רע"א 5036/10 שמעון דויטש נ. אליהו קליין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ ) בת"א 4101-10 מיום 26.5.2010 לפיה יעוכבו ההליכים בתובענה שהגישו המבקשים נגד המשיבים, בשל קיומו של הסכם בוררות.

רקע והליכים קודמים

1.

בין המבקש 1 ובין המשיב 1 נכרת הסכם שעניינו הסדרת מערכת היחסים העסקית בין השניים בנוגע לפרויקט בירושלים. המבקשת 2 והמשיבה 2 הן חברות בבעלות המבקש 1 והמשיב 1 בהתאמה שבאמצעותן בוצעו ההשקעות בפרויקט, ושביניהן הוקמה שותפות לצורך ניהול הפרויקט (להלן: השותפות ). המשיב 3 שימש כמנהל ונציג קבוצת רוכשים אשר פעלו במשותף עם השותפות לרכישת המקרקעין עליהם אמור היה לקום הפרויקט והוא אף שימש כמנהל השותפות וכמפקח מטעם המבקשים.

2.

בהסכם שנכרת בין המבקש 1 למשיב 1 תניית בוררות ולפיה הסמיכו הצדדים את בית דין צדק של העדה החרדית או בעלזא בירושלים לשמש כבורר ביניהם בכל מקרה של סכסוך.

3.

המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים. המשיבים 1 ו-2 הגישו בקשה לעיכוב הליכים, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), בטענה כי בינם לבין המבקשים קיים הסכם בוררות. המבקשים התנגדו לעיכוב ההליכים וטענו כי אין לברר את התביעה בהליך בוררות בשל העובדה כי המשיב 3 אינו צד להסכם הבוררות. כן נטען על ידם, כי מאחר שטענותיהם בתביעה עניינן תרמית, הטעיה ואחריות אישית של המשיבים אין להורות על בירור התביעה בבוררות. לבסוף, נטען כי המשיבים 1 ו-2 סירבו לקיים הליך בוררות ואינם נכונים לקיימו כיום.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על עיכוב הליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בעובדה שהמשיב 3 צד לתובענה כדי למנוע את בירור התביעה בבוררות, בעיקר מן הטעם שניתן לברר את התביעה נגד המשיב 3 בנפרד מבלי שהסכסוך בין המבקשים למשיבים 1 ו-2 ישפיע או יושפע מהליך זה, וכן מן הטעם שהתברר כי המשיב 3 מוכן ליטול חלק בהליך בוררות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין בטענות בדבר תרמית והטעיה כדי למנוע בירור התביעה בבוררות, שכן טענות אלה הועלו על ידי המבקשים, שחפצים למנוע את בירור התביעה בבוררות, ולא על ידי המשיבים שנגדם נטענות טענות אלה. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי לא השתכנע כי המשיבים 1 ו-2 אינם נכונים או לא היו נכונים להתדיין עם המבקשים בבוררות.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשים

6.

טענתם העיקרית של המבקשים היא כי כאשר מוגשת תביעה בטענת תרמית, שהיא כאמור אחת מהטענות בתביעה במקרה זה, שעל פניה יש בה ממשות, יש לבררה בבית המשפט, אף אם קיים הסכם בוררות בין הצדדים לתביעה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הדבר נכון בין אם התובע מעלה טענה בדבר טעם מיוחד המונע העברת הליך לבוררות ובין אם הנתבע מעלה טענה כאמור. בטענתם זו סומכים המבקשים על שנקבע בע "א 550/75 מורלי נ' בגון , פ"ד ל (2) 309 (1976) (להלן: עניין מורלי ). לטענת המבקשים, השאלה האם התובע בטענת תרמית יכול להתנגד להעברת ההליכים לבוררות מחמת קיומו של טעם מיוחד הינה שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים.

דיון והכרעה

7.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות בית משפט זהה על מנת למנוע עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003); רע"א 9041/05 אמרי חיים עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסם, 6.9.2007)]. זאת ועוד, הלכה היא כי רק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בהחלטה האם לעכב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות [ראו: רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד , פ"ד מב(3) 74 (1988); רע"א 663/06 חברת מסגריית הדודים 1999 בע"מ נ' חברת חשמל למחוז ירושלים בע"מ (6.1.2010), פסקה 13 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה והאסמכתאות הנזכרות שם; סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' 355-353 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אוטולנגי )].

איני סבור כי המקרה שלפניי נמנה על אותם מקרים נדירים. ייתכן והשאלה האם התובע בטענת תרמית יכול להתנגד להעברת ההליכים לבוררות בשל קיומו של "טעם מיוחד" מעוררת שאלה החורגת מגדר סכסוך זה, אך דומה כי לא ראוי שזו תתברר דווקא על רקע נסיבות המקרה שלפניי בו המדובר בסכסוך שלב ליבו הפרה של הסכם בין צדדים ותביעה למתן חשבונות, ואין מדובר במקרה בו התרמית היא עילת התביעה העיקרית. המבקשים אף לא הציגו לפניי פסיקה סותרת בעניין של ערכאות נמוכות.

8.

למעלה מן הצורך אבקש להידרש לדעות שהושמעו בעניין מורלי , עליו המבקשים מבקשים להסתמך. באותו העניין נקבע כי טענת תרמית המועלית על ידי הנתבע מהווה "טעם מיוחד" שלא לעכב הליכים, כאמור בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות. הנימוק המרכזי לקביעה זו היה כי יש לתת לנתבע את האפשרות לטהר את שמו בפומבו [ראו: עניין מורלי , בעמ' 315 ו-321]. השופטים צ' ברנזון ו- ח' כהן הביעו את עמדתם לפיה יש מקום להחיל כלל זה אף לגבי מצב בו מועלית טענה כי יש לעכב הליכים על ידי תובע שעילת תביעתו הינה תרמית [ראו בעניין מורלי הנ"ל, בעמ' 315 ו-322]. השופט (כתוארו אז) מ' שמגר הסכים באופן עקרוני לעמדתם זו, אולם הביע את הסתייגותו מהרחבה יתר-על-המידה של הגדרת המונח "טעם מיוחד" הנזכר בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות:

"לו היו בפנינו נסיבות הכרוכות בתרמית, הרי לא הייתי נאחז בקרנותיה של ההלכה הקיימת ומצמצם את קיומו של 'טעם מיוחד' רק לאותם מקרים בהם, מי שמבקש את קיום הברור המשפטי, הוא מי שהואשם בתרמית ולא מאשימו. אך הפעלת כלל זה במקרה שיגרתי, כגון זה שבפנינו, פותחת פתח רחב לסיכול הסכמי הבוררות, שנכללו בחוזי-מכר של דירות ולכך, עם כל הכבוד, אין הצדקה.

על-ידי הפעלתה של המסכות לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות כדון זה שבפנינו יש, לכאורה, כדי להרחיב יתר-על-המידה את הפתח הצר, שנפתח על-ידי הוראת חוק זו וכדי לסכל קיום בוררות מסוכמת בחלק הארי של הסכסוכים מסוג זה; הרי לא אחת נזקקים לבוררות במקרים כגון זה שבפנינו כאשר נחלקות הדעות בקשר למידת קיומו של הסכם-מכר והטענה כי היה מצג-שוא... היא מן הטענות התדירות והשגרתיות המתעוררות במחלוקות הכרוכות בעסקת מכר... [עניין מורלי הנ"ל, בעמ' 330; ראו גם אורי שטרוזמן ספר הבוררות 74 (2001) (להלן: שטרוזמן )].

9.

דומה כי דברים אלו של הנשיא שמגר נכונים אף למקרה דנן. בסופו של יום, עיון בכתב התביעה מלמד כי המדובר בסכסוך מסחרי-עסקי, מן הסוג הנפוץ במחוזותינו. לא ייתכן כי כל פעם שתשורבב טענת תרמית, או שיטען כי הפרת הסכם לוותה בתרמית, יוכל התובע, הקובע בעצמו את עילות תביעתו, להביא לאיון תוקף הסכם הבוררות. אכן, יתכן ויש מקום לקבוע חריגים לכלל זה, אך אין לי ספק כי מקרה זה לא נמנה על אותם החריגים. סבורני כי עמדה זו עולה בקנה אחד עם המגמה לפיה יש לפעול למתן תוקף להסכמי בוררות ויש לשמור על קיומם [וראו: שטרוזמן , בעמ' 64; אוטולנגי כרך א' בעמ' 284-283; והשוו לדעתי ברע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron Biotechnologies ,Inc

(לא פורסם, 11.10.2009)].

10.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.