רע"א 4754-23 רע"א 4754-23

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא ר' שפירא, והשופטות ב' טאובר (ס"נ) ו-ת' נאות פרי), מיום 4.6.2023, ב-ע"ו 34587-09-22. בפסק הדין נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: ועדת הערר), מיום 9.8.2022, ב-ע"נ 1410-08-19.

רקע הדברים

1.המבקש נפצע במהלך שירותו הצבאי, והוכר כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), בשיעור של כ-61%, מרביתם בגין הפרעת דחק פוסט-טראומתית (PTSD).

במרוצת השנים התקשה המבקש לעבוד. במשך מספר תקופות קיבל המבקש תשלומי תגמול לטיפול רפואי (להלן: תט"ר), לפי מנגנון התשלום הקבוע בתקנות 14-14ג לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד-1954 (להלן: תקנות הנכים).

2.אעמוד בקצרה על מהות תשלום תט"ר:

תשלום תט"ר ישולם לנכה המושבת מעבודתו באופן מלא או חלקי. בהתאם למידת ההשבתה מהעבודה, מכירות התקנות במסלול תט"ר מלא ובמסלול תט"ר חלקי.

תט"ר מלא, שהזכאות לו קבועה בתקנות 14 ו-14א לתקנות הנכים, משולם לנכה שעקב נכותו המוכרת נאלץ להיעדר ממקום עבודתו לתקופה מוגבלת בזמן. תשלום זה מהווה, למעשה, תחליף לימי מחלה להם זכאי כל עובד. הרציונל העיקרי לתגמול זה, כפי שהובא בתגובת המשיב, הוא: "שהנכה לא ייאלץ להשתמש בימי המחלה הרגילים שצבר לצורך טיפול בנכותו המוכרת ואלו יישארו לזכותו על מנת שיוכל לנצלם ככל שיידרש לימי מחלה רגילים שאינם קשורים לנכותו המוכרת" (פסקה 40 לתגובת המשיב).

לעומת זאת, תט"ר חלקי, שהזכאות לו קבועה בתקנות 14ב1 ו-14ג לתקנות הנכים, נועד להוסיף על שכרו של נכה שאינו כשיר לעבוד בהיקף משרה מלאה עקב נכותו, אלא בהיקף חלקי בלבד. תשלום זה יכול להינתן לתקופות ארוכות, ואף לצמיתות (בשונה מתט"ר מלא), אולם נדרש כי הנכה יהיה בעל כשירות לעבודה במשרה חלקית. עד לשנת 2021, תשלום תט"ר חלקי הותנה גם בהעסקה בפועל במשרה חלקית (ולא רק בכשירות רפואית לכך). בעקבות החלטת ממשלה מס' 981 מיום 9.5.2021, בוצע תיקון בתקנות הנכים, כך שבוטל תנאי ההעסקה בפועל במשרה חלקית וזאת החל מיום 12.10.2021 (תקנות הנכים (טיפול רפואי) (תיקון מס' 2), התשפ"ב-2021). יודגש כי התיקון האמור בזכאות לתט"ר חלקי אינו רלוונטי לענייננו, מכיוון שהתקופות הרלוונטיות לבקשה קודמות לתיקון, ותחולתו אינה רטרואקטיבית. אשר על כן, בחינת זכאותו של המבקש לתט"ר חלקי בתקופות הרלוונטיות לבקשה דנן, כפי שיובהר להלן, הייתה מותנית בהעסקתו בפועל במשרה חלקית.

יודגש כי תט"ר אינו נועד עבור מי שאיבד את כושר עבודתו לצמיתות. במקרה זה ישולם תגמול "נצרך" לפי סעיפים 1 ו-7 לחוק הנכים (לעניין ההבדל בין תט"ר לתגמול נצרך ראו: עע"מ 543/13 גזית נ' משרד הביטחון, פסקאות י"ט–כ"א (3.11.2013) (להלן: עניין גזית)). כמו כן, סעיף 6 לחוק הנכים קובע "תגמול למחוסר פרנסה" (להלן: תגמול חפ"ר), הדומה מבחינה רעיונית לדמי אבטלה בכך שהוא מיועד לנכה המועמד להשמה בעבודה (רע"א 2979/18 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 5 (30.5.2018)).

3.וחזרה לעניינו של המבקש:

בשנים 2016-2012 עבד המבקש בחצי משרה, ובגין כמעט כל תקופה זו קיבל תט"ר חלקי.

מיום 1.5.2016 ועד ליום 30.11.2017 קיבל המבקש תט"ר מלא, עקב אשפוזו באשפוז יום פסיכיאטרי (המבקש השתחרר מאשפוז יום ביום 10.10.2016, אולם המשיך לקבל תט"ר מלא עד ליום 30.11.2017, כאמור). הפסקת תשלום התט"ר המלא נעשתה על בסיס המלצת ועדת צר"מ (צוות רב-מקצועי) מיום 29.10.2017; וכן קביעת הרופא המחוזי, מיום 31.10.2017, כי אין מניעה שהמבקש יעבוד בחצי משרה בתנאים "ללא לחץ וללא קהל", וכי לאחר שילובו במשרה חלקית יקבל השלמה באמצעות תט"ר חלקי.

החל מיום 30.11.2017, עת נסתיימה זכאות המבקש לתט"ר מלא, נעשו מספר ניסיונות, שלא צלחו, לשלב את המבקש בעבודה במשרה חלקית. ביום 1.12.2018 הופנה המבקש לבדיקה של ועדת צר"מ.

במקביל להליך הצר"מ, פנה המבקש למשיב, ביום 6.1.2019, בבקשה לקבלת תט"ר החל מיום 1.12.2017 ואילך. בקשה דומה נוספת מטעם המבקש הוגשה כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 3.3.2019.

ביום 17.3.2019 ניתנה החלטת המשיב שלפיה ישולם למבקש תט"ר מלא, החל מיום 1.12.2018 (מועד הפנייתו לוועדת צר"מ), ועד ליום 31.3.2019. בהחלטה צוין, בנוסף, כי הארכת הזכאות לתט"ר מלא, מעבר למועדים שאושרו, תיבחן בכפוף למתן חוות דעת פסיכיאטרית מבית החולים לעניין התאמת המבקש לטיפול באשפוז יום.

בעקבות מתן החלטה זו, נבדק המבקש במרפאה פסיכיאטרית בבית החולים, שם הומלץ על אשפוז המבקש באגף פסיכיאטרי. תחילה הומלץ על אשפוז יום (ביום 26.3.2019); ולאחר החמרה במצב המבקש הומלץ על אשפוז מלא (ביום 18.4.2019 וביום 17.6.2019). המבקש סרב להתאשפז.

ביום 21.4.2019, פנה המבקש למשיב, בפעם השלישית, בבקשה לקבל תשלום תט"ר החל מיום 1.12.2017 ואילך. במענה מיום 3.6.2019, השיב הרופא המחוזי כי לא ניתן לאשר תט"ר כמבוקש בהיעדר חוות דעת רפואית בנוגע לאפשרות טיפול באשפוז יום פסיכיאטרי.

ביום 5.7.2019 ביקש המבקש, מהמשיב, כי תינתן "החלטה בחתימת קצין התגמולים" בבקשתו לקבל תט"ר החל מיום 1.12.2017 ואילך, על מנת שיוכל לערער (בהינתן שההחלטה האחרונה דלעיל, מיום 3.6.2019, ניתנה על ידי הרופא המחוזי). בהתאם לבקשה זו, ניתנה ביום 8.7.2019 החלטת המשיב, ובה נקבע כדלקמן:

"לאחר עיון בחומר ובהמשך לבדיקת מרשך בצר"מ (צוות רב מקצועי) כושר עבודה נפשי ב-29/10/2017, אישר הרופא המוסמך המחוזי למרשך חופשת מחלה עד לתאריך 30/11/2017. לציין כי במכתבו של הרופא המוסמך המחוזי אל מרשך הובהר לו כי במידה וישתלב בעבודה מפרנסת בהיקף של חצי מישרה, יושלם שכרו להיקף עבודה מלא בכפוף להצגת מסמכי מעסיק. לאור האמור לעיל אושר למרשך תט"ר (תשלום טיפול רפואי) עד לתאריך 30.11.17 בלבד" (ההפניות לצרופים הושמטו – י' כ').

על החלטה זו, מיום 8.7.2019, הוגש הערעור שבבסיס הבקשה דנן, לוועדת הערר.

4.להשלמת התמונה יצוין כי לאחר תיקון תקנות הנכים (אשר ביטל את התניית התט"ר החלקי בהעסקה בפועל), אושר למבקש תט"ר חלקי לצמיתות החל מיום 12.10.2021.

5.מהשתלשלות האירועים המתוארת לעיל עולה כי המבקש לא קיבל תט"ר, חלקי או מלא, בשתי תקופות רלוונטיות: בתקופה שבין 1.12.2017 ל-30.11.2018 (שנה); ובתקופה שבין 1.4.2019 ל-11.10.2021 (כשנתיים וחצי).

ההליכים בערכאות קמא

6.כאמור לעיל, ביום 1.8.2019 הגיש המבקש, לוועדת הערר, ערעור על החלטת המשיב מיום 8.7.2019 (ע"נ 1410-08-19). ערעור המבקש נדחה בפסק דינה של ועדת הערר (השופט א' קאופמן, וחברי הוועדה ד"ר נ' אפטר וד"ר א' קורת), מיום 9.8.2022.

בפסק דינה, ציינה ועדת הערר כי לא ניתן להבין לאיזו תקופה מתייחס ערעורו של המבקש. אולם, מכיוון שהערעור הוגש על החלטת המשיב מיום 8.7.2019, נקבע כי הערעור מתייחס רק לתקופת הזמן הנקובה בהחלטה זו: מיום 1.12.2017 ועד ליום 30.11.2018.

7.מכאן פנתה ועדת הערר לבחון את הערעור לגופו:

ראשית, ועדת הערר עמדה על ההלכה שלפיה תגמולים המשולמים מכוח חוק הנכים (לרבות תשלומי תט"ר מלא או חלקי), ככלל, אינם משולמים למפרע, אלא מיום הגשת התביעה (סעיף 18(א) לחוק הנכים). בהתאם לאמור, נקבע שלא ניתן להכיר בזכאות המבקש לתט"ר רטרואקטיבי עובר לבקשה שהוגשה ביום 6.1.2019.

שנית, ולעניין תשלום תט"ר החל מיום 6.1.2019 – ועדת הערר ציינה שאין זה ברור אם המבקש עותר לקבלת תט"ר מלא או חלקי. ככל שהמבקש עותר לקבלת תט"ר מלא קבוע (ולכל הפחות לפרק זמן ארוך ללא מועד סיום ברור) – נקבע כי לא ניתן להיעתר לבקשתו, בהינתן שתשלומי תט"ר מלא ניתנים לתקופה קצובה בלבד, ולמי שמצוי במעגל העבודה. לצד זאת נקבע כי, ככל שהמבקש עותר לקבלת תט"ר חלקי, לא מתקיים בעניינו תנאי ההעסקה במשרה חלקית.

לצד האמור, ועדת הערר ציינה את עמדתו של המבקש כי הוא אינו כשיר כלל לחזור לשוק העבודה; ועמדה על כך שעמדה זו אינה יכולה להתיישב עם בקשה לקבלת תט"ר: "מחד גיסא, טוען המערער כי לפי דעתם של רופאים שונים הוא אינו כשיר כלל לחזור לשוק העבודה והוא אינו בר שיקום (ס' 9 ו-15 לסיכומי המערער). מאידך גיסא, כדי להיות זכאי לתשלומי תט"ר חלקי על המערער להיות בעל כשירות חלקית לעבוד ואכן להשתתף בשוק העבודה, וכדי להיות זכאי לתשלומי תט"ר מלא עליו להיות מושבת מעבודה קונקרטית מפאת צרכי טיפול רפואי. זה הוא מקל שלא ניתן לאחוז בש[נ]י קצותיו" (פסקה 10 לפסק דינה של ועדת הערר; ההדגשות במקור – י' כ').

שלישית, ועדת הערר התייחסה לנפקות תשלומי התט"ר המלא ששולמו למבקש, הן בתקופה שבין 1.5.2016 ל-30.11.2017 (על אף שהשתחרר באשפוז יום כבר ביום 10.10.2016), והן בתקופה שבין 1.12.2018 ל-31.3.2019 (על אף שלא היה מטופל בתקופה זו). ועדת הערר קבעה כי אלו תשלומים שניתנו למבקש לפנים משורת הדין, ואין מקום לקבל את ערעור המבקש על בסיסם.

8.המבקש ערער על פסק דינה של ועדת הערר, לבית המשפט המחוזי (ע"נ 34587-09-22). הערעור נדחה בפסק דין מיום 4.6.2023 (הנשיא ר' שפירא, והשופטות ב' טאובר (ס"נ) ו-ת' נאות פרי).

9.בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אומצו נימוקי ועדת הערר לדחיית הערעור, הן לעניין תשלום רטרואקטיבי של תגמולים, והן לעניין אי-עמידת המבקש בתנאים לקבלת תט"ר מלא או חלקי בתקופה הרלוונטית.

אשר לרטרואקטיביות הבקשה, בית המשפט ציין כי: "אמנם, אין המדובר בבקשה ראשונית לקבלת תט"ר, אלא למעשה בבקשה להמשיך תט"ר שכבר שולם והופסק, ולכן, במובן זה יתכן ואין עסקינן בבקשה 'רטרואקטיבית' קלאסית (ואף יש לראות כי בהחלטה של המשיב נשוא פסק הדין קמא, הוא לא כותב שהוא דוחה את בקשת התט"ר מחמת היותה רטרואקטיבית אלא שהוא דוחה אותה לגופה)". עם זאת, כך נקבע, הרציונל שעומד מאחורי העיקרון שלפיו לא ישולם תגמול תט"ר למפרע רלוונטי גם לעניינו של המבקש – קיומה של החובה לבחון מעת לעת את מצבו של הנכה ולבדוק האם התגבשה זכאות לתגמול. בית המשפט קבע כי במקרה הנוכחי, הנתונים על אודות מצבו של המבקש היו בידי המשיב "בזמן אמת" לאורך כל התקופה הרלוונטית, ועל בסיסם הגיע המשיב לכלל מסקנה כי לא התגבשה זכאות לתט"ר. על יסוד האמור, ועל יסוד יתר הנימוקים שבפסק דינה של ועדת הערר, נקבע כי החלטת המשיב אינה מצדיקה התערבות.

10.מכאן בקשת רשות הערעור דנן.

בקשת רשות הערעור

11.בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש, בעיקרם של דברים, על טענותיו בפני הערכאות קמא. בנוסף, מדגיש המבקש את הטענות הבאות, אשר לגישתו מקימות שאלות רוחב המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי":

לטענת המבקש, על המשיב מוטלת החובה לנתב בקשות לתגמול למסלול הנכון, ואין להטיל על הנכה את החובה לפרט את מהות הבקשה, בהיעדר ידע וניסיון ברזי הזכויות. טענה זו מבוססת על קביעות הערכאות קמא כי היה על המבקש לפנות למסלול תגמולים אחר – תגמול נצרך או תגמול חפ"ר.

אשר לזכאות המבקש לתט"ר בנסיבות העניין – המבקש טוען כי יש לפרש את תקנות הנכים כך שתשלום תט"ר אינו מותנה בהעסקה בפועל של הנכה בחצי משרה; וכן אינו מוגבל בזמן. המבקש טוען בנוסף כי המשיב אינו מוסמך להתנות את הזכאות לתט"ר באשפוז המבקש במחלקה פסיכיאטרית.

אשר לרטרואקטיביות הבקשה – המבקש טוען, בהתבסס על קביעת בית המשפט המחוזי כמפורט לעיל, כי בקשתו אינה בקשה לקבלת תגמול רטרואקטיבי אלא בקשה להמשיך תט"ר שכבר שולם והופסק. על כן, כך נטען, אין מקום לדחות על הסף את בקשתו על יסוד הכלל שתגמולים אינם משולמים למפרע. לצד האמור, המבקש טוען כי המשיב "גרר רגליים" בכל הנוגע להכרעה בשאלת כושר עבודתו, ונמנע מלשלב את המבקש במסגרת שיקומית במשך תקופה ארוכה – וכי אין לזקוף תקופה זו לחובת המבקש בדרך של שלילת תגמולי תט"ר לתקופה זו.

12.המשיב סבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. המשיב מדגיש כי בהתאם לסעיף 34(א) לחוק הנכים, ערעור על החלטת ועדת הערר מוגבלת ל-"נקודה משפטית" בלבד; ועניינו של המבקש אינו מעורר שאלה משפטית כאמור. כמו כן, המשיב טוען כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", משהבקשה אינה מעוררת שאלת רוחב שחורגת מעניינו של המבקש, ואינו מתעורר חשש לעיוות דין.

לגופם של דברים, המשיב סומך את ידיו על פסקי הדין של הערכאות קמא: הן לעניין אי-עמידת המבקש בתנאים לקבלת תט"ר מלא או חלקי בתקופה הרלוונטית; והן לעניין אי-תלשום תגמול למפרע.

13.לשם שלמות התמונה יצויין כי בהחלטתי מיום 20.11.2023 התבקשו הצדדים להודיע אם הם מסכימים כי ישולם למבקש תגמול חפ"ר, לפנים משורת הדין, לתקופה הנידונה בפסקי הדין קמא (מיום 1.12.2017 ועד ליום 30.11.2018).

המשיב הודיע, ביום 22.12.2023, כי "על אף ההבנה למצבו של המבקש, אין מקום לפעול בנסיבות העניין לפנים משורת הדין". זאת, משהמבקש לא הגיש בקשה מתאימה לתשלום חפ"ר ועל כן לא נבחנה זכאותו "בזמן אמת". המשיב הוסיף וטען כי נדמה, על פני הדברים, כי המבקש ממילא לא עמד בתנאים לקבלת תגמול חפ"ר בתקופה הרלוונטית גם אילו היה מגיש בקשה מתאימה כאמור. כמו כן, ציין המשיב כי "היענות במקרה קונקרטי זה תוביל בהכרח לפגיעה בשוויון" מול נכים אחרים.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בקשת רשות הערעור דנן אינה עומדת באמות המידה הקבועות בדין למתן רשות ערעור, משאינה מעוררת שאלת רוחב החורגת מעניינו הפרטני של המבקש; לא כל שכן מקום בו סעיף 34(א) לחוק הנכים מגביל את הערעור לנקודה משפטית בלבד (ראו, מיני רבים: רע"א 6170/22 פלוני נ' קצין התגמולים, פסקה 8 (28.5.2023)).

15.בקשת רשות הערעור רצופה טענות לעניין התנאים לקבלת תט"ר. אולם אין בפסקי הדין קמא כל קביעה חדשה החורגת מהדין ומהפסיקה בסוגיה זו. כפי שהובא לעיל (בפסקה 2), הדין לעניין הזכאות לתט"ר ברור וידוע (תקנות 14-14ג לתקנות הנכים). בית משפט זה עמד על התנאים לזכאות כאמור (טרם התיקון משנת 2021, שאינו רלוונטי לעניינו של המבקש):

"תקנה 14 קובעת במפורש כי לנכה העומד בתנאים ייקבע תגמול בעבור כל יום של ביטול עבודה ('נכה... זכאי לכל יום של ביטול לתגמול יומי עבור טיפול רפואי'). תכליתו של תגמול זה לתמוך בנכה בתקופת הטיפולים הרפואיים בגין אי יכולתו לעבוד בימים אלה, וכך גם לאפשר לו שלא לנצל 'ימי מחלה' שהוא זכאי להם במקום עבודתו (ויש להם ערך כספי). על כן, כפי שגם הסביר המשיב, ניתנים התגמולים בהסתמך על אישור של רופא מוסמך כי הנכה אינו עובד מאחר שהוא מקבל טיפול רפואי. התקנה כולה מדברת במושגים של 'ימים', ואינה מתייחסת לתקופות ממושכות: 'לכל יום של ביטול לתגמול יומי' (תקנה 14); 'הוא מובטל יום ביטול אחד' (תקנה 14(1) ), 'בעד אותו יום ביטול לא קיבל שכר...' (תקנה 14(2)). לא זו אף זו, תקנה 14(ב) מדברת בפיצוי המעביד, והרי אילו היה מדובר במי שאינו יכול לעבוד לצמיתות, לא היה כל מעביד בתמונה. יוטעם, כי סעיף 43(ב)(1) לחוק והתקנות מכוחו קובעים במפורש כי מדובר בתגמולים שישולמו לנכים ש'עקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד'. קרי, כדי לזכות לתט"ר לפי תקנה 14 על אבדן כושר העבודה להיגרם בשל הטיפול הרפואי, ולא המחלה. [...] תט"ר חלקי, לעומת זאת, כפי שגם מסביר המשיב, הוא תגמול מחיה שאינו ניתן כנגד חיסור ימי עבודה עקב טיפול רפואי, אלא נועד למקרים בהם הנכה אינו מסוגל לעבוד בהיקף משרה מלא כתוצאה מן הנכות, אולם מטעם זה נקבע התגמול בסכום קבוע ללא קשר להכנסת הנכה; תט"ר זה יסודו בפרשנות מרחיבה של המשיב לחוק, ואינו נוגע לטיפול רפואי" (עניין גזית, בפסקה כ').

ברי כי טענות המבקש שלפיהן תט"ר מלא אינו מוגבל בזמן, או כי אין להתנות תט"ר חלקי בהעסקה בפועל – הן טענות חסרות בסיס. במישור זה, אין בבקשה כל טענה שמצדיקה מתן רשות ערעור.

16.בדומה לאשר ציינו הערכאות קמא, דומה כי גם בבקשת רשות הערעור המבקש אינו מבחין בין תט"ר מלא לחלקי, ומתייחס לתגמולים הללו יחד. אולם התנאים לזכאות לתט"ר מלא ותט"ר חלקי שונים הם. אצל המבקש לא התקיימו התנאים לזכאות כאמור, בתקופה הרלוונטית, בין אם לתט"ר מלא ובין אם לתט"ר חלקי:

תט"ר חלקי – אין חולק על כך שהמבקש לא עבד במשרה חלקית בתקופה הרלוונטית לבקשתו. משכך אין הוא עונה על תנאי ההעסקה כנדרש לזכאות לתט"ר חלקי. אכן, תקנות הנכים תוקנו בשנת 2021 כך שתנאי זה אינו קיים עוד (והמבקש אף מקבל תט"ר חלקי לצמיתות על בסיס התיקון האמור); אולם אין לתיקון תחולה רטרואקטיבית ועל כן אין הוא רלוונטי לענייננו.

תט"ר מלא – המבקש לא קיבל טיפול רפואי שמנע ממנו תעסוקה בתקופה הרלוונטית לבקשתו. מספר רופאים שבחנו את מצבו של המבקש המליצו כי יתאשפז במחלקה פסיכיאטרית, ואילו היה עושה כן ייתכן והיה זכאי לתט"ר מלא (ככל שהמשיב היה קובע כי יתר התנאים לזכאות מתקיימים, ואיני קובע דבר לעניין זה). כך אף ארע בעבר, כאשר המבקש התאשפז באשפוז יום פסיכיאטרי בשנת 2016, ושולם לו בתקופה זו תט"ר מלא. מקום בו התנאי אמור לא התקיים בתקופה הרלוונטית לבקשה – הרי שהמבקש לא היה זכאי לתט"ר מלא.

המבקש הוסיף לטעון בהקשר זה כי המשיב אינו מוסמך להתנות את קבלת התט"ר באשפוזו של המבקש. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקבעו כי: "המשיב לא התנה מעולם את התשלום באשפוז, יומי או מלא, לא דרש שהמערער יתאשפז, ההמלצות בהקשר זה היו של המומחים בבית החולים [הרלוונטי] ולא של המשיב". אף אני אינני סבור כי קבלת בקשתו של המבקש הותנתה באשפוזו במחלקה הפסיכיאטרית. אולם, כאמור, נדרש כי המבקש יקבל טיפול רפואי אשר אינו מאפשר לו לעבוד – ותנאי זה לא התקיים אצל המבקש.

17.כעולה מהמפורט לעיל, ברי כי לא התקיימו לגבי המבקש התנאים הקבועים בדין לזכאות לתט"ר, חלקי או מלא. משאלו פני הדברים, אין מקום להידרש לסוגיית רטרואקטיביות הבקשה, שלגביה כאמור ציין בית המשפט המחוזי כי "יתכן ואין עסקינן בבקשה 'רטרואקטיבית' קלאסית". המשיב בחן את בקשת המבקש והגיע לכלל מסקנה כי לא מתקיימים לגביו תנאי הזכאות לגופו של עניין, וסוגיית הרטרואקטיביות איננה הטעם העיקרי לדחיית הבקשה.

18.לעניין הטענה באשר לאחריות המשיב לנתב את בקשות התגמול למסלול הנכון – אעיר, בזהירות המתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות, כי ייתכן שקיים טעם לנהוג בגמישות כלפי נכים (בפרט שאינם מיוצגים) באשר לניתוב בקשותיהם לתגמולי קיום למסלול הנכון עבורם. זאת, בהתאם לתכלית הסוציאלית המונחת בבסיסו של חוק הנכים, ובמטרה להקל ולהיטיב עם הנכה, עד כמה שניתן, במיצוי זכויותיו (ראו: רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי, פ"ד ס(1) 489, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה, וכן חוות דעתו של הנשיא א' ברק (2005); בג"ץ 9863/06 קר"ן – עמותת קטועי רגליים לוחמים נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (28.7.2008); עע"ם 4515/08 מדינת ישראל נ' נאמן, פסקה 31 (6.10.2009); דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, פסקה 15 לפסק דינו של השופט מ' חשין (2002); ע"א 55/69 קצין התגמולים נ' שפירא, פ"ד כג(1) 527, 530 (1969)).

לעניין זה מוקשית בעיניי טענת המשיב כי בקשות לקבלת תגמולי קיום לפי חוק הנכים הן "ככל תביעה בעולם המשפט האזרחי" (פסקה 58 לתגובת המשיב). הליך אזרחי מתקיים בדרך כלל בין צדדים יריבים. לא כך מערכת היחסים בין נכי צה"ל לבין קצין התגמולים.

אולם, בענייננו, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין, שפנה בשמו אל המשיב מספר פעמים לאורך התקופה הרלוונטית. אינני סבור כי נסיבות אלו הן שמתאימות לבחינה עקרונית, בגדרי בקשת רשות ערעור ב-"גלגול שלישי", של השאלה בדבר ניתוב בקשותיהם של נכים לתגמולי קיום.

19.על יסוד כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.