רע"א 3973/06 זטה יהלומים נ. ניסים רחמינוב

1.זוהי בקשה להענקת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (בש"א 6796/06) אשר הורה, בתאריך 3.4.2006, לעכב את בירור התובענה המתנהלת בפניו (ה"פ 247/06) בשל קיומו של הסכם בוררות החל על הסכסוך נשוא התובענה. זאת, בהתאם לסעיף 5 ל חוק הבוררות , תשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק הבוררות "). במקביל לבקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט קמא.

לאחר עיון בטענות המבקשות לגופן החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, ולהתיר, עקב כך, את המשך ניהול הבוררות המתקיימת בעניינן.

2.המבקשת 1 הינה חברה העוסקת בייצור, ליטוש ושיווק יהלומים. המבקשת 2 עוסקת אף היא במסחר ביהלומים והינה חברה הרשומה בבלגיה (להלן יכונו השתיים יחדיו: " זטה "). שתי אלה, חברו אל המשיב 1, ניסים רחמינוב, ואל החברה שבשליטתו (המשיבה 2) לשם רכישת יהלומי גלם, ליטושם ושיווקם (להלן יכונו השניים: " רחמינוב "). לאחר תקופה בה פעלו הצדדים בשיתוף פעולה, מצאה זטה כי הפעילות המשותפת גרמה לה להפסדים ולפיכך ביקשה לסיים את הפעילות המשותפת, תוך חלוקת ההפסדים שווה בשווה בין הצדדים.

3.באותה עת, החזיק רחמינוב ביהלומים של זטה בשווי של כ-3,699,488$, אולם סירב להכיר בשיעור ההפסד עליו דווחה זטה. בהמשך לכך, סירב רחמינוב להשיב את היהלומים שהיו ברשותו. על כן, התקיים בין הצדדים משא ומתן ובסופו נחתם הסכם בו נקבעו פרטי סיום ההתקשרות בין הצדדים. במסגרת הסכם זה הסכים רחמינוב להשיב לזטה יהלומים בשווי 2,891,529$ ולהפקיד בנאמנות בידי המשיב 4 יהלומים בשווי 512,553$ ובידי המשיב 5 יהלומים בשווי 295,406$. גורל יהלומים אלו אמור היה להיות מוכרע לאור הסכמה נוספת בין הצדדים, או על פי החלטת בית משפט או בורר. הסכם זה, אשר סיים את ההתקשרות בין הצדדים, כלל בחובו אף תניית בוררות, לפיה אם לא ישכילו הצדדים לפתור את הסכסוך בעצמם, יוכלו לפנות לבורר מוסכם או לבית המשפט על מנת שיכריעו בסכסוך (להלן: " ההסכם " או " הסכם סיום ההתקשרות ").

4.משלא הצליחו הצדדים לפתור את המחלוקות בכוחות עצמם, פנתה זטה ביום 14.11.2005 אל רחמינוב בדרישה למנות בורר מוסכם. לצורך כך אף הגישה רשימה של בוררים שהציעה. רחמינוב קיבל את הדרישה העקרונית למינוי בורר, אולם טען כי על הצדדים חלה חובה לברר את הסכסוך במוסד לבוררות של בורסת היהלומים הישראלית (להלן: " הבורסה " או " הבורסה ליהלומים "). עוד טען רחמינוב, כי רשימת הבוררים שהגישה זטה אינה כוללת בוררים מן הענף, וכי הוא יהיה מוכן לשקול באופן חיובי פנייה של שני הצדדים לבורר מוסכם בענף, או לחילופין, להציע מועמדים מתאימים מטעמו.

5.אף בעניין זה לא הגיעו הצדדים להסכמה, וביום 25.1.2006, הגיש רחמינוב בקשה לקיום בוררות בינו ובין זטה לוועדה המשפטית של הבורסה, שאף קבעה רשימת בוררים שמתוכם אמורה הייתה לבחור בדרך של הגרלה בורר שידון בסכסוך בין הצדדים. ביום 6.2.2006 הגישה זטה בקשה לוועדה המשפטית של הבורסה לביטול זימון לבוררות, ובאותו יום הגישה תובענה בדרך של המרצת פתיחה בה עתרה להורות למשיבים 4 ו-5 להשיב לה סחורות יהלומים ותקבולים שנמסרו להם כאמור בהסכם סיום ההתקשרות בינה ובין רחמינוב. באשר לתובענה זו פנה רחמינוב לבית המשפט קמא בבקשה לעכב את הליכי התובענה בשל קיומו של הליך בוררות מקביל.

6.בהחלטתו, קיבל בית המשפט קמא (כב' השופט יהודה זפט) את בקשתו של רחמינוב לעכב את הליכי התובענה כדי לקיים את הבוררות במסגרת המוסד לבוררות של בורסת היהלומים. לענין זה נקבע כי הצדדים לסכסוך כפופים לתקנון הבורסה המחייב היזקקות לבירור סכסוכים במוסד לבוררות של הבורסה. תקנון זה חל על רחמינוב מכח היותו חבר בורסה. אשר לזטה, היא אמנם אינה חברה בבורסה, ולכן הוראות התקנון אינן חלות עליה מכח חברות זו, אולם היא שוכרת משרדים בבנין הבורסה, ובהתקשרותה זו עם הבורסה התחייבה לברר סכסוכים שיתגלעו בינה לבין חברי הבורסה או דיירי בניני הבורסה במוסד לבוררות על פי תקנון הבורסה (להלן – "כתב ההתחייבות"). התחייבות זו היא בלתי חוזרת כלפי הצדדים לה, ולכן בין רחמינוב לזטה קיים הסכם בוררות תקף. יתר על כן נקבע כי נוכח התחייבות בלתי חוזרת זו, נשארת בעינה גם נוכח מנגנוני בוררות אחרים שהצדדים להתחייבות עשויים לגבש ביניהם. כן נקבע כי אין בתנאי האמור בתחייבות משום תנאי מקפח שיש לבטלו, אפילו ניתן להניח שכתב ההתחייבות הוא חוזה אחיד. כן נפסק כי אין עילה שלא להחיל את הסדר הבוררות כאמור גם על מבקשת 2 (חב' אומגה) שהיא חברה הרשומה בבלגיה. עוד נמצא כי קיומו של הסכם הבוררות המחייב בין זטה לרחמינוב ופנייתו של האחרון לוועדה המשפטית של הבורסה על מנת לקיים את הבוררות, בטרם הוגשה התובענה, מקיימים את תנאי ס' 5 לחוק הבוררות ומצדיקים את עיכובה של התובענה לשם קיום הליכי הבוררות האמורים.

החלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור.

7.בבקשתן בבית משפט זה, משליכות המבקשות את עיקר יהבן על היחס הראוי בין כתב ההתחייבות עליו חתמה המבקשת 1 מכוח היותה שוכרת בבניין הבורסה ליהלומים, ובין הסכם סיום ההתקשרות שנערך בין הצדדים, אשר כלל, אף הוא, תניית בוררות. לשיטתן, מבין שני הסכמים אלו, גובר הסכם סיום ההתקשרות בין הצדדים, שהוא הסכם אישי, ומאוחר בזמן. לפיכך, לטענתו, אין לקבל את פנייתם של המשיבים אל המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים, לצורך עיכוב הליכי התובענה שהוגשה לפני בית המשפט קמא, שכן לא זו דרך הבוררות עליה הסכימו הצדדים בהסכם סיום ההתקשרות, שהוא, כאמור, ההסכם הקובע. מכך אף נובע כי המשיבים לא עמדו בתנאי ס' 5 לחוק הבוררות, ואין לזכותם בעיכוב הליכים בשל קיומו של הליך בוררות. זאת, בין היתר, בשל העובדה כי הסכם סיום ההתקשרות קובע מנגנון לבירור מחלוקות ברשות והבחירה לפנות לערכאות השיפוט הרגילות מוסדרת אף היא כאופציה במסגרתו.

8.מנגד, טוענים המשיבים כי אין לקבל את מסקנות הניתוח שערכו המבקשות לעניין הסתירה הקיימת, כביכול, בין כתב ההתחייבות לבין הסכם סיום ההתקשרות. זאת, בשל העובדה כי כתב ההתחייבות והסכם סיום ההתקשרות מייצגים נורמות שאינן מאותו מידרג. כתב ההתחייבות כולל התחייבות בלתי חוזרת המעגנת את מהות הליך יישוב הסכסוכים בין חברי הבורסה ליהלומים, והתחייבות זו אינה תלויה ומותנית בהתחייבויות נוספות ושונות שניתנו או שתינתנה על ידי צד להתחייבות. בשל כך, וללא תלות בהסכם סיום ההתקשרות, עומדת למשיבים הזכות לבירור הסכסוך במוסד לבוררות של הבורסה. מסקנה זו נובעת אף מן העובדה כי הסכם סיום ההתקשרות אינו מבטא כל כוונה של הצדדים לבטל את יכולתם להתדיין בהליך בוררות בפני המוסדות הרלוונטיים במסגרת הבורסה ליהלומים. כך, משקבע בית המשפט קמא כי סעיף הבוררות המופיע בכתב ההתחייבות מחייב את המבקשות, הרי שפנייה לאפיק זה מקיימת את דרישתו של סעיף 5 לחוק הבוררות, ויש לעכב את ההליכים המתנהלים לשם קיומו של הליך הבוררות.

9.דין הבקשה להידחות. בחינת עובדות הרקע של הפרשה, החלטת הערכאה הקודמת ועיון בטענות המבקשות מצביעים על כך, שלא מתקיימים בענייננו התנאים המצדיקים מתן רשות ערעור. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשיגרה. היא שמורה למקרים חריגים בהם עולה שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי מיוחד, החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. כבר נפסק, כי "ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית המשפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים" (רע"א 1066/06 ארסד נ' שי

רונן ואח' (טרם פורסם); ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פדי נז(5) 933, 942; רע"א 9041/05 אמרי חיים, עמותה רשומה נ' ויזל ).

יתר על כן, כלל הוא כי רק במקרים נדירים תתערב ערכאה ערעורית בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור בעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות (ראו: ע"א 550/75

מורלי נ' בגון , פ"ד ל(2) 309; רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ'

מורד

ואח' , פ"ד מ"ב (3) 74; רע"א 1860/02 חברת מלונות דן בע"מ נ' Of Doors , תק-על 2002(2), 1654; רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ ואח' נ' ד.ש.י. אריאל לבנין

והשקעות

בע"מ ואח' , תק-על 2001(1), 1651. כמו כן, ראו ספרה של ס' אוטולנגי, בוררות – דין

ונוהל (מהדורה רביעית, 2005) בע' 353-355). נסיבות מקרה זה אינן מעלות שאלות מיוחדות הצדיקות התערבות ערעורית, ולא נתקיימו נסיבות ייחודיות המצדיקות התערבות בהחלטה בדבר עיכוב הליכים לצורך העברה לבוררות.

10.גם לגופם של דברים, ומעבר לנדרש, אין מקום להיענות לבקשת המבקשות לרשות ערעור. עיקר טענתן נסמכת על היחס שבין כתב ההתחייבות לבין הסכם סיום ההתקשרות בכל הנוגע למנגנון הבוררות שנקבע בהם. התשובה לשאלת יחס זו טמונה בהוראות המפורשות שבכתב ההתחייבות הקובעות בבירור כי התחייבויות אחרות שאינן מתיישבות עם ההסדר המעוגן בו לא תפגענה בתוקפו. וכך, בסמוך להתחייבות המצויה בכתב ההתחייבות לפיה " כל סכסוך או מחלוקת, מסחרית או אחרת, שיתגלע בין התאגיד לבין מי מחברי בורסת היהלומים... יועבר ויוכרע בבוררות על פי ההוראות והכללים לעניין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות של בורסת היהלומים", מצויה התניה לפיה:

"התחייבות זו הינה נפרדת ואינה תלויה בהתחייבויות נוספות אם נתנו או יינתנו, על ידי בעלי מניות או בעלי זכויות אחרים בתאגיד"

11.נוסחו זה של כתב ההתחייבות מלמד מפורשות על כך כי מנסחיו צפו אפשרות כי חברי הבורסה, החתומים על כתב ההתחייבות, יבקשו לעצב לעצמם דרכי יישוב סכסוכים החורגות מאלה להם התחייבו בכתב ההתחייבות. עם זאת, כתב ההתחייבות מוביל לתוצאה המשפטית לפיה יהיו אשר יהיו ההסדרים האחרים ליישוב סכסוכים שנתגבשו בין הצדדים, הוראותיו הוא לענין זה שרירות וקיימות, ופתוחה הדרך לכל צד להם לפעול על פיהן, גם אם בעת ובעונה אחת הוא צד להסדר פרטני אחר.

12.ואכן, המשיבים עמדו על זכותם לברר את המחלוקת בינם לבין המבקשות במסגרת מנגנון יישוב הסכסוכים שבכתב ההתחייבות; הם קיימו את תנאי סעיף 5 לחוק הבוררות; בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על עיכוב הליכי התובענה, כדי לאפשר ניהולם של הליכי בוררות על פי המנגנון שבכתב ההתחייבות.

בקשת רשות הערעור נדחית, ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא.