רע"א 8016/06 יוסף לורנצי נ. יוחאי ציונוב

1.בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כב' השופט זפט), אשר דחתה בקשה למתן סעד זמני, לפיו ייאסר על המשיבה 3, בורסת היהלומים הישראלית, לקיים הליך בוררות בין המבקשים (להלן: לורנצי) לבין המשיבים (להלן: ציונוב).

2.המבקש 1 והמשיב 1 חברים בבורסת היהלומים הישראלית, וככאלה כפופים הם להסכם הבוררות שבתקנונה. המבקשת 2 והמשיבה 2 הינן חברות המצויות בשליטתם, בהתאמה. בשלהי שנת 2005 הגישו ציונוב למוסד לבוררות של הבורסה תביעה כספית כנגד לורנצי, בסך של כ- 5,800,000$. בסמוך לאחר מכן, הגישו לורנצי בקשה לסילוק תביעת הבוררות על הסף, בין היתר, בשל היעדר סמכות. לטענתם, מעורב במחלוקת גורם נוסף (המשיב 4), שאינו חבר בורסה, אליו המחו ציונוב את זכויותיהם כלפי לורנצי, ואשר עמו הסדירו לורנצי את החוב, באופן הפוטר אותם מחבותם לציונוב. על כן, ובהתאם לתקנון הבורסה, כל עוד הצד הנוסף לסכסוך לא נתן הסכמתו להתדיין בבוררות, אין לבורסה סמכות לקיימה. הבורסה דחתה את טענת היעדר הסמכות, וביום 1.2.06 התקיים דיון ראשון בבוררות.

3.לורנצי הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי, בה בקשו להצהיר כי הסדירו את מלוא חובותיהם לציונוב, בין אם בפירעון כלפי לורנצי ובין אם בפירעון כלפי המשיב 4 שאליו המחו ציונוב את זכויותיהם, וכי לבורסה אין סמכות לדון בתובענה. כן בקשו לורנצי להורות לבורסה לחדול מניהול הליכי הבוררות, כל עוד לא הסכים המשיב 4 להתדיין במסגרתה. לורנצי בקשו גם סעד זמני האוסר על הבורסה לקיים הליך בוררות עד להכרעה בתובענה העיקרית. הבקשה לסעד זמני היא העומדת ברקע ההליך שלפני.

4.בדחותו את הבקשה למתן סעד זמני, ציין בית המשפט המחוזי כי המשיב 4 לא נתבע בבוררות על-ידי ציונוב, והוא אינו צד לבוררות, ועל כן ממילא לא נדרשת הסכמתו לצורך קיומה. זאת ועוד, אף בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, נתבקשה אך הצהרה כי חובם של לורנצי נפרע, בין בדרך פרעון ישיר לציונוב ובין על דרך תשלום למשיב 4, מבלי שנתבקש סעד ישיר כלפי המשיב 4 עצמו. בית המשפט קבע כי ככל שיבקשו לורנצי להוכיח את טענתם כי פרעו את החוב באמצעות תשלום למשיב 4, הם יוכלו להעיד אותו ועדים אחרים במסגרת הליך הבוררות, ולהוכיח את גרסתם, אולם אין בכך כדי להצדיק את עיכוב הליכי הבוררות. יתר על כן, נפסק כי גם אם לורנצי לא יוכלו להגיש הודעת צד ג' כנגד משיב 4 במסגרת הבוררות, הם יוכלו לתבוע כל גורם שימצאו לנכון לאחר הכרעה בבוררות. בית המשפט הוסיף כי אין בבירור הסכסוך בבוררות כדי לפגוע בזכויות הדיוניות של לורנצי, ומאזן הנוחות נוטה כנגד עיכוב הליכי הבוררות בין ציונוב ללורנצי. ציונוב זכאי לברר את תביעתו נגד לורנצי בבוררות כפי שקבלו על עצמם חברי הבורסה על פי התקנון, ויש לקיים את הבוררות כמוסכם (רע"א 3973/06 זטה יהלומים נ' רחמינוב (טרם פורסם).)

5.בבקשה שלפני, חוזרים לורנצי ומעלים את הטענות שהשמיעו בבית המשפט המחוזי. כן הם מבקשים להפחית בהוצאות שהשית עליהם בית המשפט המחוזי, בסך 20,000 ₪, על אף שלא נתקיים דיון בבקשתם.

6.דין הבקשה להידחות. ראשית, כלל הוא כי אין בית משפט נוטה להתערב בהחלטת ערכאה דיונית בעניינים של סעדים זמניים אלא בנסיבות מיוחדות (בע"מ 928/06 פלונים נ' פלוני , תק-על, 2006(1) 1663; רע"א 1045/98 חב' ארמון ההגמון נ'

ח'ורי, תק-על 98(2) 41; ע"א 238/73 שרעבי נ' חמדני , פד"י כח(1) 85, 87). יתר על כן, הענין הנדון נוגע להליכי בוררות, המתאפיינים בגישה שיפוטית הממעטת בהתערבות במהלכם. אכן, רשות ערעור על החלטת בית משפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתם של דיני הבוררות, שהצרו את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות, והוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (סעיף 38 לחוק הבוררות; ע"א 4886/00 ראובן גרוס נ' אהרון קידר , פ"ד נז (5) 933, 942; רע"א 9041/05 " אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (טרם פורסם))" (רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (טרם פורסם), פסקה 4).

ההליך בענייננו קשור בענייני בוררות, ולפיכך הרציונל האמור חל עליו. מקרה זה אינו מעלה שאלה בעלת היבט עקרוני המצדיקה התערבות ערכאה זו. לאור האמור, אין מקום למתן רשות ערעור בענין זה.

7.מעבר לכך, עמדת בית המשפט המחוזי נראית בעיני גם לגופה. מחוייבות בעלי הדין לורנצי וציונוב להתדיין ביניהם במסגרת בוררות הבורסה נותרת בעינה חרף מעורבותו האפשרית של משיב 4, כגורם נוסף במחלוקת. בידי לורנצי שמורים אמצעי ההוכחה להראות כי שלמו כספים למשיב 4 על חשבון החוב לציונוב הן במסגרת הבוררות והן מחוצה לה, אם יעלה הצורך בכך, ואין במעורבות משיב 4, כנטען, כדי לפגוע באפשרות לנהל את הבוררות בדרך יעילה וראוייה, וכדי להצדיק את הפסקתה והעברת המחלוקת להכרעת בית המשפט. צעד כזה היה פוגע במוסד הבוררות שיש לפעול לחיזוקו ולעידוד בעלי דין להיזקק לו (השוו רע"א 10723/05 או.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' גבאי , תק-על 2006(1), אוטולנגי, בוררות דין ונוהל , מהד' 4, תשס"ה, עמ' 417).

סוגיית ההוצאות אף היא אינה מעמידה עילה להתערבות כלשהי.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.