רע"א 4710/08 Proneuron Biotechnologies Inc נ. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד השופט א' זמיר) מיום 18.4.08 בבש"א 5447/08 (ה.פ. 468/07), אשר קיבל את בקשתה של המשיבה 1 (להלן – טבע ) לעכב זמנית את ההליכים המשפטיים בה.פ. 468/07 (להלן – התביעה ) אשר הוגשה על ידי המבקשות (להלן יחד - פרונוירון ) כנגד טבע ביום 11.4.07, וזאת לאור בקשת רשות הערעור אותה הגישה טבע לבית משפט זה ביום 25.2.08, על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 27.1.08 במסגרתה נדחתה בקשתה של טבע לעכב את ההליכים בתביעה מחמת קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים (רע"א 1817/08).

בנוסף, מבקשת פרונוירון רשות לערער גם על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 15.5.08 (בש"א 5447/08), במסגרתה הוחלט להחיל את עיכוב ההליכים גם על בקשתן להורות על מסירת מידע הנוגע לתוצאות הניסוי הקליני נשוא התביעה (להלן – הבקשה למסירת מידע ).

העובדות בתמצית

2.

המבקשות הינן חברות העוסקות בפיתוח מוצרים ביו-פרמצבטיים. המבקשת 1 היא בעלת זכויות הפיתוח ורישיון המסחור במולקולת הגללטירמר אצטט ונגזרותיה לאינדיקציות נוירודגנרטיביות (להלן – המולקולה ), מכוח הסכם שנחתם בשנת 1996 בינה לבין המשיבה 2, חברה ישראלית אשר הוקמה ליד מכון ויצמן למדע, במטרה לקדם יישומים מסחריים ותעשייתיים של פירות המחקרים המתבצעים בו (להלן – ידע ). טבע הינה חברה ישראלית העוסקת בפיתוח, שיווק ומסחור של מוצרים פרמצבטיים, אשר קיבלה מפרונוירון רישיון משנה לשימוש במולקולה בהתאם למערכת הסכמים ביניהן, כאשר האחרון שבהם הוא הסכם לרישיון משנה משנת 2005 (להלן – ההסכם ). במסגרת ההסכם העניקה פרונוירון לטבע רישיון משנה לפיתוח ומסחור של המולקולה לכל האינדיקציות הנוירודגנרטיביות הכלולות בו ואילו טבע התחייבה, בין היתר, לבצע ניסוי קליני מתוכנן היטב בבני אדם, לשם בחינת בטיחותה ויעילותה של המולקולה לטיפול במחלות נוירודגנרטיביות (להלן – הניסוי הקליני או הניסוי ).

3.

ביום 13.3.08 פרסמה טבע (בהתאם לחובתה כחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בישראל) הודעה לציבור לפיה הניסוי הקליני שאותו ערכה בהתאם להסכם, במסגרתו ניתנה תרופת הקופקסון (שהחומר הפעיל בה הוא המולקולה) במינון יומי לחולי מחלת ניוון שרירים המכונה ALS , הוכיח כי תרופת הקופקסון אינה יעילה כלל בטיפול בחולי ALS , וציינה כי על אף הכישלון, לא נצפו במסגרת הניסוי בעיות בטיחות כלשהן (להלן – ההודעה לציבור ). לטענת פרונוירון, כישלונו של הניסוי הקליני היה בבחינת "תוצאה ידועה מראש", כפי שלטענתה התריעה בפני טבע עובר לביצועו, הואיל ולא היה לו ביסוס מדעי כלשהי התומך ביעילות אפשרית של תרופת הקופקסון בטיפול בחולים במחלת ה- ALS . כן טוענת פרונוירון כי ולמרות "תמרורי האזהרה" בדבר הסכנה הפוטנציאלית שמהווה הניסוי עבור חולי ה- ALS , התעקשה טבע על קיומו. הגם שאין לכך התייחסות מפורשת במסגרת בקשת רשות הערעור, מן הבקשה עולה כי לאור טענותיה הנ"ל, הודיעה פרונוירון לטבע על ביטול ההסכם ביניהן.

4.

לאור המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, הגישה פרוינוירון לבית המשפט קמא תביעה, במסגרתה התבקש בית המשפט קמא להצהיר, בין היתר, כי ההסכם בוטל על ידי פרונוירון כדין וכי היא זכאית להשבתו של הקניין הרוחני ושל כל זכות ו/או נכס שנמסר על ידה ו/או על ידי מי מטעמה לטבע וכן כי עומדת לה הזכות להמשיך בעצמה בפיתוח ובמסחור של המולקולה. בתגובה, הגישה טבע בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה, מן הטעם שההסכם בין הצדדים כולל תניית בוררות, ולפיכך יש לברר את התביעה במסגרת בוררות (בש"א 10870/07).

5.

לאחר שקיים דיון בטענות הצדדים, קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט א' זמיר) כי אין מקום לעכב את ההליכים בתביעה כנגד טבע לשם העברתה להליך בוררות, מן הטעם שהתביעה עוסקת בנושאים הנוגעים לבריאותו של ציבור חולי

ה- ALS ועלולות להיות לו "השלכות על המדיניות הציבורית הננקטת במסגרת ניסויים קליניים בבני אדם" ומן הטעם שבירור השאלה האם הניסוי בוצע כשורה אם לאו מעורר אינטרס ציבורי "מובהק מן המעלה הראשון" אשר יש בו כדי "לענות על דרישת המקרה הנדיר" המצדיקים התגברות על סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, התשכ"ח

-1968 (להלן – חוק הבוררות ), מכוחם ביקשה טבע את עיכוב ההליכים בתביעה. לפיכך, נקבע התביעה שאותה הגישה פרונוירון כנגד טבע תתברר בפני בית המשפט קמא.

ההחלטה בדבר עיכוב הליכים זמני

6.

על החלטתו האמורה של בית המשפט קמא הגישה טבע, כאמור, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 1817/08). מספר ימים לאחר מכן, לאחר שבית משפט זה ביקש את תשובתה של פרונוירון לבקשת רשות הערעור שאותה הגישה טבע, ביקשה טבע מבית המשפט קמא כי יעכב את ההליכים בתביעה באופן זמני, עד להכרעתו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור. בתגובה, התנגדה פרוינוריון לבקשת עיכוב ההליכים הזמני, בטענה כי במידה שתתקבל הבקשה, יגרם לה "נזק חמור".

7.

ביום 18.4.08 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב הליכים זמני, בקובעו כי מדובר למעשה בבקשה לעיכוב ביצוע, מן הטעם שהטענות שבבסיס בקשת רשות הערעור הינן בעלות "משקל נכבד" ומן הטעם שאי קבלת הבקשה עלולה להביא לכך שבמידה שתינתן רשות הערעור והערעור יתקבל, תתקיים התדיינות שלא לצורך בתביעה ולפיכך קיים טעם "פרקטי" בעיכוב ההליכים.

עם זאת, בית המשפט קמא לא נעתר לבקשה במלואה, והורה על עיכוב הליכים זמני בן שלושה חודשים, כאשר כל בקשה לעיכוב הליכים מעבר לכך, תוגש לבית משפט זה.

בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי כל עוד לא הוכרעה בקשתה של טבע לביטול המרצת הפתיחה (ההליך בו נקטה פרונוירון), פטורה היא מהגשת תשובה לתביעה גופה.

8.

יתר על כן, ביום 15.5.08 החיל בית המשפט קמא את החלטתו גם על הבקשה למסירת מידע שאותה הגישה פרונוירון.

מכאן הבקשה שבפניי.

נימוקי הבקשה

9.

בבסיס הבקשה, ניצבת טענתה המרכזית של פרונוירון בדבר משך הזמן הרב שיחלוף עד להכרעה בשאלת הפורום המוסמך ו"התנעת" התביעה שאותה הגישה כנגד טבע לפני למעלה משנה. לטענתה, דחייתה של בקשתה של טבע לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות, אשר נתנה תוקף של החלטה לעמדתה לפיה דין התביעה להתברר בפומבי בבית המשפט בישראל, מעידה על החשיבות הציבורית שבבירור התביעה, כפי שקבע גם בית המשפט קמא, ואין מקום לעכב את ביצועה של החלטה זו רק מן הטעם שטבע הגישה בקשת רשות לערער עליה. לטענת פרונוירון נקודת המוצא צריכה להיות כי יש לברר את התביעה בפני בית המשפט, כפי שקבע בית המשפט קמא, וכי לטבע לא יגרם כל נזק חמור או בלתי הפיך מעצם התקדמות ההליכים בתביעה הואיל וממילא המחלוקת בין הצדדים תתברר בסופו של יום, בין אם בהליכי בוררות ובין אם בפני בית המשפט קמא.

10.

יתר על כן, טוענת פרונוירון כי סיכויי ההצלחה של טבע בבקשת רשות הערעור מועטים הם, נוכח העובדה כי החלטתו של בית המשפט קמא שלא לעכב את ההליכים על פי חוק הבוררות מבוססת ומנומקת כדבעי ונוכח ההלכה בדבר אי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בענייני בוררות. בהקשר זה מדגישה פרונוירון כי טרם ניתנה לטבע רשות לערער על ההחלטה. כן טוענת פרונוירון כי ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים הזמני וההחלטה לדחות את בקשתה של טבע לעיכוב הליכים והעברת הדיון לבוררות, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

11.

מוסיפה פרונוירון וטוענת כי שגה בית המשפט קמא כשנתן משקל יתר לשיקול של היעילות הדיונית, מבלי שהתייחס לפגיעה בזכויותיה המהותיות של פרונוירון ולנזק העלול להיגרם לה כתוצאה מעיכוב ההליכים, מבלי שאיזן כראוי בין האינטרסים השונים, לרבות מניעת עינוי דין, זכות הגישה לערכאות, זכויות קנייניות והאינטרס הציבורי המיוחד הגלום בתביעה.

12.

לגופו של עניין, טוענת פרונוירון כי היעילות הדיונית מחייבת דווקא את המשך ניהול ההליכים ולא עיכובם וכי למצער, יש לאזן בין האינטרסים של הצדדים ולקבוע כי יתקיים דיון בטענות המקדמיות (בדבר התאמת ההליך להמרצת פתיחה), כי טבע תגיש את התשובה לתביעה וכי יתקיים דיון בבקשתה של פרונוירון לסעד זמני.

13.

לעניין ההחלטה לעכב את הדיון בבקשתה של פרונוירון למסירת מידע , טוענת פרונוירון כי החלטתו של בית המשפט קמא, שניתנה מבלי שהתקיים דיון ומבלי שנבחנה הבקשה לגופה, יצרה מצב בו בית המשפט קמא אינו מעניק לה כל סעד, למרות שנגרם לה נזק חמור ואף בלתי הפיך. לטענתה, במסגרת הבקשה למסירת מידע ביקשה היא לקבל את מלוא הידע לגבי הניסוי הקליני, לרבות תוצאותיו המלאות, ד"וחות הבטיחות וד"וחות היעילות, הואיל ולטענתה, מידע זה חיוני ודרוש לה בדחיפות ומראש כדי לאפשר לה להגן על קניינה ועל זכויותיה החוזיות וכן כדי להעריך את הנזקים שנגרמו לאפשרות הפיתוח של המולקולה כתוצאה מכישלון הניסוי. לפיכך, טוענת פרונוירון כי לא יתכן כי היא לא תזכה להתייחסות עניינת של בית המשפט קמא, תוך יצירת ואקום דיוני, המונע ממנה את האפשרות לעמוד על זכויותיה הבסיסיות ביותר ומותיר אותה ללא "כתובת שיפוטית", כאשר בנסיבות העניין לא ניתן להתעלם מדחיפותה של הבקשה למסירת מידע.

14.

לאור כל האמור לעיל, מבקשת פרונוירון כי תינתן לה רשות ערעור ותבוטלנה החלטותיו של בית המשפט קמא לעכב באופן זמני את ההליכים בתביעה ובבקשה למסירת מידע.

תגובת טבע

15.

לטענת טבע (אשר נתבקשה להגיב לעניין עיכוב ההליכים בבקשת פרונוירון למסירת מידע בלבד) אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ויש לדחות את בקשת רשות הערעור, לאור ההלכה לפי הערכאה הדיונית רשאית לבחור את דרך ניהול ההליכים שבפניה לפי שיקול דעתה ואין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות בעניינים דיוניים הנוגעים לדרך ניהול המשפט, גם אם סבורה היא כי ראוי היה להחליט אחרת. לטענתה, ההחלטה להחיל את עיכוב ההליכים הזמני על הבקשה למסירת מידע הינה החלטה דיונית מובהקת בדבר אופן ניהול ההליך, הנתונה לשיקול דעתו הרחב של בית המשפט קמא, אשר ניתנה לאחר שבפני בית המשפט קמא הוצגו עמדותיהם המלאות של הצדדים. בהקשר זה מדגישה טבע כי "החלטתו" של בית המשפט קמא מיום 15.5.08 הינה הבהרה בלבד, שניתנה לבקשת פרונוירון, כאשר ההחלטה לעכב באופן זמני את ההליכים בבקשה למסירת מידע ניתנה כבר במסגרת ההחלטה מיום 18.4.08.

16.

לגופו של עניין, טוענת טבע כי הבקשה למסירת מידע הינה למעשה בקשה "פשוטה" לגילוי מסמכים, ואין כל הצדקה להחריגה מההחלטה הכללית לעכב את ההליכים באופן זמני ולנהל בגינה התדיינויות שעלולות להתברר כמיותרות, לאור עמדתה של טבע כי לפרונוירון לא קיימת זכות לקבל את המסמכים נשוא הבקשה. יתר על כן, טוענת טבע כי הבקשה למסירת מידע אינה דחופה כלל ועיקר, ובצדק החיל עליה בית המשפט קמא את עיכוב ההליכים הזמני.

17.

מוסיפה טבע וטוענת כי המידע שאת גילויו מבקשת פרונוירון במסגרת הבקשה למסירת מידע, הוא מידע "ותיק" שאינו נוגע להודעתה של טבע לציבור, אלא מידע שרובו ככולו נוצר זמן רב לפני שהתקבלו תוצאות הניסוי. יתר על כן, טוענת טבע כי במשך תקופה ארוכה משנתיים לא עשתה פרונוירון דבר לשם קבלת המידע המבוקש על ידה, ואפילו לאחר הגשת התביעה לא נקטה בפעולות של ממש כדי לקבל את המסמכים האמורים, כאשר התנהלותה עולה כדי שיהוי שכשלעצמו מצדיק את סילוק הבקשה למסירת מידע על הסף. לטענת טבע, צירוף ההודעה לציבור במסגרת בקשת רשות הערעור שאותה הגישה על ההחלטה שלא לעכב את ההליכים בתביעה, אינה יוצרת דחיפות אשר מצדיקה את "החרגתה" של הבקשה למסירת מידע מצו עיכוב ההליכים הזמני, בפרט נוכח העבודה כי פרונוירון עצמה צירפה את ההודעה לציבור לתגובתה לבקשה לעיכוב הליכים זמני שאותה הגישה לבית המשפט קמא ביום 18.3.08.

18.

לאור כל האמור לעיל, טוענת טבע כי אין מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט קמא וכי יש לדחות את בקשתה של פרונוירון למתן רשות ערעור.

19.

להשלמת התמונה יצויין כי ביום 22.6.08 הודיעה ידע כי הואיל ואין לה עמדה במחלוקת שבין פרונוירון וטבע ואין היא רואה עצמה צד נדרש לבירורה, היא רואה עצמה פטורה מהגשת כתבי טענות גם במסגרת הבקשה שלפניי.

דיון והכרעה

20.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בהחלטותיו של בית המשפט קמא ובתגובה שאותה הגישה טבע לעניין החלת עיכוב ההליכים הזמני על הבקשה למסירת מידע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

21.

באשר לטענתה של פרונוירון לפיה המשמעות האופרטיבית של עיכוב ההליכים הזמני הינה עיכוב הביצוע של החלטתו של בית המשפט קמא, אשר קבעה כי אין לעכב את ההליכים בתביעה שהוגשה נגד טבע לפי חוק הבוררות, הרי שטענה זו מקובלת עלי, כפי שגם נקבע במסגרת החלטתו של בית המשפט קמא. לא למותר לציין בהקשר זה כי אין מניעה לדון גם בבקשת רשות ערעור על החלטתה של הערכאה הדיונית לעכב את ביצועו של פסק דין או החלטה שניתנו על ידה [ראו והשוו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 864 (מהדורה שביעית, 1995); המ' 303/56 ברגמן נ' צ'רניצקי פ"ד יא(1) 223 (1957)].

22.

כידוע, טרם ההחלטה לעכב את ביצועם של פסק דין או החלטה, שומה על בית המשפט לבחון האם מתקיימים שני המבחנים המצטברים שלהלן – מהם סיכויי הערעור ומהו מאזן הנוחות בין הצדדים. לעניין סיכויי הערעור, על בית המשפט לבחון את הסיכויים באופן לכאורי בלבד ואילו לעניין מאזן הנוחות, על בית המשפט לבחון האם במקרה שהערעור יתקבל, יהיה זה בלתי אפשרי, או למצער קשה ביותר, להשיב את המצב לקדמותו [ראו למשל: ע"א 7688/06 ד"ר גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 25.9.06) והאסמכתאות המופיעות שם]. באשר לטענתה של פרונוירון לפיה היה על בית המשפט קמא לשקול את השיקולים הנ"ל, הרי שלמקרא החלטתו של בית המשפט קמא מיום 18.4.08 עולה כי הוא בחן שיקולים אלו והכריע בהם, והכרעתו מקובלת עליי, כפי שיפורט להלן.

במה דברים אמורים?

23.

באשר לשיקול הראשון, קבע בית המשפט קמא כי טבע העלתה במסגרת בקשת רשות הערעור "טענות ערעוריות כבדות משקל" וקביעה זו מקובלת עלי. יצויין, מבלי שאחווה

את דעתי בנוגע לסיכוייה של בקשת רשות הערעור שאותה הגישה טבע, כי מטעם זה, בין היתר, הוריתי בהחלטתי מיום 6.4.08 על העברת הדיון בבקשת רשות הערעור לדיון בפני הרכב. הגם שקשה לאמוד את סיכוייה של בקשת רשות הערעור בשלב זה, ניתן לומר כי הבקשה מעוררת שאלות עובדתיות ומשפטיות שאינן פשוטות כלל ועיקר, הנובעות מן השאלה העיקרית - האם היה מקום, בנסיבות העניין, שלא לעכב את התביעה כנגד טבע מחמת היותה בעלת חשיבות ציבורית, למרות תניית הבוררות בהסכם בין הצדדים. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע בבירור כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור הם נמוכים, באופן שעיכוב ההליכים בבית המשפט קמא אינו אלא "דחיית הקץ" עבור טבע [השוו: 8564/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 26.2.07)]. אשר על כן, סבורני כי מתקיים המבחן הראשון הנדרש לשם עיכוב הביצוע של ההחלטה.

24.

באשר לשיקול השני, קבע בית המשפט קמא כי ככל שההליכים במסגרת התביעה לא יעוכבו ובסופו של דבר תינתן רשות ערעור והערעור יתקבל, הרי שמשמעות הדבר תהיה כי התנהלה בין הצדדים התדיינות שלא לצורך בתביעה. גם בהקשר זה מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא, כמו גם הנמקתו המבוססת על פרשנותו של סעיף 5 לחוק הבוררות. לפי בית המשפט קמא, כשם שעיכוב הליכים והעברת הדיון בתביעה פלונית להליכי בוררות נועד להבטיח כי לבית המשפט ולבעלי הדין לא תגרם טרחה יתרה בניהול תביעה שתועבר בסופו של יום להליך בוררות, כך גם עיכוב הליכים זמני בתביעה שהוחלט לגביה כי היא תידון בבית המשפט ועל החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור, נועד למנוע מצב בו תתברר התביעה בפני בית המשפט קמא ובסופו של יום יוחלט להעביר את התביעה לפסים של בוררות. פרשנות זו נועדה למנוע כפל התדיינות והליכים מיותרים [השוו: רע"א 8024/06 Dolphin Maritime Ltd. נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ (לא פורסם, 28.5.07)]. לפיכך, סבורני כי מתקיים גם המבחן השני הנדרש לשם עיכוב הביצוע של ההחלטה.

25.

לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי בית המשפט קמא שקל לנגד עיניו את השיקולים הרלוונטיים להחלטה בדבר עיכוב ההליכים הזמני וכי בנסיבות המקרה שלפניי, אין מקום להתערב בהחלטה זו.

26.

בדומה, איני מוצא מקום להתערב גם בהחלטתו של בית המשפט קמא בדבר החלת עיכוב ההליכים הזמני על הבקשה למסירת מידע. ודוק – ההחלטה להחיל את עיכוב ההליכים על הבקשה למסירת מידע, כמו גם על כל ההליכים במסגרת התביעה, התקבלה במסגרת החלטתו של בית המשפט קמא מיום 18.4.08, ואילו "החלטתו" של בית המשפט קמא מיום 15.5.08 אינה אלא הבהרה בלבד בעניין זה, שניתנה במענה לבקשתה של פרונוירון בעניין. אין מדובר אם כן בשתי החלטות נפרדות, שאחת מהן התקבלה לאחר שמיעת טענות הצדדים והשנייה לאו, אלא בהחלטה אחת שניתנה לאחר שמיעת טענות הצדדים ובהבהרה שניתנה לה לבקשת פרונוירון.

27.

לאחר שעיינתי בבקשתה של פרונוירון לסעד זמני (נספח ה' לבקשה), הגעתי לכלל מסקנה כי צודקת טבע בטענתה לפיה מדובר בבקשה "רגילה" לגילוי מסמכים, כאשר הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם מחויבת טבע למסור לפרונוירון את המסמכים והמידע המפורטים בבקשה. משעה שכך הם פני הדברים, הרי שההחלטה לעכב את הדיון בבקשה זו היא החלטה דיונית, המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה דרך כלל [ראו למשל: רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 8.10.04) והאסמכתאות המופיעות שם; ע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו (לא פורסם, 28.8.05); רע"א 2330/03 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (לא פורסם, 6.7.03)].

28.

גם לגופו של עניין סבורני כי צדק בית המשפט קמא כשהחיל את עיכוב ההליכים הזמני גם על הבקשה למסירת מידע, הואיל והטעמים המצדיקים את עיכוב ההליכים הזמני, אשר פורטו לעיל, חלים ככל הנראה גם על הבקשה למסירת מידע. ודוק – אין בדברים אלו כדי להביע עמדה (וממילא לא נתבקשתי לעשות כן) בשאלת זכאותה של פרונוירון לקבל לרשותה את המידע והמסמכים המפורטים בבקשה למסירת מידע.

29.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בהתחשב בעובדה כי טבע נתבקשה להגיב לבקשה לעניין למסירת מידע בלבד, פרונוירון תשא בהוצאותיה של טבע ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 5,000 ש"ח.