רע"א 8631/07 יצחק דוגמא נ. עזריאל מושב עובדים התיישבות חקלאית שיתופית בע"

כללי

1.בפניי בקשה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' ברון) במסגרתו נדחתה תובענת המבקשים להורות על ביטול פסק משקם שניתן בעניינם.

2.לטענת המבקשים, בקשת רשות הערעור מעלה מספר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור, כפי שיפורט בהמשך.

העובדות בתמצית

3.המשיבה הינה אגודה שיתופית חקלאית שהמבקשים הינם חברים בה. בין הצדדים מתנהלים מזה שנים ארוכות הליכים בעניין כרטיס החשבון שניהלה המשיבה עבור המבקשים. המבקשים טענו כי המשיבה חייבה אותם בסכומים שונים ללא בסיס ולא זיכתה אותם בזיכויים המגיעים להם, ואילו המשיבה טענה כי המבקשים חייבים לה סכומי כסף גדולים.

4.המשיבה הגישה דרישת חוב למשקם שמונה על פי חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים ), עו"ד יורם וסרצוג (להלן: המשקם ). המשקם מינה את רו"ח חגי נברון כמומחה מטעמו, על מנת שיבדוק את חשבון המבקשים (להלן: רוה"ח ).

5.מאחר שרוה"ח נתקל בקושי לאתר מסמכים לצורך בדיקת טענות הצדדים, בעיקר מצד האגודה, הציע רוה"ח למשקם לפעול על פי אחת משתי דרכים אפשריות: האחת, לזכות את חשבון המבקשים בסכומים מסוימים אשר המבקשים הצליחו להוכיח אשר יקוזזו מחובותיהם למשיבה; השנייה, למחוק את יתרת החוב שבכרטיס המבקשים ולהעמידה על אפס.

6.פסק המשקם ניתן ביום 23.10.2006. המשקם החליט להעדיף את הדרך הראשונה שהוצעה על ידי המומחה, כאשר השיקול העיקרי שהנחה אותו היה, כדבריו, "הרצון לסיים סוף סוף תיק זה הנמשך לאורך שנים רבות ואולי לעזור בטיהור האווירה". המשקם הוסיף וציין, כי העדיף את הדרך הראשונה שהוצעה על ידי רוה"ח, שכן בדרך זו ישנם "מספרים מוחלטים אשר ניתן ליישם אותם מיידית ולהגיע לסיום הסכסוך". על בסיס זה, קבע המשקם כי חובם של המבקשים כלפי האגודה נכון ליום 31.12.1991 עומד על סך של 98,706 ₪.

החלטת בית המשפט קמא

7.המבקשים פנו לבית המשפט קמא בבקשה לביטול החלטת המשקם "מכוח כל אחד מסעיפי המשנה של סעיף 28(א) לחוק ההסדרים". בית המשפט קמא דן בטענותיהם של המבקשים ודחה אותן.

8.בית המשפט קמא דחה את טענת המבקשים כי לא ניתנה להם הזדמנות להביא ראיות [עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות )], בציינו כי רוה"ח מונה על ידי המשקם בהסכמת המבקשים ובעת שהיו מיוצגים. עוד ציין בית המשפט קמא כי עד למתן חוות הדעת ואף לאחר שניתנה, לא העלו המבקשים כל טענה שלפיה נמנעה מהם זכותם להציג ראיות להגנתם, ולכן אין הם יכולים להישמע בטענה זו בדיעבד, רק משום שאינם שבעי רצון מהתוצאה של פסק המשקם.

9.עוד דחה בית המשפט קמא את הטענה כי המשקם לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות). בית המשפט קמא ציין כי למעשה קובלים המבקשים על ממצאיו וחישוביו של רוה"ח, אשר המשקם ראה לנכון לאמצם, כפי שרשאי היה לעשות במסגרת סמכותו, ולכן מדובר בטענה "ערעורית" באופייה ולא בעילת ביטול.

10.בית המשפט קמא אף דחה את הטענה כי המשקם חרג מסמכותו (עילת ביטול לפי סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים) בכך שהחוב בו חויבו המבקשים כלל חיובים שאינם נובעים מעיסוק חקלאי. בית המשפט קמא ציין כי טיעון זה בא לעולם לראשונה בתגובתם לחוות הדעת של רוה"ח. לגופו של עניין, קבע בית המשפט קמא כי אין כל מניעה שהמשקם ידון בחיובים אלו משכללה אותם המשיבה בדרישת החוב מטעמה.

11.בנוסף, דחה בית המשפט קמא את הטענה כי קיימת טעות גלויה על פני הפסק וטעות חשבונאית בפסק (עילת ביטול לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים), בקובעו כי המבקשים לא הניחו כל תשתית עובדתית וראייתית לכך שעולה מחוות הדעת ומפסק המשקם שאימץ אותה כי חויבו שלא כדין בגירעונות המשיבה. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי גם הטענה שפסק המשקם אינו מנומק, אין בה ממש.

השאלות המצדיקות רשות ערעור לטענת המבקשים

12.לטענת המבקשים, בית המשפט קמא התעלם מכך שהאגודה לא עמדה בחובה להוכיח את דרישת החוב בחשבון מבוקר על ידי ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (להלן: ברית הפיקוח ). המבקשים טוענים כי השאלה האם ניתן לוותר על חובה זו מצדיקה מתן רשות ערעור.

13.עוד טוענים המבקשים כי אופן ניהול ההליך בפני המשקם והצורך להבטיח כי הליך זה ינוהל באופן תקין, מצדיקים אף הם רשות ערעור בפני בית משפט זה. חוסר התקינות בניהול ההליך בפני המשקם, לטענת המבקשים, התבטא באי דחיית תובענת המשיבה לאחר שפעם אחר פעם נמנעה מלהציג מסמכים ובאי תחימת הדיון רק לשאלות בהן הסמיך החוק את המשקם.

14.המבקשים מוסיפים, כי שאלה נוספת הטעונה ליבון היא תחולת דיני הראיות "הבסיסיים" על הליכים בפני המשקם, שכן לטענתם דיון בפני משקם הוא דיון כפוי מכוח החוק ובהעדר הסכמה וויתור על תחולת דיני הראיות, חלים דיני הראיות על הליכים אלו. לבסוף טוענים המבקשים כי יש להכריע בסוגיית חובת ההנמקה של פסק משקם לפי סעיף 27 לחוק ההסדרים, שכן לטענתם, הנמקתו החסרה של המשקם במקרה דנן יצרה תחושה של חוסר אמון במערכת.

דיון והכרעה

15.חוק ההסדרים, שהתקבל בכנסת ביום 4.3.1992, העביר סכסוכים מסוימים שהוגדרו בחוק, להכרעתו של משקם. סעיף 13(א) לחוק ההסדרים קובע כי:

"על דיון בפני משקם יחולו הוראות פרק ד' לחוק הבוררות והתוספת לו, בשינויים המחוייבים, ולמשקם תהיינה הסמכויות הנתונות לבורר לפי החוק האמור."

16.סעיפים 27 ו-28 לחוק ההסדרים עוסקים במתן פסק המשקם ובאופן ביטולו:

"27. עם הסדרת החוב של גורם חקלאי, יתן המשקם לגביו פסק מנומק; על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות, בשינויים המחוייבים, למעט סעיפים 24 ו-29א.

28.(א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה:

(1) המשקם חרג מסמכותו;

(2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות;

(3) טעות גלויה על פני הפסק.

(ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות."

17.כפי שכבר נפסק, ההשוואה בין רשימת עילות הביטול של פסק משקם לבין רשימת עילות הביטול של פסק בורר מראה כי רשימת עילות הביטול של פסק משקם מצומצמת ביותר, וכי הכוונה היתה לחזק את מעמדו של המשקם ואת סופיות הפסק שלו על ידי צמצום הביקורת השיפוטית עליו [ראו: רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ , פ"ד נה(5) 166, 183 (2001); ע"א 3003/02 בית אלעזרי, מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי , פ"ד נז(6) 551, 560 (2003)].

18.סעיף 29 לחוק ההסדרים קובע כי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לפי סעיף 28 לחוק, יהיה בהתאם לחוק הבוררות, קרי, ערעור ברשות בלבד. כלל הוא כי בבחינת בקשות רשות ערעור הנוגעות לביטול או אישור פסקי בוררות לא תינתן רשות הערעור על דרך השגרה, והיא תיוחד רק למקרים חריגים בהם עולה שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו לעניין זה: רע"א 1066/06 ארסד בע"מ נ' שי רונן (לא פורסם, 27.3.2006); רע"א 8016/06 יוסף לורנצי נ' יוחאי ציונוב (לא פורסם, 26.12.2006); רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ (לא פורסם, 10.5.2007)]. כללים אלו חלים גם על בקשות רשות ערעור בנושא פסק משקם.

19.לא מצאתי כי העניין שבפניי הינו בעל השלכות משפטיות וציבוריות רחבות, המצדיקות ליבון בערכאה שלישית, חרף האצטלה ה"ציבורית" שניסו המבקשים לעטות על בקשתם. אפרט בקצרה את טעמיי לכך.

20.אשר לטענה כי האגודה לא עמדה בחובה להוכיח את דרישת החוב בחשבון מבוקר על ידי ברית הפיקוח, סעיף 12 לחוק ההסדרים קובע את אופן קביעת החוב של גורם חקלאי, כדלקמן:

"(א) המשקם יקבע לגבי כל גורם חקלאי את חובו הבסיסי ואת חובו הכולל לפי כל המידע שיימצא בפניו.

(ב) המאזנים המאושרים של גורם חקלאי, ובהיעדרם - המאזנים המבוקרים שלו, ישמשו ראיה לכאורה לקביעת החובות והזכויות של אותו גורם כלפי גורמים חקלאיים אחרים.

...

(ה) לא היו לגורם חקלאי מאזנים כאמור בסעיף קטן (ב), יקבע המשקם את חובותיו וזכויותיו על פי כללים שיקבע שר האוצר."

המונח "גורם חקלאי" הוגדר בסעיף 1 לחוק ההסדרים כאחד מאלה:

"אגודה חקלאית, ארגון חקלאי, תאגיד חקלאי, חקלאי, חבר באגודה חקלאית ובן זוגו ;" [ההדגשה הוספה - י.ד.].

21.בהתאם לסעיף 12(ה) לחוק ההסדרים, התקין שר האוצר את תקנות הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (כללים לקביעת חובות וזכויות בהעדר מאזנים), התשנ"ה-1994. בתקנות אלה נקבע כיצד ייקבעו זכויותיו וחובותיו של גורם חקלאי שבספרי החשבונות שלו מתנהלים רישומים שוטפים וסדירים, וכיצד ייקבעו זכויותיו וחובותיו של גורם חקלאי שבספרי החשבונות שלו לא מתנהלים רישומים שוטפים וסדירים.

22.במקרה דנן, משהמשיבה לא הציגה בפני רוה"ח מסמכים כלשהם, הסתמך רוה"ח על מסמכים וכרטיסי חשבון שהציגו בפניו המבקשים. ויודגש, מסעיף 12(א) לחוק ההסדרים עולה כי המשקם אינו חייב להסתמך על מאזנים של האגודה השיתופית דווקא, שכן המונח "גורם חקלאי" כולל גם חבר אגודה, כדוגמת המבקשים בענייננו. טענה מפי המבקשים נגד הסתמכות רוה"ח על המסמכים שסופקו על ידי המבקשים עצמם תמוהה בעיני. האם מסמכים אלה מהימנים בעיני המבקשים רק לצורך קביעת הזיכויים המגיעים להם אולם אינם מהימנים דיים לצורך קביעת גובה החוב שחייבים הם למשיבה? חוסר היגיון זה מחזק את המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא ולפיה טענות אלה של המבקשים עלו רק משניתן פסק המשקם אשר לא השביע את רצונם. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה ליתן רשות ערעור.

23.הטענה בדבר אופן ניהול ההליך בפני המשקם גם היא אינה מצדיקה רשות ערעור במקרה דנן. כאמור, טענת המבקשים היא כי המשקם נמנע מלדון בטענה כי המשיבה ביקשה לחייב את המבקשים בחיובים שאינם נובעים מחוב הנובע מעיסוקם של המבקשים כחקלאים. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא משום שמדובר למעשה בטענות "ערעוריות" כנגד ממצאיו וחישוביו של רוה"ח, אשר המשקם ראה לנכון לאמצם, כפי שרשאי היה לעשות. גם לגופו של עניין דחה בית המשפט קמא את הטענה כי המשקם לא היה מוסמך לחייב את המבקשים ב"הוצאות שאינן משקיות", ונראה כי בצדק דחה טענה זו.

24.כאמור, סעיף 12(א) לחוק ההסדרים קובע כי לגבי כל גורם חקלאי יקבע המשקם את חובו הבסיסי ואת חובו הכולל, לפי כל המידע שיימצא בפניו. "חוב כולל" הוגדר בסעיף 1 לחוק ההסדרים כדלקמן:

"החוב של גורם חקלאי ליום כ"ד בטבת התשנ"ב (31 בדצמבר 1991) ולגבי חקלאי וחבר באגודה חקלאית - כל חוב כאמור ובלבד שהוא נובע מעיסוקו כחקלאי, ואולם לגבי חוב של חבר באגודה חקלאית לאגודה החקלאית שבה הוא חבר - כל חוב כאמור אלא אם כן תוכיח האגודה החקלאית כי חוב מסוים אינו נובע מעיסוקו כחקלאי ;" [ההדגשה אינה במקור - י.ד.].

25.משהמשיבה עצמה כללה חיובים אלה בדרישת החוב מטעמה, לא היתה כל מניעה שהמשקם ידון בהם, כפי שקבע בית המשפט קמא.

26.אשר לטענת המבקשים כי סדרי הדין ודיני הראיות צריכים לחול על ההליכים בפני המשקם, דין טענה זו להידחות לאור לשונו הברורה של סעיף 13 לחוק ההסדרים אשר מחיל על דיון בפני משקם את הוראות פרק ד' לחוק הבוררות והתוספת לו. סעיף יד' לתוספת לחוק הבוררות קובע כי "הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט". אמנם, כפי שמציינים המבקשים, אין מדובר בבורר שנתמנה בהסכמת הצדדים, אלא בהתדיינות כפויה מכוח החוק, אולם החוק קובע במפורש כי כלל זה יחול על דיון בפני משקם, ודי בכך כדי לדחות טענה זו של המבקשים.

27.טענתם האחרונה של המבקשים, באשר לחובת ההנמקה של פסק המשקם, גם היא אינה מצדיקה רשות ערעור. כאמור לעיל, קובע סעיף 27 לחוק ההסדרים כי פסק המשקם יהיה מנומק. עיון בפסק המשקם שבפנינו מלמד כי אמנם מדובר בפסק קצר למדי, אולם סבורני כי הוא מפרט את נימוקיו במידה מספקת ובאופן שניתן לעמוד על הטעמים שהביאו לפסיקתו. בכך עמד המשקם, לדעתי, בחובת ההנמקה הנדרשת ממנו.

28.בשולי הדברים יוער, כי עיינתי באסמכתא הנוספת אליה ביקשו המבקשים להפנות (רע"א 8914/05 עזריאל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' אברהם שרעבי (לא פורסם, 8.10.2007)), ולא שוכנעתי כי יש בה כדי לשנות את מסקנותיי דלעיל. באותו עניין, החליט המשקם לדחות לחלוטין את דרישת החוב של האגודה, נוכח העדר שיתוף פעולה מצד האגודה ואי הצגת מסמכים שתמכו בדרישת החוב מטעמה. האגודה ביקשה לבטל את פסק המשקם, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בבית משפט זה.

לטעמי, לא ניתן לטעון כי שני המקרים מחייבים גזירה שווה. במקרה שלפנינו מצא רוה"ח שמינה המשקם כי ניתן להסתמך על מסמכים אלה ואחרים שהוצגו בפניו על ידי המבקשים על מנת לקבוע את גובה החוב והזיכויים המגיעים למבקשים, והוא היה רשאי לעשות כן.

29.לאור כל האמור לעיל, דין בקשת הרשות לערער להידחות, אף בלא צורך בקבלת תשובת המשיבה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.