פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6353/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט א' שהם
כבוד השופט ג' קרא
המבקשים:
1. אלברט פוני
2. יוסי חן
נ ג ד
המשיבות:
1. אופק עד פיננסים (2014) בע"מ
2. עינת (בכורה) 1994 בע"מ
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן) מיום
11.7.2017 בהפ"ב 61557-02-17.
בשם המבקשים:
עו"ד מרדכי סטורזי
עו"ד ישראל וינבוים
בשם המשיבות:
עו"ד סטריקובסקי דורון
פסק
דין
השופט י' דנציגר:
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת
מ' עמית-אניסמן
) מיום 11.7.2017 בהפ"ב 61557-02-17.
רקע
1.
המבקש 1, מר אלברט פוני (להלן:
פוני
), החזיק ב-70% מהון המניות המונפק
והנפרע של חברת מוביל ליס ד.ד. בע"מ (להלן:
החברה
) ואילו המבקש 2,
מר יוסי חן (להלן:
חן
), החזיק ב-30% ממניות החברה ואף שימש
כמנכ"ל החברה (להלן ביחד:
המבקשים
) .
2.
ביום 10.4.2014 נכרת הסכם, במסגרתו רכשו המשיבות, אופק עד פיננסים
(2014) בע"מ ועינת (בכורה) 1994 בע"מ, וכן חן, את מניותיו של פוני
בחברה, באופן שכל אחת מהמשיבות הפכה להיות הבעלים של 33.3% מהמניות וכך גם חן.
עבור רכישת המניות שילמו המשיבות, בחלקים שווים, סך של 5,000,000 ש"ח, וכן
שחררו את פוני מכל ערבויותיו האישיות לחברה (להלן:
ההסכם
).
3.
לטענת המשיבות, כחצי שנה לאחר מועד השלמת העסקה, החלו להבחין כי המצגים
שהוצגו להן בהסכם באשר לפעילות החברה אינם תואמים את מצבה בפועל, ובפרט כי הוצג
להן מצג שווא בנוגע לשווי החברה ומצבה הפיננסי. המשיבות שכרו שירותיו של רואה
חשבון אשר לפי הנטען מצא אי סדרים פיננסיים בחברה, העולים כדי הטעייתן, ומשום כך
בכוונת המשיבות להגיש נגד המבקשים תובענה במסגרתה יעתרו לביטול ההסכם והשבה מלאה
של התמורה ששולמה והלוואות הבעלים.
4.
לשם כך, פנו המשיבות לבית המשפט קמא בבקשה למינוי בורר, וזאת בהתאם
לסעיף 11.1 להסכם (להלן:
תניית הבוררות
)
אשר קובע:
"כל חילוקי הדיעות, סכסוכים ומחלוקות
שיתגלעו בין הצדדים לחוזה זה, כולם או חלקם, בכל הקשור בחוזה זה, במישרין ו/או
בעקיפין, לרבות בכל הקשור לתקפותו, פרשנותו, ביצועו או הפרתו של חוזה זה, יימסרו
להכרעתו של בורר, שיכהן כבורר דן יחיד אשר ימונה בהסכמת הצדדים. לא הסכימו הצדדים
על מינוי בורר תוך 30 יום מעת שדרש צד לחוזה למנות בורר, רשאי כל צד לפנות
ליו"ר ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין על מנת שימנה בורר כאמור".
5.
יצוין, כי לפנייתן לבית המשפט קדמה פניה למבקשים לצורך מינוי בורר, אולם
פוני השיב ש"לא ניתן לנהל בוררות בענין שציביונו ו/או מהותו הינם
פליליים" ואילו חן לא הגיב עניינית לדרישה. מכאן פנייתן של המשיבות לבית
המשפט.
6.
בבית המשפט טענו המבקשים – כל אחד בנפרד – כי בקשת המשיבות מנוגדת להסכם
המחייב פניה ליו"ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (להלן:
יו"ר המחוז
) וכן טענו כי ההליך אינו ראוי להתברר
בבוררות אלא בבית המשפט, כיוון שהמבקשות מעלות נגדם טענות פליליות שמן הראוי לבררן
בהליך שקוף וגלוי.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
7.
בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבות מהטעמים הבאים:
(א) שעה שתניית
הבוררות מחייבת פנייה ל"גורם ממנה" אולם פנייה שכזו אינה אפקטיבית ואינה
ישימה, אזי לאחר פנייה לצד שכנגד למנות בורר, אין מניעה כי בית המשפט יפעיל את
סמכותו מכוח סעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1988 (להלן:
חוק
הבוררות
)
וימנה בורר.
במקרה דנן, ההתנגדות של המבקשים אינה נוגעת ל
זהות
הבורר אלא ל
עצם קיום
הבוררות, ולכן
פנייה ליו"ר המחוז לא תקדם דבר ואין מקום להתנות את מינוי הבורר בפנייה
מוקדמת כאמור.
(ב)
הסכסוך בין הצדדים הוא מסחרי-עסקי המבוסס על ההסכם ועל המצגים שהוצגו במסגרתו. הגם
שהמשיבות ייחסו למבקשים מעשי מרמה או תרמית וכן מצגי שווא, בית המשפט סבר כי
הטענות אינן ברף גבוה של חומרה או כאלה הגובלות בפלילים, מהסוג המקימות טעם מיוחד
המצדיק עיכוב הליכים ובירור פומבי בבית המשפט. עצם העלאת טענת תרמית או מרמה אין
בה כשלעצמה כדי להחריג את הסכסוך מגדר סעיף הבוררות.
8.
באשר לזהותו של הבורר קבע בית המשפט המחוזי כי הצדדים יודיעו בתוך 30
ימים האם הגיעו להסכמה, ובהעדרה, יודיעו באם מבוקש שבית המשפט ימנה את הבורר או
שמא יו"ר המחוז, כאמור במנגנון המוסכם. כן חייב את המבקשים (כל אחד בנפרד)
לשלם למשיבות הוצאות בסך 12,000 ש"ח.
בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע
9.
בבקשת רשות הערעור שלפני, חוזרים המבקשים על טענותיהם: לשיטתם, בית
המשפט המחוזי שגה כשדחה את טענתם לפיה לא הייתה לבית המשפט סמכות למנות בורר מאחר
שהמשיבות לא פעלו כמתחייב מתניית הבוררות כשלא פנו כלל ליו"ר המחוז. עוד
טוענים המבקשים, כי טעה בית המשפט המחוזי כשפסק שהטענות המיוחסות להם (טענת תרמית,
ביצוע עבירות פליליות שמקורן באי דיווח מס ערך מוסף, חשדות לדיווח כוזב במסמכי
החברה ולרשויות, ניהול חברה שלא בהתאם לכללים חשבונאיים מקובלים ורישום כוזב
במסמכי החברה) אינן עומדות ברף גבוה של חומרה, מהסוג המקים טעם מיוחד המצדיק עיכוב
הליכים ובירור פומבי בבית המשפט. המבקשים מדגישים את הפן הפומבי של הטענות, המתבטא
למשל בכך שבמסגרת בקשה לעיקולים אצל צדדי ג' צורף נוסח כתב התביעה לרבות הטענות
המיוחסות למבקשים, דבר הפוגע בשמם הטוב ומקנה להם זכות לכך שהטענות יתבררו בבית
המשפט באופן גלוי. זאת ועוד, לטענתם, מכיוון שהטענות הועלו לראשונה בבית המשפט ולא
בהליך הבוררות, הרי שאין מקום להעביר את הסכסוך לבוררות.
10.
בבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה בד בבד עם בקשת רשות הערעור, מבקשים המבקשים
לעכב את פסק הדין המורה על מינוי בורר וזאת עד למתן החלטה
בבקשת רשות הערעור.
11.
ביום 14.8.2017 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של החלטתו של בית המשפט קמא ועל הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע.
12.
תגובה מטעם המשיבות הוגשה ביום 3.10.2017. באשר לטענה בעניין היעדר סמכותו של בית המשפט למנות בורר במקרה דנן; טוענות המשיבות, כי שעה שהמבקשים לא נענו לבקשה למינוי בורר, ומכיוון שיו"ר המחוז אינו מוסמך לכפות ניהול הליך בוררות על בעל דין שלא מסכים לכך, הרי שמנגנון המינוי שנקבע בתניית הבוררות אינו בר-ביצוע ולכן בית המשפט מוסמך למנות בורר מכוח סמכותו לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות. אשר לטענה לפיה ראוי שהסכסוך יידון בבית משפט בהליך פומבי; טוענות המשיבות כי אין לה כל יסוד, שכן עילות התביעה הן במישור האזרחי בלבד, ולא מדובר בטענות ברף גבוה של חומרה המהוות טעם מיוחד המצדיק בירור פומבי בבית משפט. לדבריהן, קביעה אחרת תוביל לאי-ודאות באשר למקרים בהם ניתן יהיה לפנות להליך בוררות, ועלולה לשמש "תירוץ" לבעלי דין להשתחרר מסעיף בוררות מחייב.
דיון והכרעה
13.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אמליץ לחבריי ליתן רשות לערער ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בקצרה, ייאמר כי אני סבור שיש מקום ליתן רשות ערעור מכיוון שמדובר בשאלות משפטיות ממוקדות אשר מן הראוי להבהיר את המצב המשפטי הנכון ביחס אליהן, אף אם אין בכך משום חידוש משמעותי. שתי השאלות שעומדות על הפרק הן אלה:
(א)
האם מקום בו הוסכם כי צד שלישי יהיה מוסמך לקבוע את זהות הבורר (בהיעדר הסכמה בין הצדדים), מוסמך בית המשפט לקבוע את זהות הבורר, מבלי שכלל נערכה פנייה לאותו צד שלישי;
(ב)
האם יש מקום להימנע מאכיפת תניית בוררות מקום בו מועלות נגד בעל-דין טענות (אזרחיות) של תרמית או טענות בעל גוון פלילי?
אדון בשאלות אלה כסדרן.
החלטה על מינוי בורר כאשר הוסכם על צד שלישי שיקבע את זהותו
14.
המשיבות עתרו לבית המשפט קמא על מנת שיעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות וימנה בורר שידון בסכסוך בין הצדדים. סעיף 8(א) לחוק הבוררות קובע כדלקמן:
"(א) נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו
או על ידי צד שלישי ."
15.
לפי לשון הסעיף, בית המשפט רשאי למנות בורר בין אם המינוי היה צריך להיעשות על ידי בעלי הדין או מי מהם ובין על ידי בוררים שנתמנו, או כאשר צד שלישי היה אמור למנות את הבורר [סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך א 407 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי ); רע"א 9042/07 קאפלה קומפיוטרס בע"מ (בפירוק) נ' Nippon Co. , פסקה 20 (27.12.2009) (להלן: עניין קאפלה )] . אולם, אם הוסכם שצד שלישי ימנה את הבורר, סמכותו של בית המשפט למנות בורר מעוכבת, עד שתהיה פנייה לאותו צד שלישי ( אוטולנגי , שם). בד בבד נפסק, כי בית המשפט יהא מוסמך למנות בורר כאשר התברר כי המנגנון המוסכם למינוי הבורר
אינו ניתן להפעלה .
16.
מתי נאמר כי המנגנון המוסכם אינו ניתן להפעלה? התשובה לכך אינה ברורה דיה בפסיקה ובספרות. אוטולנגי
מזכירה פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבו הגורם שהיה אמור להחליט על זהות הבורר "לא שש" למלא תפקיד זה, ולכן היה מוסכם על הצדדים כי ניתן לפנות ישירות לבית המשפט [ה"פ (י-ם) 810/01 גילאור נ' יסוד בהר ששון לוי, חברה לבנין בע"מ , דינים מחוזי לג(2) 802 (2002)]. בית המשפט קמא הפנה בפסק דינו גם לע"א 614/79 המשרד הלאומי לתיירות - ליטורל – מקונסטנצה נ' תור-עולם בע"מ , פ"ד לד(4) 617 (1980), שם נאמר מפי השופט ד' בכור , בהתייחס לסעיף 8 לחוק הבוררות:
"אם הסכימו הצדדים שאדם או גוף מסויים ימנה את הבורר, אזי ימנה בית המשפט את הבורר רק אם אותו אדם או גוף אינו מסוגל או אינו רוצה למנות בורר (ראה אוטולנגי בסעיף 133) או אם אותו גוף ממנה אינו קיים יותר ".
יצוין כי מדובר היה באמרת אגב וכי חוות דעתו של השופט בכור לא קבעה את תוצאת פסק הדין, אם כי לעניין ספציפי זה לא נשמעה דעה נוגדת מפי השופטים האחרים.
17.
דומני, כי המסקנה המתבקשת מלשון הסעיף ומתכליתו היא כי קביעה לפיה מנגנון מוסכם למינוי בורר "אינו ניתן להפעלה" צריכה להיות קשורה בנסיבות הנוגעות לאותו מנגנון עצמו – למשל אם הגוף שנבחר למינוי הבורר אינו קיים עוד; או אם נבצר מהאדם שנבחר למנות את הבורר לעשות כן [לעניין פירוש המונח "נבצרות", ראו: רע"א 6753/15 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ (22.6.2017)].
18.
כאשר מדובר בנסיבות הקשורות בבעלי הדין , הרי שלא ניתן לומר שהמנגנון "אינו ניתן להפעלה". כך, במקרה דנן, הטענה שלא ניתן היה לפנות ליו"ר המחוז אינה נובעת מחוסר יכולתו או חוסר רצונו של יו"ר המחוז לקבוע את זהות הבורר, אלא מכפירתו של המבקש בסמכותו של בורר (כל בורר) לדון בסכסוך נוכח הטענות המועלות נגדו. לדעתי, בנסיבות מעין אלה, דרך המלך הייתה לפנות ליו"ר המחוז על מנת שיקבע את זהות הבורר, ולאחר שהייתה מוגשת תביעה לבורר, רשאי היה המבקש לכפור בסמכותו של הבורר לדון בסכסוך, ועל הבורר היה להכריע בשאלה זו [לעניין סמכותו של בורר להכריע בשאלת סמכותו – ראו:
אוטולנגי , עמ' 583)].
19.
אלא שהמשיבות רצו, ככל הנראה, להסיר מעל הדרך את המכשול של כפירה בסמכות הבורר לדון בטענות המועלות על ידם, ועל כן פנו ישירות לבית המשפט. אני סבור כי המשיבות רשאיות היו לפנות לבית המשפט בתובענה לסעד הצהרתי שיצהיר כי אכן הסכסוך ראוי להתברר בבוררות. במידה ובית המשפט היה קובע – כפי שאכן קבע – כי הסכסוך ראוי להידון בבוררות (ומיד אדון גם בשאלה זו) – אזי הסמכות לקבוע את זהות הבורר נותרה, בהתאם להסכם בין הצדדים, בידי יו"ר המחוז. כמובן שאם בית המשפט היה קובע כי הסכסוך אינו ראוי להיות נדון בבוררות, אזי הייתה מתייתרת הפנייה ליו"ר המחוז.
במקרה דנן, בית המשפט בחר בדרך ביניים, והיא להורות לצדדים להסכים אם את זהות הבורר יקבע יו"ר המחוז (כפי שהסכימו במסגרת תניית הבוררות) או שמא בית המשפט. משעה שהותיר לצדדים את האפשרות לסטות – בהסכמה – מהוראות תניית הבוררות, הרי שלא נפל כל פגם בהחלטה זו.
כעת אעבור לדון בשאלה השנייה, והיא האם צדק בית המשפט קמא כשקבע כי יש לאכוף את תניית הבוררות חרף טענות התרמית המיוחסות למבקשים.
אכיפת תניית בוררות כאשר מתעוררות בהליך טענות תרמית או טענות בעלות גוון פלילי
20.
ענייננו בבקשה לאכוף תניית בוררות, במסגרתה טוען מי שצפוי להיות נתבע בהליך הבוררות, כי אין מקום לברר את הסכסוך בבוררות נוכח העובדה שמועלות נגדו טענות תרמית וכן טענות בעלות גוון פלילי, אשר ברצונו שיתבררו בהליך פומבי שיטהר את שמו.
21.
אין חולק כי לבית המשפט יש שיקול דעת האם לאכוף תניית בוררות אם לאו. השיקולים שישמשו את בית המשפט הם שיקולים הדומים לאלה המשמשים במסגרת החלטה בבקשה לעכב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות (ראו: אוטולנגי כרך א עמ' 417) ובפרט האמור בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, לפיו:
"(ג)
בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות ."
22.
במקרה דנן, המבקשים טוענים כי הטענות המועלות כלפיהם על ידי המשיבות עולות כדי מעשי מרמה ו/או תרמית ואף גובלות בפלילים ולכן עומדת להם הזכות כי טענות אלה תתבררנה בבית המשפט. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לקבל את הטענה כי טענות מסוג זה מחייבות ניהול ההליכים בבית משפט, וזאת משום שהמעשים המיוחסים למבקשים אינם "ברף גבוה של חומרה" או מעשים הגובלים בפלילים, אשר מקימים טעם מיוחד המצדיק בירור פומבי בבית המשפט.
23.
אוטולנגי בספרה מציינת כי כאשר מועלית טענת תרמית, על בית המשפט לשקול אם ראוי למקרה להיות נידון בבוררות ( שם , עמ' 418).
24.
בע"א 550/75 מורלי נ' בגון , פ"ד ל(2) 309 (1976) (להלן: עניין מורלי ) נדון מקרה שבו קבלן בניין ביקש לעכב תביעה שהגישו נגדו רוכשי דירה, בהסתמך על סעיף בוררות. אחת מטענותיו הייתה כי יש לברר את הסכסוך בבוררות "בלי התערבות הציבור וכלי התקשורת". השופט ד' בכור , שנותר בדעת מיעוט, סבר כי אינטרס הפומביות בבירור הטענות נגד הקבלן מצדיק את קיום הדיון בבית משפט ולא בבוררות ( שם , עמ' 314). השופט ח' כהן , אף הוא בדעת מיעוט, סבר כי אין מקום להעביר את הסכסוך לבוררות, משום שלשיטתו, שעה שמועלית טענת "תרמית" (במובנה הרחב) מהווה הדבר "טעם מיוחד" שלא לעכב הליכים. לדבריו ( שם , עמ' 321):
"משנטענה נגד אדם בפומבי טענה שהוא רמאי, זכאי הוא לבירור האשמה זו בפומבי על-מנת שצדקתו תצא לאור העולם ולא תיקבע רק בחדרי חדריו של בורר".
דעת הרוב (מפי השופט מ' עציוני ) סברה כי הצורך בפומביות הדיון בגלל ענין ציבורי שבסכסוך אינו מהווה נימוק לאי קיום סעיף בוררות ששני הצדדים מרצונם הטוב הסכימו לו ( שם , עמ' 318). השופט (כתוארו אז) מ' שמגר אף הוא סבר כי מדובר ב"מחלוקת שגרתית" בין קבלן לבין רוכש דירה, אשר האינטרס בבירורו באופן פומבי אינו גובר על האינטרס של כיבוד ההסכם בין הצדדים שלפיו הוסכם על מסירת הסכסוך לבורר ( שם , עמ' 329-328). למען העמד דברים על דיוקם, השופט שמגר הכיר בכך שטענת תרמית יכול שתשמש טעם מיוחד להימנעות מעיכוב הליכים ולהמשך הדיון בבית משפט דווקא, ככל שהדבר התבקש על ידי מי שהואשם בתרמית , וזאת כדי לאפשר לו לטהר את שמו בפומבי, אולם לא כאשר מי שמבקש את הבירור הפומבי בבית המשפט הוא זה ש"מאשים" בתרמית ( שם , עמ' 330). השופט מ' מני הצטרף לשופטים עציוני ו שמגר .
25.
בפסיקתו המאוחרת יותר של בית משפט זה נדונה השאלה האם אינטרס ציבורי של בירור הליך מסוים באופן פומבי עשוי לגבור על תניית בוררות עליה הסכימו הצדדים. כך, ברע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies, Inc (11.10.2009) (להלן: עניין טבע ) נדונה השאלה האם ניתן להימנע מעיכוב הליכים והעברת סכסוך לבוררות, שחלה עליה אמנת ניו יורק, שלא בהתאם לאחד החריגים המנויים באמנה וזאת נוכח "תקנת הציבור". ביסוד התביעה עמדה הטענה כי חברת "טבע" ניהלה ניסוי רשלני שסיכן חולים שנטלו בו חלק. המשיבה הייתה קשורה עם "טבע" בהסכם רישיון ביחס למולקולה שבעבר שימשה לפיתוח התרופה "קופקסון". דעת הרוב באותו עניין (השופטים א' רובינשטיין ו א' פרוקצ'יה ) קבעה, כי במישור העקרוני, תקנת הציבור עשויה להוות חריג לעיכוב הליכים עקב תניית בוררות. באותו מקרה, נתן בית המשפט משקל משמעותי לאינטרס הציבורי בפומביות הדיון ולעובדה שהשלכות ההליך חורגות מעניינם של הצדדים בשאלת הפרת ההסכם.
גם בפרשה אחרת [רע"א 3331/14 Siemens AG נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (13.8.2014) (להלן:
עניין חברת החשמל )], החליט בית משפט זה (השופט י' עמית ,
בשבתו כדן יחיד) כי מדובר במקרה יוצא דופן המאפשר לבית המשפט להימנע מלהורות על עיכוב ההליך והעברתו לבוררות, וזאת, בין היתר, בציינו (שם, פסקה 17):
"ענייננו בתביעה הנסבה על פרשה יוצאת דופן הכוללת האשמות חמורות של שוחד, בגינה אף הורשע המשיב 2 בהסדר טיעון והושת עליו עונש מאסר ממושך וקנס כספי כבד... אין בכוונתי להכביר מילים על האינטרס הציבורי בבירור פומבי של פרשיות הנסבות על אישומים מסוג זה, והעובדה שאיננו מצויים במישור הפלילי, אין בה כדי לאיין אינטרס זה...".
נימוק נוסף שנזכר שם הוא העובדה שמדובר בטענות תרמית ( שם ,
שם ):
"זאת ועוד. הלכה היא כי קיומה של טענת תרמית עשוי להוות שיקול ענייני להימנעות מעיכוב הליכים ( אוטולנגי, עמ' 299-296; קפליוק , עמ' 18-17). אמנם, בראשיתה נקבעה הלכה זו מתוך מטרה לאפשר למי שהועלתה נגדו טענת תרמית לטהר את שמו בפומבי (ראו ע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 309 (1976) (להלן: עניין מורלי)). עם זאת, לשיטתם של שני שופטי המיעוט בעניי ן מורלי , היה מקום להרחיב הלכה זו ולהחילה גם בנסיבות בהן הנתבע - שנגדו הועלתה טענת התרמית - הוא אשר ביקש למנוע את בירור התביעה בבית המשפט."
26.
הנה, ככלל, אינטרס בבירור פומבי של הליך מסוים או העובדה כי מדובר בטענת תרמית עשויים להוות נימוק מיוחד לכך שלא להעביר סכסוך לבוררות. דברים אלה, שנאמרו לעניין סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, נכונים גם לבקשה שעניינה אכיפת תניית בוררות, כגון ההליך דנן. עם זאת, כפי שקבע בית המשפט קמא, יש לבחון כל מקרה לגופו – את נסיבות המקרה, טיבה של טענת התרמית כמו גם חומרתה, וכן את האינטרס הציבורי בבירור הטענות בהליך פומבי.
27.
האינטרסים המתנגשים במקרה זה הם אלה: ההלכה לפיה מקום שצדדים הסכימו על העברת סכסוך לבוררות, יש לכבד ולאכוף את הסכמתם, וזאת בהיעדר טעמים מיוחדים, מצד אחד; והרצון של המבקשים כי הטענות המועלות נגדם יתבררו בהליך פומבי באופן שיאפשר להם לטהר את שמם, מצד שני.
28.
אני סבור כי יש ממש בטענות המשיבות לפיהן הטענות המועלות נגד המבקשים הן טענות אזרחיות-חוזיות בעיקרן, גם אם לחלקן משמעויות שעשויות להיות פליליות (כגון אי דיווח נאות לרשויות המס ועוד). אכן, דיני החוזים כוללים גם עילות כגון הטעיה מכוונת, אשר עלולה לעלות כדי תרמית ומצגי שווא, כפי שנטען במקרה דנן. אולם, ברוב המקרים טענות אלה אינן "חוצות" את הקו האזרחי-מסחרי. כך, לטעמי, גם במקרה דנן. מדובר בסכסוך בין שני צדדים פרטיים, אשר על פניו נעדר השלכות ציבוריות (להבדיל, למשל, מעניין טבע או עניין חברת החשמל הנזכרים לעיל). כפי שקבע בית המשפט קמא, "התרמית או המרמה הנטענת כלפי [המבקשים] אינן חורגות מטענות במישור היחסים החוזיים בין הצדדים". כמו כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט כי לא מדובר "ברף גבוה של חומרה או בטענות למעשים הגובלים בפלילים, מסוג הטענות המקימות טעם מיוחד המצדיק עיכוב הליכים ובירור פומבי בבית המשפט" . יש לזכור, כפי שציין השופט שמגר בעניין מורלי , "מחד גיסא אין דבר שימנע פרסומם ברבים של הליכי הבוררות ותוצאותיה ומאידך גיסא, אין ערובה כי הליך בבית-משפט יזכה למידת וצורת הפומביות, המשרתת את מטרתה" ( שם , עמ' 329).
רק בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים יסטה בית משפט מתניית בוררות שעליה הסכימו הצדדים ויימנע מלכבד את רצונם של הצדדים כפי שהביעו בהסכם ביניהם. לא ניתן להסכין עם מצב שבו מותירים בידי הנתבע את הבחירה – בדיעבד – אם לפנות להליך בוררות או לבית המשפט, במקרה בו יועלו טענות אזרחיות-חוזיות-מסחריות הקשורות בתרמית, מצגי שווא וכיוצא באלה, באופן המנוגד להסכמתם הא-פריורית של הצדדים. את הסמכות לסטות מתניית בוררות מוסכמת יש להותיר למקרים חריגים בהן מדובר בטענות חמורות במיוחד (כגון בעניין
חברת החשמל לעיל) או כאשר מדובר באינטרס ציבורי כבד משקל שמצדיק דיון פומבי (כגון בעניין טבע לעיל).
29.
נוכח כל האמור, גם בסוגיה דנן אני סבור כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין מניעה לברר את הסכסוך בבוררות.
סוף דבר
30.
סופו של דבר, אמליץ לחבריי לקבוע כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע כי מניין 30 הימים הקבוע בסעיף 42 לפסק דינו של בית המשפט קמא יחל מהיום. בנסיבות אלה, יבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 14.8.2017.
31.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות בסך של 8,000 ש"ח (4,000 ש"ח לכל אחת).
ניתן
היום, ט' בחשון התשע"ח (29.10.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט