רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ. Pronauron Biotechnologies ,Inc

1.

בפני בית משפט זה עומדת לדיון בקשת רשות ערעור שאותה הגישה המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 27.1.08 שלא להפנות את המחלוקת שבין המבקשת לבין המשיבות 1-2 להליך בוררות (רע"א 18171/08). הדיון בבקשת רשות הערעור נקבע ליום 22.1.09.

2.

לאחר שהמבקשת הגישה את בקשת רשות הערעור האמורה, הורה בית המשפט קמא ביום 18.4.08 על עיכוב זמני של כל ההליכים המתנהלים בפניו במסגרת ה.פ. 468/07 לפרק זמן של שלושה חודשים, וקבע כי ככל שיהיה צורך בעיכוב הליכים העולה על פרק זמן זה, רשאית המבקשת להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט העליון (בש"א 5447/08). הואיל ועיכוב ההליכים הזמני אמור להסתיים ביום 3.9.08, כשלושה וחצי חודשים לפני מועד הדיון בבקשת רשות הערעור, ונוכח החלטתו הנ"ל של בית המשפט קמא, מבקשת המבקשת להאריך את משכו של עיכוב ההליכים עד שבית משפט זה יכריע בבקשת רשות הערעור שאותה הגישה.

3.

לטענת המבקשת, כפי שקבע בית המשפט קמא, קיימת הצדקה להורות על עיכוב ההליכים בתובענה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, כאשר החשש מפני התדיינות שלא לצורך בתביעה, שבגינו הורה בית המשפט קמא מלכתחילה על עיכוב ההליכים הזמני, מצדיק את הארכתו של עיכוב ההליכים הזמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. לטענתה, עיכוב הליכים הינו הדרך היחידה להבטיח חיסכון בזמן שיפוטי יקר; מניעת התדיינויות שעשויות להתברר כמיותרות; להבטיח יעילות דיונית ולחסוך השקעת משאבים גדולים וטרחה רבה

גם מבעלי הדין עצמם.

4.

מנגד, מתנגדות המשיבות 1-2 לבקשה, תוך שהן חוזרות על הטענות שאותן העלו במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על עצם החלטתו של בית המשפט קמא לעכב את ההליכים המתנהלים בפניו למשך שלושה חודשים (רע"א 4710/08); טענות המפורטות בהרחבה בהחלטתי בבקשה האמורה מיום 24.6.08. בתמצית, טוענות המשיבות 1-2, כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור אינם גבוהים, הואיל ולשיטתן תניית הבוררות אינה חלה על הסכסוך נשוא ההליכים; כי למבקשת לא יגרם נזק בלתי הפיך במידה שימשכו ההליכים בבית המשפט קמא ואף לא תגרם לה טרחה מיותרת בשל כך; כי לעומת זאת, למשיבות 1-2 יגרמו נזקים כבדים כתוצאה מדחיית ההליכים בבית המשפט קמא, לאור היותו של השוק בו הן עוסקות "שוק תחרותי ודינאמי" בו לגורם הזמן "השפעה מכרעת על אפשרויות המסחר ופיתוח של תרופות", כאשר השתהות יתרה בהשבת הזכויות נשוא הסכסוך למשיבות 1-2 עלולה להביא למצב בו זכויות אלה לא יקנו להן כל יתרונות ואופק מסחרי כלשהו. לאור האמור לעיל, טוענות המשיבות 1-2 כי אין מקום לעכב את בירור התביעה לגופה ויש לדחות את הבקשה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובת המשיבות 1-2, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שההליכים בה.פ. 468/07 יעוכבו, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור לגופה.

6.

במסגרת החלטתי ברע"א 4710/08 עמדתי בהרחבה על הטעמים המצדיקים את עיכוב ביצועם ההליכים בפני בית המשפט קמא במקרה שלפניי. למותר לציין כי טעמים אלו נכונים גם לעניין הבקשה שלפניי, העוסקת באותו המקרה ממש.

בתמצית ייאמר, כי הגם שקשה לאמוד את סיכוייה של בקשת רשות הערעור שאותה הגישה המבקשת בשלב זה, ניתן לומר כי הבקשה אכן מעוררת סוגיות עובדתיות ומשפטיות שאינן פשוטות, הנובעות מן השאלה האם היה מקום, בנסיבות העניין, שלא לעכב את התביעה כנגד טבע מחמת היותה בעלת חשיבות ציבורית, למרות תניית הבוררות בהסכם בין הצדדים [ראו סעיף 23 להחלטתי מיום 24.6.08]. בנוסף, סבורני כי בנסיבות העניין מתחייב עיכוב הליכים, על מנת למנוע התדיינויות שלא לצורך במסגרת ההליכים בפני בית המשפט קמא [ראו סעיף 24 להחלטתי האמורה]. לפיכך, מתקיימים המבחנים הדרושים לשם עיכוב ביצועם של ההליכים בפני בית המשפט קמא.

7.

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. כל ההליכים בה.פ. 468/07 יעוכבו עד להכרעתו של בית משפט זה ברע"א 1817/08. המשיבות 1-2 תשאנה בהוצאותיה של המבקשת במסגרת בקשה זו וכן בשכר טרחת עורכי דינה בסך 10,000 ₪.