלו ממימוש הנכס, שכן המכר אמור היה להיות בשקלים. כמו כן נקבע, כי על בקשת הביצוע לא חל השתק שיפוטי, מאחר והובהר מלכתחילה, כי היא הוגשה על חשבון החנ"י ולא על החשבון השקלי. עוד ציין בית המשפט, כי אין להידרש לטענת המבקשים על פיה לא קיים חוב בחשבון החנ"י, מאחר והיא הועלתה רק לאחר החזרת הדיון לראש ההוצאה לפועל והדרך הראויה לדון בה, היא במסגרת טענת "פרעתי" בגין חשבון החנ"י. בדומה נקבע, כי אין לדון בטענה כי הבקשה לתיקון בקשת הביצוע לא הוגשה תוך פרק הזמן הקבוע בדין, מאחר והיא הועלתה לראשונה רק בערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי הסוגיה שלפנינו מעלה שאלות עקרוניות הדורשות ליבון. כך לדבריהם, חרג ראש ההוצאה לפועל מסמכותו כאשר נשען על תקנה 126א לצורך תיקון בקשת הביצוע. זאת, מאחר והתקנה מאפשרת לבצע תיקונים טכניים בלבד ואילו שינוי מספר החשבון הוא שינוי מהותי. כמו כן, סוברים המבקשים כי על בקשת הביצוע חל השתק שיפוטי. לטענתם, המשיב הציג לאורך ההליך טענות עובדתיות לגבי החשבון השקלי והסביר שהוא החשבון נשוא בקשת הביצוע המשמש כ"חשבון על" החולש על חשבון החנ"י. לפיכך כעת, כעבור זמן רב ולאחר שהתיק יצא מידיו של ראש ההוצאה לפועל, אין לקבל את בקשתו לשינוי החשבון. יצוין כי לדבריהם, הערבות למשכנתא ניתנה דווקא לחשבון השקלי ולא לחשבון החנ"י ומדובר בשני חשבונות נפרדים.

מנגד טוען המשיב, כי סוגיית סמכותו של ראש ההוצאה לפועל בעניין זה, איננה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין, נטען כי התיקון שאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל הינו תיקון טכני בלבד ואף אם היה זה תיקון מהותי, הרי שתקנה 126א מסמיכה את ראש ההוצאה לפועל לבצע גם תיקונים מסוג זה. לעניין ההשתק השיפוטי, סומך המשיב את ידיו על החלטתו בית המשפט המחוזי וטוען כי מתחילת ההליכים נשוא הפרשה, הצהיר הוא כי בקשת המימוש הוגשה בהתייחס לחשבון החנ"י. בנוסף נטען, כי שטר המשכנתא ניתן גם להבטחת פירעון החובות בחשבון החנ"י ולא התייחס לחשבון השקלי בלבד. לדברי המשיב, טענת המבקשים כי המשכנתא מתייחסת רק לחשבון השקלי היא בגדר הרחבת חזית אסורה, מאחר והיא לא עלתה במסגרת טענת "פרעתי" שהוגשה ביום 25.12.2003, אלא רק בדיון בפני ראש ההוצאה לפועל ביום 2.1.2006. בדומה, אין לדעת המשיב לקבל את הטענה כי אין למבקשים חוב כלפי הבנק בחשבון החנ"י, בהיותה טענה חדשה שלא עלתה במסגרת טענת "פרעתי".

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. שאלת תחולתה של תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל על הנסיבות שבפנינו, אינה נמנית עם טענות המהוות עילה אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי" בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). די בסיבה זו בלבד, כדי לדחות את הבקשה.

ואולם, דין הבקשה להידחות אף מתוך בחינת הפרשה לגופם של דברים. אכן, יש רגליים לטענת המבקשים, כי תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל אינה מעניקה לראש ההוצאה לפועל סמכויות בלתי מוגבלות. כך נפסק בעבר, כי התקנה "נועדה לתקן טעויות בסדר דין, ולא ניתן לעשות בה שימוש כדי לבצע תיקון מהותי בהליך שננקט בלשכת ההוצאה לפועל (ראו דוד בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות כרך א 6(ג) (2008) (להלן: בר-אופיר ) וההפניות שם). ואולם, אינני רואה צורך להיזקק להכרעה בשאלת היקף הסמכות כאן, מאחר ומתוך התשתית העובדתית במקרה שלפנינו, נראה כי מדובר בתיקון בעל אופי טכני בלבד.

כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שטר המשכנתא ציין, כי הנכס הממושכן מבטיח את כל הסכומים המגיעים לבנק מאת המבקשים, ובזאת כלל גם את החובות בחשבון החנ"י. כמו כן, למן פתיחת ההליך עם הגשת בקשת הביצוע, המשיב הבהיר באופן עקבי וברור, כי החשבון נשוא בקשת המימוש הוא חשבון החנ"י. כך גם צוין במסמכים שהוגשו על ידי המשיב, החל בתצהיר שצורף לבקשת הביצוע, דרך הודעת ההבהרה שהוגשה לראש ההוצאה לפועל ביום 23.9.2003, התגובה מיום 19.1.2004, טענותיו בשני גלגולי הערעור בבית המשפט המחוזי וכלה בתגובתו לבקשת רשות הערעור שבפניי. יתרה מכך, בהנחייתו של בית המשפט המחוזי הגדיל ראש ההוצאה לפועל לעשות ומחשש לפגיעה בזכויות המבקשים, ביקש את תגובתם בטרם מתן ההחלטה (ראו בר-אופיר , בעמ' 6(ג)). השיקול הנוסף שיש לקחת בחשבון הוא, כי המבקשים לא הציגו בפניי כל טענה מהותית, שיש בה כדי להפריך את עמדת המשיב, ולנמק מדוע אין להחיל את בקשת הביצוע למימוש המשכנתא על חשבון החנ"י לגופו של עניין. טענתם, כי בחשבון החנ"י לא קיימים חובות כלפי הבנק לא נתמכה בראיות ומכל מקום אף אם נכונה היא, יש להעלותה במסגרת טענת "פרעתי" חדשה בפני ראש ההוצאה לפועל.

מן האמור לעיל עולה מסקנה כפולה. ראשית, תיקון מספר החשבון בבקשת הביצוע בשלב זה, איננו בגדר שינוי מהותי כי אם טכני בלבד, מאחר והוא מבטא את כוונתו הראשונית של המשיב, כמצוין כבר בתצהיר שהוגש בצירוף לשטר המשכנתא. משכך, גם אם אקבל את ההנחה כי החשבון השקלי וחשבון החנ"י הינם שני חשבונות נפרדים לחלוטין, לא יהיה בה כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. שנית, בניגוד לאמור בבקשת רשות הערעור, המשיב לא שינה את עמדתו בנוגע לחשבון נשוא החוב, ולפיכך אין לקבל גם את טענת ההשתק השיפוטי שהועלתה בה. משכך, לא נמצא טעם להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת באי כוח המשיב, בסך 5,000 ש"ח.