רע"א 4665/02 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ. מגה טי.וי ישראל בע"מ

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט י' זפט) קיבל ביום 1.5.02 את תביעתה של המבקשת וקבע בפסק דינו כי הסכמים שונים, בהם מעורבים המשיבים 6-1, כפופים לזכות סירוב ראשונה הנתונה למבקשת. ביום 26.5.02 החליט בית המשפט לעכב את ביצועו של פסק הדין, תוך שקבע שמימושה של זכות הסירוב יעוכב עד להכרעה בערעור. שני ערעורים הוגשו לבית משפט זה על פסק דינה של הערכאה הראשונה (ע"א 4857/02, ע"א 5069/02). הבקשה הנוכחית הינה בקשת רשות ערעור המכוונת נגד ההחלטה לעכב את ביצועו של פסק הדין.

2.המשיבה 7 (להלן - החברה) זכתה במכרז, שהוצא על ידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין (להלן - המועצה), וקיבלה רשיון להפעלתו של ערוץ טלוויזיה בשפה הרוסית. ביום 9.5.01 נחתם הסכם מייסדים בין שש חברות אשר המבקשת, המשיבה 1 והמשיבה 5 נמנו עליהן. המבקשת מחזיקה ב- 40.5% ממניותיה של החברה. המשיבה 2 מחזיקה ב- 5.75% ממניות החברה. המשיבה 2 נמצאת בבעלות מלאה של המשיבה 1. המשיבה 6, שמחזיקה ב- 23% ממניותיה של החברה, הינה בבעלות מלאה של המשיבה 5. המשיבות 2 ו6- אינן מחזיקות בנכסים אחרים כלשהם, פרט למניותיה של החברה. ביום 23.12.01 נעשה הסכם בין המשיבות 5 ו6- לבין נאמן של המשיב 4 (למען הקיצור - המשיב 4) ולפיו התחייבה המשיבה 5 להעביר למשיב 4 את מניותיה במשיבה 6. במכתב מיום 6.1.02 הודיעו המשיבות 3-1 למועצה כי הוסכם ביניהן שהמשיבה 2 תקצה מניות למשיבה 3 באופן שהמשיבה 3 תחזיק ב- 90% ממניותיה של המשיבה 2.

3.הסכם המייסדים כלל זכות סירוב ראשונה לכל אחד מבעלי המניות, לעניין העברה של מניות בחברה. בתובענה שהגישה המבקשת לבית משפט קמא, היא טענה ששני ההסכמים בהם היו מעורבים המשיבים 6-1 כפופים לזכות הסירוב שבהסכם המייסדים. כפי שתואר, אותם שני הסכמים לא הביאו לשינוי באשר להחזקת מניותיה של החברה על ידי המשיבות 2 ו6-, אלא לשינויים בהחזקת מניותיהן של המשיבות 2 ו6- ובשליטה עליהן. במילים אחרות, אף לאחר שני ההסכמים ימשיכו המשיבות 2 ו6- להחזיק במניותיה של החברה, באותו שיעור כפי שהיה לפני ההסכמים. מכאן טענתן של המשיבות בבית משפט קמא, כי זכות הסירוב הראשונה אינה חלה לעניין שני ההסכמים. לעומת זאת, המבקשת טענה כי המשמעות המעשית של שני ההסכמים הייתה שינוי בהחזקת המניות בחברה וכי על כן עומדת לזכותה זכות הסירוב הראשונה. בית המשפט המחוזי פסק, כאמור, לזכותה של המבקשת.

4.בעקבות פסק הדין הוגשו לבית משפט קמא שתי בקשות לעיכוב ביצועו של פסק הדין: האחת, בקשתן של המשיבות 3-1, והאחרת, בקשתו של המשיב 4. בית המשפט המחוזי קבע, כי אם המבקשת תממש את זכות הסירוב הראשונה יאפשר לה הדבר לנהל את ענייניה של החברה עד להכרעה בערעור וכך עלולים להיפגע האינטרסים של המשיבים 6-1. כמו כן נקבע, כי מאזן הנוחיות נוטה לחובתה של המבקשת, מה גם שאין לקבל את טענתה שייקשה עליה לשבת בדירקטוריון של החברה עם אלה שביקשו לעקוף את זכות הסירוב הראשונה הנתונה לה, בהתאם לפסק הדין.

5.המבקשת טוענת כי אין חשש שאם יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבלו הערעורים, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. המבקשת אף התחייבה כי אם תממש את זכות הסירוב הראשונה ותרכוש את מניותיה של החברה מן המשיבים 2 ו6- היא לא תבצע בהן כל עסקה עד להכרעה בערעורים. כמו כן נטען, כי לא היה מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, בשל כך שהיא לא נתמכה בתצהיר. המבקשת חזרה על טענתה שהועלתה בבית משפט קמא, כי בעקבות מה שאירע היא תתקשה להמשיך ולשבת בדירקטוריון של החברה יחד עם אלה שאינם מעונינים עוד במניותיה של החברה. המבקשת אף הגישה בגדרה של הבקשה הנוכחית בקשה להתיר לה הגשת ראיות נוספות. מדובר במכתבים של המשיב 4 אל המשיבות 5 ו6-, אשר מהם עולה, לגרסת המבקשת, כי להחלטה בדבר עיכוב ביצוע יש השלכות מזיקות. ייאמר מייד, כי לא מצאתי שום יסוד, בנסיבות העניין, להיזקק לבקשה להתיר הגשתן של ראיות נוספות, בקשה שכל כולה נוגעת אך לסוגיה של עיכוב הביצוע.

6.לבית משפט קמא הוגשו שתי בקשות לעיכוב ביצוע, אשר אף אחת מהן לא נתמכה בתצהיר. אף המבקשת לא תמכה את תגובתה לבקשות בתצהיר. אכן, לעיתים חייב בעל דין, העותר לעיכוב ביצועו של פסק דין, לתמוך את בקשתו בתצהיר על מנת להוכיח כי עלול להיווצר מצב בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע. הדבר נדרש כאשר לא ניתן ללמוד על החשש להיווצרותו של מצב בלתי הפיך מן הנתונים הקיימים. לעומת זאת, קיימים מקרים שלאור טיבם ומהותם ברור כי החזרה מהם בלתי אפשרית או קשה מאוד. כאשר באלה מדובר, אין צורך בתצהיר לתמיכה בבקשה לעיכוב ביצוע (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 862). המקרה דנא נכנס למסגרת זו.

המבקשת מעונינת לממש את זכות הסירוב הראשונה, אשר בית משפט קמא מצא כי היא נתונה לה. המשמעות המעשית של המימוש היא שתגדל באופן משמעותי יכולת ההשפעה של המבקשת על ענייניה של החברה. כך למשל, מי שמחזיק במניות בשיעור של 15% רשאי למנות דירקטור לחברה. ניתן לחשוב על מהלכים ממהלכים שונים שניתן יהיה לנקוט בהם אם פסק הדין לא יעוכב, אשר אם בסופו של דבר יתקבלו הערעורים על פסק הדין, יהיה קושי רב לבטלם. אין גם די בהתחייבות של המבקשת, שלא לבצע עסקה במניות שיגיעו לידיה בעקבות ביצועו של פסק הדין ועד להכרעה בערעור. התחייבות זו יפה היא אך לעניין אי-עבירותן של המניות, אך אין בה כדי לבטל את החשש בהקשר למהלכים אפשריים אחרים. כאשר מצרפים לשיקולים אלה את ההערכה כי אין לומר שהערעורים חסרי סיכוי, המסקנה הנובעת היא שדינה של הבקשה להידחות.

7.נראה לי כי בנסיבות העניין, ראוי להקדים את הדיון בשני הערעורים, אשר יידונו כמובן יחדיו.

8.הבקשה נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח לזכות המשיבות 3-1 ובאותו סכום לזכות המשיב 4. אין מקום לפסיקת הוצאות לזכותן של המשיבות 6-5, שכן הן מתנגדות לעיכוב הביצוע.