רע"א 907/08 גבריאל לדני נ. מושב תנובות

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' אלטוביה) בבש"א 23170/06 מיום 19.4.2007, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לבטל את סגירת התיק בה.פ. 1461/03 מחוסר מעש.

עובדות והליכים קודמים

1.

המבקש הינו חבר מושב תנובות, אגודה שיתופית לחקלאות בע"מ (להלן - האגודה ), אשר נקלע לקשיים כספיים בסוף שנות השמונים של המאה שעברה. בשל קיומו של חוב של המבקש כלפי האגודה, הוזמן המבקש לדיונים אצל משקמת שמונתה לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן - חוק ההסדרים ).

ביום 8.11.2001 קבעה המשקמת את גובה חובו של המבקש לאגודה בסך 1,400,000 ש"ח.

2.

ביום 25.12.2002 הגיש המבקש בקשה לביטול החלטת המשקמת מיום 8.11.2001 (ה.פ. 1461/02) (להלן – בקשת הביטול ). ביום 8.10.2003 דחה בית המשפט קמא בקשה שאותה הגישה האגודה למחיקה או לדחייה על הסף של בקשת הביטול, וקבע כי הדיון בבקשת הביטול יתקיים ביום 3.11.2003.

3.

ביום 5.7.2005 נאסר המבקש וריצה עונש מאסר בפועל שנגזר עליו עד ליום 21.9.2006. גם במהלך תקופת מאסרו של המבקש נדחה הדיון בהליך. במהלך אותה תקופה, החליף המבקש את מי ששימש כעורך דינו בעו"ד גילה גואטה (להלן - עו"ד גואטה ). על פי הנטען, עו"ד גואטה הפסיקה לייצג את המבקש בשל סכסוך כספי ולא הודיעה על כך לבית המשפט. בבקשת רשות הערעור שבפניי טוען המבקש כי כיוון ששהה במאסר כל אותה העת, לא היה מודע למצב התיק, להפסקת ייצוגו בו על ידי עו"ד גואטה ולאי הדיווח על כך לבית המשפט. בדיעבד, התברר למבקש, כי עו"ד גואטה טענה בפני בית המשפט קמא ובפני המשקמת כי האגודה ביצעה, לכאורה, מעשים פליליים של מכירת חלקות בשם המבקש לשם הקטנת חובו לאגודה.

4.

ביום 5.4.2006 (ולא ביום 4.4.2006, כפי שצויין בבקשת רשות הערעור), ניתנה החלטה על ידי בית המשפט קמא לפיה "התובענה נקבעת למחיקה מחמת חוסר מעש בתוך 30 יום".

יצויין, כי בחומר שהוגש במסגרת בקשת רשות הערעור, לא קיימים מסמכים או ראיות אחרות המצביעים על כך כי במהלך פרק הזמן שחלף מיום 3.11.2003 ועד להחלטת בית המשפט קמא מיום 5.4.2006 התקיים דיון בבקשת הביטול.

ביום 14.5.2006 הורה בית המשפט קמא על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש. ביום 8.11.2006 הגיש המבקש בקשה לביטול המחיקה ולחידוש הדיון בבקשת הביטול. ביום 1.2.2007 החליט בית המשפט קמא כי בטרם תידון הבקשה, יעביר המבקש את אישור המשטרה כי אכן הוגשה תלונה ביחס לטענות המבקש למעשים פליליים מצד האגודה, מה עלה בגורלה והיכן הדברים עומדים.

5.

ביום 21.2.2007 הגיש המבקש תגובה להחלטתו הנ"ל של בית המשפט קמא מיום 1.2.2007, בה טען כי התניית חידושה של בקשת הביטול בבירור השאלות האם הוגשה תלונה ומה עלה בגורלה, אינה ראויה וצודקת. בנוסף, ציין המבקש בתגובה זו כי בידי עו"ד גואטה האסמכתאות הנדרשות בדבר הגשת התלונה וגורלה, אולם זו מסרבת למסרן לידי המבקש בשל חובו הכספי כלפיה.

6.

ביום 19.4.2007 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לחידוש הדיון בבקשת הביטול בנימוק שהמבקש לא הוכיח את טענותיו באשר למעשים הפליליים שאותם ביצעה האגודה לכאורה, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן ומאחר שחלף פרק זמן ניכר מאז ניתנה ההחלטה שעליו להביא ראיות לעניין זה.

מכאן, בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקש

7.

לטענת המבקש, משמעותה של החלטתו של בית המשפט קמא מיום 19.4.2007 הינה כי דלתות בית המשפט תיסגרנה בפניו, מבלי שנשמעו טענותיו וכן כי החלטה זו סותרת את החלטת בית המשפט קמא מיום 8.10.2003, בה נדחתה בקשת האגודה למחיקה או לדחייה על הסף של בקשת הביטול.

8.

בנוסף, טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות (היותו אסיר) מנעו ממנו את היכולת לשלוט על ההליך המשפטי בעניינו ועל כן, ראוי לאפשר לו לטעון את טענותיו בפני בית המשפט קמא מבלי להתנות זאת בתוצאות חקירה משטרתית, אם זו כלל נפתחה. לטענתו, נושא החקירה המשטרתית עלה רק בשלב מאוחר יותר על ידי עו"ד גואטה ועל כן נושא זה אינו מעלה או מוריד בכל הקשור לבירור הבקשה לביטול.

9.

לאור זאת, עותר המבקש לבטל את החלטת בית המשפט קמא מיום 19.4.2007 שדחה את בקשתו לדון בבקשת ביטול פסק המשקמת ולהורות לבית המשפט קמא לדון בעניין.

דיון

10.

סעיף 29 לחוק ההסדרים קובע כי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף 28 לחוק, יהיה בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות ), קרי, ערעור ברשות בלבד. כלל הוא כי בבחינת בקשות רשות ערעור הנוגעות לביטול או אישור פסקי בוררות לא תינתן רשות על דרך השגרה, והיא תיוחד רק למקרים חריגים בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 1066/06 ארסד בע"מ נ' שי רונן (לא פורסם, 27.3.2006); רע"א 8016/06 יוסף לורנצי נ' יוחאי ציונוב (לא פורסם, 26.12.2006); רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ

(לא פורסם, 10.5.2007)]. כללים אלה חלים גם על בקשות רשות ערעור בנושא פסק משקם.

11.

אינני סבור כי בקשת רשות הערעור שבפניי מעלה שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי כאמור, המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל כן דינה להידחות. למעלה מן הצורך, סבורני כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות אף לגופו של עניין.

12.

סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע, כי בקשה לביטול פסק בורר תוגש בתוך 45 ימים מיום מתן הפסק או מיום שנמסר למבקש, אם ניתן שלא בפניו:

"לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו;..."

סעיף 27 לחוק ההסדרים קובע כי הוראות פרק ה' לחוק הבוררות (למעט סעיפים 24 ו-29א) יחולו, בשינויים המחויבים, על פסק משקם.

13.

מעובדות המקרה שלפניי עולה כי ממועד מתן פסק המשקמת, ביום 8.11.2001, ועד הגשת הבקשה לביטול, ביום 25.12.2002, חלפה למעלה משנה; פרק זמן ארוך משמעותית מזה הנקוב בסעיף 27(א) לחוק הבוררות. זאת, ללא כל הסבר של המבקש ומבלי שהוגשה בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול ומשכך, יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולו מן הטעם הזה.

14.

זאת ועוד, המבקש ציין כי במהלך התקופה בה שהה במאסר הוא היה מיוצג והחליף ייצוג וכי עו"ד גואטה, שהחליפה את בא כוחו הקודם, שלחה מכתב למשקמת המתאר את ביצועם, לכאורה, של מעשים פליליים באגודה. על כן, מנוע המבקש מלטעון כי בשל היותו אסיר נבצר ממנו לטפל בהליך המשפטי בעניינו.

15.

לבסוף, בית המשפט קמא החליט ביום 1.2.2007, לפנים משורת הדין, לדון בבקשת הביטול, וזאת בתנאי שהמבקש ימציא אסמכתאות לעניין התלונה שהוגשה למשטרה, כמפורט לעיל. חרף זאת, לא מצא המבקש לנכון להמציא לבית המשפט קמא את האסמכתאות והמסמכים הדרושים לשם בירור הטענה בדבר התנהלות פלילית, לכאורה, של האגודה. משכך, אין למבקש להלין אלא על עצמו כי לא מימש את זכותו לטעון טענותיו בפני בית המשפט, למרות שניתנה לו ההזדמנות למימוש זכות זו.

16.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.