רע"א 663/06 חב' מסגריית הדודים 1999 בע"מ נ. חברת החשמל למחוז ירושלים בע"

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא ), אשר הורה על הפסקת התובענה המתנהלת בפניו, והעברת הסכסוך נשוא התובענה לבוררות, בשל קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים.

2.

בין המבקשת, חברה המפעילה מסגרייה בירושלים ומתמחה בביצוע עבודות ברזל, לבין המשיבה, חברת החשמל למחוז ירושלים, נחתם ביום 14.1.2002 הסכם להזמנה וביצוע עבודות ברזל (להלן: ההסכם ). המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את ההסכם וגרמה לה לנזקים, ועל-כן ביום 7.12.2004 שלח בא-כוח המבקשת אל המשיבה דרישה לתשלום פיצויים. ביום 22.12.2004 השיב בא-כוח המשיבה כי הוא מאשר את קבלת המכתב, וכי הטענות שהועלו בו הועברו לבדיקה, ותשובה תישלח בקרוב. משלא נתקבלה תשובת המשיבה, הגישה המבקשת ביום 21.4.2005 תביעה לפיצויים נגד המשיבה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. ביום 27.6.2005 שלח בא-כוח המשיבה מכתב לבא-כוח המבקשת, במסגרתו הודיע כי בכוונת המשיבה להפעיל את זכותה על פי ההסכם להעביר את הסכסוך להליך בוררות. יומיים לאחר מכן, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ההליכים בתובענה, ולהעברת הסכסוך לבוררות בהתאם לסעיף 5 ל חוק הבוררות , התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

3.

בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לעיכוב הליכים, והורה על העברת הסכסוך לבוררות. הוא היפנה בהחלטתו למנגנון הבוררות הקבוע בסעיף 28.2.2 להסכם ובסעיף 14 לנספח 5 להסכם (תנאים מיוחדים להסכם), וקבע כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח שהיתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, בהתאם לסעיף 5 ל חוק הבוררות . בית-המשפט ציין כי מבקשת המשיבה - שנתמכה בתצהירו של מר גול, מתאם הפעולות המשפטיות אצלה - עולה כי לא זו בלבד שהיא מוכנה לקיים את הבוררות, אלא אף מסרה על כך הודעה למבקשת, והמבקשת היא זו שלא נתנה תשובתה, ויתכן שהדבר נובע מכך שהבוררות אמורה להתקיים בחוץ לארץ. כן קבע, כי בשלב שבו טרם מונה בורר על-פי ההסכם, די בתצהירו של מר גול כדי להוות הוכחה מספקת לקיומו של התנאי האמור. עוד הוסיף, כי על אף שבא-כוח המבקשת טען כי התצהיר הנו סתמי, הוא לא ביקש לחקור את המצהיר.

4.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור. בבקשתה, טוענת המבקשת כי בית-המשפט המחוזי התעלם מטענות מרכזיות שהעלתה, ותיאר את טענותיה בצורה לא מדויקת. המבקשת מתמקדת בשתי טענות עיקריות. הטענה האחת, נסמכת על תניית הבוררות שבהסכם. לטענתה, על-פי החלק הראשון של תניית הבוררות, הקבוע בסעיף 28.1 להסכם, המשיבה היתה מחויבת לקיים משא ומתן עם המבקשת לצורך בירור אפשרות לפתרון הסכסוך, וזאת בתוך 30 ימים מיום שנתגלע הסכסוך. רק אם המשא ומתן לא היה עולה יפה באותו פרק זמן, היה עליה לשלוח למבקשת הודעה על כוונתה לקיים הליך בוררות. לטענת המבקשת המשיבה לא ביקשה לקיים משא ומתן עם המבקשת, לאחר שזו פנתה אליה במכתב הדרישה, לא בעת שנתגלע הסכסוך, לא בתוך 30 ימים מיום שהוא נתגלע, ולא במועד מאוחר יותר, וכן לא שלחה הודעה למבקשת על כוונתה לקיים בוררות, אלא לאחר שהוגשה התביעה. על כן נטען, כי המשיבה הפרה את החלק הראשון של תניית הבוררות שבהסכם, ואין היא יכולה להסתמך על החלק השני של התנייה, כך שלא קמה לה הזכות לשלוח הודעה על רצונה לקיים את הבוררות. הטענה השנייה, עניינה בכך שהמשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש על פי סעיף 5(א) ל חוק הבוררות , ולא סיפקה ראיה פוזיטיבית לכך שבעבר, קודם להגשת התביעה, היתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. לטענתה, אין בתצהירו הסתמי והלקוני של מר גול, כדי לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש, שכן התצהיר אינו מתייחס כלל לעבר. יתירה מכך, לא היה כל מקום לבקש לחקור את מר גול על תצהירו, וליתן לו הזדמנות לתקן את גרסתו.

5.

מנגד, טוענת המשיבה כי בית-המשפט המחוזי נתן הכרעתו לאחר עיון בטענות הצדדים, ולאחר שהתרשם מנכונותה של המשיבה לפעול לקידום הליך הבוררות, ואין מקום להתערב בהחלטתו. לטענתה, נקודת המוצא צריכה להיות מתן תוקף להסכם הבוררות וקיום הליך בוררות; הפסקת ההליכים השיפוטיים קודם לתחילת הדיון והעברת המחלוקת לבוררות בעקבות בקשה לעיכוב הליכים אין בהם כדי לפגוע במבקשת. כן נטען, כי תניית הבוררות לא הופרה על-ידה, אלא דווקא על-ידי המבקשת, שכן מ דובר

בתנייה הדדית, החלה בראש ובראשונה על מי שטוען להפרת ההסכם. המבקשת, שטענה להפרת ההסכם, פנתה אמנם למשיבה במכתב דרישה, אך לא ביקשה להפעיל את תניית הבוררות ופנתה אל בית-המשפט בעת שהעניין היה עדיין בטיפול במנגנוניה של המשיבה. המשיבה ממשיכה וטוענת, כי עמדה בתנאי סעיף 5(א) ל חוק הבוררות ומסרה הודעה על כוונתה לפנות לבוררות במועד, ועוד קודם לתחילת הדיון בתובענה, וכי הביעה והיא עדיין מביעה נכונות להפנות את הסכסוך לפתרון בהליך בוררות, אשר הצדדים ראו בו הליך מתאים במעמד חתימת ההסכם. יתר על כן, בקשת המשיבה לעיכוב הליכים נתמכה בתצהירו של מר גול, המעיד על נכונותה לקיים את הליך הבוררות. המבקשת היא שבחרה, מסיבותיה שלה, שלא לחקור את המצהיר מטעם המשיבה, ולא ערערה על הדברים שהצהיר, ולפיכך יש לקבל את דברי המצהיר כהוכחה לנכונות האמור בהם.

6.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית-המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות בית-משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות , שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית-משפט בענייני בוררות, והגבילן לערעור ברשות בלבד. ריסון זה מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (סעיף 38 לחוק הבוררות ; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פד"י נז(5) 933, 942 (2003); רע"א 9041/05 "אמרי

חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (לא פורסמה, 30.1.2006); רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (לא פורסמה, 27.3.2006). מקרה זה על פי נסיבותיו, אינו מעלה שאלות עקרוניות לדיון, ואינו מצדיק התערבות שיפוטית גם משיקולי צדק.

7.

יתר על כן, כלל הוא כי רק במקרים נדירים תתערב ערכאה ערעורית בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור בעיכוב הליכים על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות (ע"א 550/75 מורלי נ' בגון ,

פ"ד ל(2) 309 (1976); רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ'

מורד , פ"ד מב(3) 74 (1988) (להלן: עניין קיבוץ קדרים ); רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ נ' ד.ש.י. אריאל לבנין

והשקעות

בע"מ (לא פורסמה, 29.3.01); רע"א 1860/02 חברת מלונות דן בע"מ נ' ITF Industrial construction Of Doors (לא פורסמה, 26.5.2002); רע"א 3973/06 זטה יהלומים נ' רחמינוב (לא פורסמה, 12.6.2006); כמו כן, ראו ספרה של סמדר אוטולנגי,

בוררות – דין

ונוהל כרך א' 353-355 (מהדורה רביעית, 2005)). נסיבות מקרה זה אינן מעלות שאלות מיוחדות המצדיקות התערבות ערעורית, ולא נתקיימו נסיבות ייחודיות המצדיקות התערבות בהחלטה בדבר עיכוב הליכים לצורך העברה לבוררות.

8.

מעבר לנדרש ייאמר, כי גם לגופם של דברים, אין מקום להיענות לבקשת המבקשת לרשות ערעור. סעיף 28 להסכם מסדיר את מנגנון הפנייה לבוררות:

"28. Settlement of Disputes:

28.1. If any dispute or difference of any kind whatsoever shall arise between the Purchaser and the Supplier in connection with or arising out of the contract, the parties shall make every effort to resolve amicably such dispute or difference by mutual consultation.

28.2. If, after thirty (30) days, the parties have failed to resolve their dispute or difference by such mutual consultation, then either the Purchaser or the Supplier may give notice to the other party of its intention to commence arbitration in respect of this matter may be commenced unless such notice is given.

28.2.1. Any dispute or difference in respect of which a notice of intention to commence arbitration has been given in accordance with this clause shall be finally settled by arbitration…

28.2.2. Arbitration proceeding shall be conducted in accordance with the rules of procedure specified in the SCC.”

וסעיף 14 לנספח 5 להסכם – תנאים מיוחדים להסכם, קובע כי:

GCC 28.2.2 (a)-(b) All disputes arising in connection with the present contract shall be finally settled under the Rules of Conciliation and Arbitration of the International chamber of Commerce by one or more arbitrators appointed in accordance with said Rules.”

9.

מעיון בהוראות אלה עולה כי בעת חתימת ההסכם, ראו הצדדים בבוררות הליך מתאים ליישוב סכסוכים ביניהם. אמנם, הם קבעו כי במקרה של חילוקי דעות עליהם לעשות מאמץ כדי להגיע ליישוב המחלוקת בדרך מוסכמת באמצעות משא ומתן ביניהם, ואם לאחר 30 ימים לא יעלה הדבר בידיהם כי אז יהיה רשאי כל אחד מהם למסור הודעה לצד השני על כוונתו לפתוח בהליכי הבוררות. הם, לא פירשו בהסכם ממתי נמנים 30 הימים, וכן קבעו, כי כל חילוקי הדעות בנוגע להסכם, צריכים בסופו של דבר להתברר בבוררות. בענייננו, בא-כוח המבקשת פנה למשיבה ביום 7.12.2004, במכתב דרישה ארוך ומפורט, בגדרו תבע תשלום פיצוי לאלתר בסכום של 1,720,111$. בסעיף 74 למכתב הדרישה, הבהיר בא-כוח המבקשת כי:

"הנכם נדרשים בזאת, במידה והנכם חפצים בכך, לפתוח במו"מ מיידי לסילוק דרישותיה של מרשתי לשם הסדרת העניין מחוץ לכותלי בית המשפט. יחד עם זאת, מובהר בזאת, כי במידה ולא נקבל הודעה תוך 7 ימים מיום קבלת מכתבי זה, על רצונכם לפתוח במו"מ מיידי כאמור, נמצא עצמנו חופשיים לפנות לערכאות כדי לתבוע את מלוא זכויותיה של מרשתי".

10.

בדברים האמורים העמידה המבקשת בפני המשיבה שתי חלופות: משא ומתן מיידי בין הצדדים מחוץ לכותלי בית-המשפט, אם המשיבה מוכנה לכך, או בירור המחלוקת בערכאות. על פי האמור במכתב זה, כמו גם בהתנהלותה המאוחרת של המבקשת, ניכר כי היא ביקשה "לדלג" על הוראות ההסכם הקובעות במפורש כי אם

המשא ומתן בין הצדדים לא יצלח, כי אז עליהם לברר את הסכסוך ביניהם בהליכי בוררות. משהמשיבה לא הראתה נכונות לנהל משא ומתן לבירור המחלוקת עם המבקשת במשך מספר חודשים מאז קבלה את פניית המבקשת, היה צורך על פי תניית הבוררות להפנות את המחלוקת לבוררות. העדר יוזמה מצד המשיבה לנהל משא ומתן עם המבקשת כמוהו כניהול משא ומתן שנכשל, אשר הביא להבשלת החובה לפנות לבוררות.

11.

נכונותה של המשיבה לקיים את הבוררות הוכחה במידה מספקת בפני בית המשפט המחוזי. אכן, על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, אחד התנאים למתן עיכוב הליכים הוא כי מבקש העיכוב היה ועודנו מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, ועדיין מוכן לכך (ראו עניין קיבוץ קדרים ). תנאי זה לא נעלם מעיניו של בית-המשפט המחוזי, אשר קבע כי יש בתצהירו של מר גול כדי להוות הוכחה מספקת לקיומו של תנאי זה. מר גול ציין בתצהירו כי מסמכי ההתקשרות בין הצדדים קובעים מנגנון בוררות לשם הסדרת סכסוכים בין הצדדים, וכי המשיבה שלחה מכתב לבא-כוח המבקשת, בדבר כוונתה לפעול בהתאם לסעיפי הבוררות בהסכם. מכתב זה נשלח אמנם רק לאחר הגשת התביעה המשפטית בידי המבקשת. מצד שני, המצהיר לא נחקר על תצהירו, ובחקירה ניתן היה לברר מפיו את מידת נכונותה של המשיבה גם קודם להגשת התביעה לקיים את הבוררות. בפועל, המשיבה בהתנהגותה מעולם לא שללה פנייה לבוררות, והביעה כאמור במפורש את כוונתה להיזקק להליך הבוררות מיד בסמוך לאחר הגשת התביעה. בנסיבות אלה, אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי כי המשיבה קיימה מצידה את התנאים הנדרשים לעיכוב הליכי התביעה שהגישה המבקשת, והפניית המחלוקת לדיון בבוררות.

התנאים לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות נתקיימו, אפוא.

בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשלם את שכ"ט המשיבה בסך 10,000

ש"ח.